אַתְּ – רוּת, וַאֲנִי – קְרוֹבֵךְ־גּוֹאֲלֵךְ

אַתְּ בָּאת אֶל שָׂדִי, בָּאת בִּשְׁרַב־צָהֳרַיִם;

עַל שׁוֹבַךְ יוֹנַי אָז הָגוּ אֶל צִלֵּךְ,

צַלְמֵךְ נְעָרַי אָז חָזוּ עַל הַמַּיִם…

אַתְּ בָּאת מִשְּׁדֵמוֹת רְחוֹקוֹת וּקְלוּיוֹת,

כֻּלֵּךְ – זִיו קָמָה, וְקָרָאת לִי אֵלַיִךְ, –

שִׁבֳּלֵי־הַזָּהָב בִּשְׂעָרֵךְ קְלוּעוֹת,

לִבְשָׂרֵךְ רֵיחַ־בָּר, אֵשׁ־תָּמּוּז בְּרַגְלַיִךְ…

אַתְּ – רוּת לִי, אַתְּ רוּת נָכְרִיָּה וּקְרוֹבָה,

יוּבָל מִתְרוֹנֵן בְּלַהֲטֵי־צָהֳרַיִם,

עֶדְנָה לֹא פִּלַּלְתִּי מִמֵּךְ לִי נָבְעָה,

נִמְסְכָה בְּדָמִי, הִשְׁתַּכֵּר כְּמִיָּיִן.

אַתְּ – רוּת, בִּגְלָלֵךְ הַקָּמוֹת בְּשֵׁלוֹת,

מִלְּמַעְלָה יִשְּׁלוּ לְמַעֲנֵךְ פֵּרוֹת־חֶמֶד,

הָאֹשֶׁר יָנוּב עַל דְּרָכִים אֲבֵלוֹת,

וְיִגְמֹֹל יְבוּלוֹ בְּנַפְשִׁי הַחוֹלֶמֶת…