זֹאת הַתּוֹרָה:

מַלְבֵּן זָעִיר שֶׁל פַּת קִבָּר.

פַּחִית רוֹתְחִין

וּלְמִשְׁכָּב קְרָשַׁיִם.

לְיַד הָאֶשְׁנָב הַמְשֻׁקָּד עַלְוָנִית קְרוּחָה מְדַמְדֶּמֶת

תְּמוּנוֹת מִשֶּׁכְּבָר.

הַהוּא שֶׁבְּאֶלֶף עֵינַיִם

כְּנִיסָתוֹ חָפְשִׁית.

כָּאן פְּרִידוֹת מִזֶּה הָעוֹלָם אֶל הָאַין

נִגָּרוֹת בְּלִי קוֹל כְּקֶרַח מַפְשִׁיר,

טִפּוֹתָיו הַכְּבֵדוֹת אֶל חַגְוֵי אֲדָמָה מְדֻשֶּׁנֶת

תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה, כָּךְ אוֹמְרִים,

גְּדֵלִים יָפֶה בַּקַּרְקַע שֶׁל סִיבִּיר.