זְכוּרְנִי: נֶשֶׁף־חֵשֶׁק. זֹהַר סִנְוֵר עַיִן

מִנֹּגַהּ אֶלְגָּבִישׁ, רוֹסֵס נְפוּצוֹת־אוֹר,

רִשְׁרוּשׁ שֶׁל שִׁירָאִים וּקְטֹרֶת בִּשְׂמֵי־מוֹר,

הֶמְיַת הַכִּנּוֹרוֹת וְהֶבֶל רֵיחַ־יָיִן…

נִגְּשָׁה אָז קוֹלוֹמְבִּינָה עֲנֻגַּת־יָדָיִם,

וַתָּשֶׂם בִּי עֵינָהּ: “פְּיֶרוֹ”, רָתַת הַקּוֹל,

“פְּיֶרוֹ מַה לֹא יִצְהַל וּמוֹעֲדוֹ – דְּמִי־חֹל?”

מַעֲנִי לָעֲנֻגָּה: נַפְשִׁי, עַלְמָה, בְּאֵר,

בְּתַחְתִּיתָהּ קוֹדְרָה שׁוֹכֶנֶת הָעַצֶּבֶת,

מִשָּׁם אֶת זְמִירוֹתַי רוּחִי, דְּעִי, שׁוֹאֶבֶת.

אֵי גְּבוּל לְאוֹר וָצֵל? מַקְשִׁיב לִבִּי הָעֵר

בִּזְמִיר־הַמִּצְהָלוֹת פְּסִיעוֹת הַשִּׁמָּמוֹן,

וְזָע יָגוֹן בְּלֵב פְּיֶרוֹ, חָג בֵּין הָמוֹן…