כל פעם שהנני סוקר לאחור את דברי־ימי, אני רואה ניסים שהתרחשו לי בחיי. העניות המרודה והיתמות היו בני־לוויתי משחר־ילדותי. תכופות לא היתה לי קורת־גג לראשי ואף חסרתי לחם. צרות רבות צררוני ומחלות פגעו בי. מבודד ומבודל הייתי לפי טבעי. פרעות פרצו מפעם לפעם בעירנו, ובישובים הקרובים. מלחמות זוטות ומלחמות עולמיות השתוללו בזו אחר זו. בשואה היהודית הגדולה ניספו רוב בני משפחתנו ורבים מרעי ועמיתי. החיים נהפכו לבני־דורי לגיהנום. נתנסיתי בייסורים של נדודים ונכר, של עקירת שרשים וחיבוטי התערות מחודשת, עמדתי במאבקים קשים עם יריבים תקיפים וקשרתי לא אחת קרבות על מערכות אבודות. טעמתי את ממרוריה של אהבה נכזבה וגופי נעשה ככברה מחצי השנאה שנשתלחו בי מעברים. ראיתי שהבגידה משתלמת ובזכות המעל זוכים לשם. ההתכחשות לערכי־מורשה וחילול כל ערך אנושי היו לאופנה. ואף על פי כן, לא נשברתי בגוף ובנפש ולא נטרפה עלי דעתי. יד מרצח לא היתה בי ולא נתתי למוט רוחי ואת קומתי לכפיפה. כשם שמחלות הילדות לא קטפוני, כך מרירי־ימי לא מררוני. מעל ציר אמונתי לא נושלתי ובנטיעותי לא קצצתי. לתקיפים לא סגדתי ובפת בג החנופה לא התגאלתי. בין קוראי “הידד” לאלילי האופנה לא שמתי חלקי. את דעותי לא החלפתי וכרמי זרים לא נטרתי. עם שונים ועם שוגים לא התערבתי ואל שום כת או סיעה לא התחברתי, על מנת לקחת חלק בביזת התהילה.
אכן, ניסים רבים התרחשו לי בחיי. לא די שלא מתי מחולאים רעים ולא גוועתי מרעב ולא נתנדיתי לחברי בהיותי מוקף שנאתם. נתבצר לי בקריית ספר של עמנו דוכן לעמוד עליו ולהגיד את דברי בקהל רב. חברי, אשר הוציאו עלי שם איש־רע וצר־עין, לא הוציאוני בכל זאת מבית המדרש ולא ננעל לפני השער להיכל ספרותנו. למרבה הפליאה, רכשתי לי סוף־סוף גם קורת־גג משלי ואף שולחן ומכונת־כתיבה, וזעיר־שם זעיר־שם יושבים עמלים ישרים ומסדרים לדפוס את אותיותי שבכתב. מה רב אושרי שלא כל חיבורי חובקים את האופל במגירתי, אלא יש מהם היוצאים לאור מפעם לפעם. לקולי יש מהלכים בחברתנו. אומנם, אין בת־קול לקולי, חברי שותקים עלי, משום שאיני מאנשי שלומם. עלי שותקים, אבל אותי לא השתיקו.
הינה־כי־כן, מאד שפר עלי חלקי, שאף על פי שלא התקנתי עירוב תבשילי עם הרבים, את שבתי לא חיללתי, ואף על פי שפי לא נטף נופת צופים לכל, בתוך עמי אני יושב כאן באין מכלים. לא נעשיתי איש ברית לרבים, אך בריתי עם נפשי לא הפרתי ולא שיניתי טעמי.
על זאת אני חייב תודה והלל למסבב הסיבות, מחולל הניסים, כי הסיבות הן הן הניסים, והנני אומר בפה מלא ובנפש חפצה ברכת הגומל.