יָנֵץ שָׁקֵד. עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ.

צִיּוּץ דְּרוֹרִים עַל סַף אֶשְׁנַב־הַבָּיִת.

לְכָל שָׁעָה – שִׁמְשָׁהּ, כָּל יוֹם – חַגּוֹ,

לָטִיף וָרַךְ פֹּה צֵל נוֹפֵל מִזַּיִת.

בְּכוֹס־פָּרָג דְּבוֹרִים מִתְלַהֲלוֹת,

וְרֵיחַ מִרְבָּעָה לְתֵל הַזֶּבֶל,

וּבַמָּרֹום סִיעוֹת־עָבִים תְּלוּיוֹת,

כְּמוֹ כְּבָסִים מִתְנַפְנְפִים עַל חֶבֶל.

וְאַתָּה, אָדָם, הַהֵלֶךְ בַּחַיִּים,

עֲמֹד! מֵעַל גַּבְּךָ שַׁלְשֵׁל הַסֵּבֶל

לְיַד גָּדֵר עִם הַלְּטָאָה תַּנְעִים

רִגְעֵי־הַחֲנָיָה לְדֶרֶךְ־אֵבֶל;

עֲמֹד וְהִסָּגֵר בְּזוֹ שַׁלְוָה,

אֲשֶׁר הוֹגָה עִם הַיּוֹנִים עַל שֹׁבֶךְ,

רוֹחֲשָׁה בִּשְׂדֵה־תִּלְתָּן, בִּירַק־עַלְוָה

וְעַל מַרְבָד שֶׁל צִלְלֵי־הַסֹּבֶךְ.

עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ. יָנֵץ שָׁקֵד –

וּשְׁאַב מִמֶּנּוּ גַּם אַתָּה כַּף־נַחַת,

וְעַד תִּרְאֶה פִּרְיוֹ – הֱיֵה שָׁקֵט,

וְרָן דְָּמְךָ גַּם הוּא עִם הַתִּפְרַחַת.