אָכֵן הַלֵּיל הַזֶּה קָבָהוּ אִיּוֹב,

בְּיָשְׁבוֹ בָּאֵפֶר וְהִתְגָּרֵד בַּחֶרֶשׂ!

בְּרֶכֶב־הַשַּׁלֶּכֶת רוּחַ יִסּוֹב,

וְאֶל מֵי־בִּצָּה דְּלוּחִים שָׁמַט הַחֶרֶס.

וְהַלֵּיל, כְּחַיַּת־בְּרֵאשִׁית מִיַּעַר־מוֹרָא,

הֵגִיחַ וְהִלְחִית עַל פְּנֵי גַּנֵּי־הַקֶּרֶת, –

קַבְּרָן שָׁחוֹר מֵאֵי־חוֹמָה נָשָׂא

גּוּפַת תִּינוֹק מִתַּחַת הָאַדֶּרֶת…

מִצִּלּוֹ נִבְעַת פַּיְטָן וְיָצָא לָשׁוּט

בֵּין שׁוּרוֹת פָּנָסִים הַמֻּצְלָפִים בָּרוּחַ;

בְּגוֹרָלוֹ נֶאֱבַק וְשָׁתָה כּוֹס־עֱנוּת,

וְעַכְשָׁיו מְרֵרָתוֹ יָקִיא לְיַד הָאַשּׁוּחַ.

עַמּוּד־פָּנָס לָפַת. הַפַּיְטָנוּת

מְדַמְדְּמָה עַד הַגּוֹרָל יַכֶּנָּה;

פַּיְטָן מִסְכֵּן! בַּלָדַת הַמַּלְכוּת

לְפָנַס־חוּץ־הֶפְקֵר, הָהּ, מַה תְּשִׂיחֶנָּה?

לֵיל זֶה לֹא יַחַד בְּמִסְפַּר הַלֵּילוֹת!

הַפַּיְטָן גִּחֵךְ לָאַחֲרוֹנָה לְפָנַס־הַקֶּרֶת,

וְאוּלַי בָּכָה? – וְנָד עַל מַעְגָּלוֹת,

וּמֵתוֹ הִסְתִּיר מִתַּחַת לָאַדֶּרֶת…