הַלְּבָנָה מַה הִיא? עֵין־הַשָּׂטָן,

עֵינוֹ הָעֲמוּמָה, רוֹמְזָה עָוֹן,

שׁוֹזְרָה חִידוֹת וְעִצָּבוֹן,

מַדִּיחָה לְבַב־אֱנוֹשׁ קָטָן.

עַל פְּנֵי הַלֵּיל זוֹחֲלָה חִוְּרֳה,

חִוְּרַת הָאֹפֶל הַמְתַעְתֵּעַ,

וּבָעוֹלָם אָז תִּתְנֹעֵעַ

לַבְנוּנִית הָעַיִן הָעִוְּרָה;

צְלָלִים קָפְאוּ כִּבְדֵי־דְאָגָה,

עֵצִים הוֹגִים הָגוּת רָעָה,

תַּחְתָּם אִם נֶפֶשׁ יְתוֹמָה בָּאָה –

בְּפִצְעָהּ קַו־אוֹר חָרַד יִגַּע…

קָמוֹת נָמוֹת, לֵאוֹת־תְּנוּבָה,

קוֹל הַצְּרָצַר קוֹרֵא בָּדָד;

צֵל עַל מִשְׁעוֹל מוּאָר נָדַד:

אִישׁ־עֲוֹנוֹת אוֹ בַּעַל־תְּשוּבָה?

שְׁמַע: קוֹל־רַחַשׁ בַּבַּדִּים! –

הַלָּיְלָה הֵן יָצָא אָדָם,

שָׁעָה שֶׁשְּׁאוֹן־חַיִּים נָדַם,

וְהִטְמִין מַאֲכֶֶלֶת בַּמַּדִים…

וְלַיְלָה זֶה אָדָם יָבוֹא

לַאֲהוּבָה, וּבִנְשִׁיקָה

יוֹצִיא נַפְשָׁהּ, אוֹ בַּחֲנִיקָה –

וּבֵין שָׂדוֹת שָׁב אֶל נָווֹ…

הַלְּבָנָה מַה הִיא? עֵין־הַשָּׂטָן,

עֵינוֹ הָעֲמוּמָה, רוֹמָזה עָוֹן,

שׁוֹזְרָה חִידוֹת וְעִצָּבוֹן,

מַדִּיחָה לְבַב־אֱנוֹשׁ קָטָן.