הֵם הָיוּ שְׁלֹשָה. שְׁלשָׁה בְּבֵית־הַמָּוֶת,

עֲדוּיֵי פְּסֵיפָס, בִּלְבוּשׁ לֵצֵי־מַלְכוּת:

נֶפֶשׁ־אִישׁ רָצְחוּ, אִם לֹא בְּיָד אוֹהָבֶת

כְּדִין שַׁלִּיט מָכְתָּר, וַתְּהִי דַרְכָּם – עֱנוּת.

בְּמַזַּל מַאְדִּים נוֹלְדוּ הֵן שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה,

עַל כֵּן אֵשׁ נָזְלָה בְּרַהֲטֵי דָּמָם,

אֶרֶץ לָהֲטָה תַּחְתָּם – לָכֵן אֵין פֶּלֶא,

כִּי עַל לוּחַ־שְׁחוֹר נִרְשַׁם אָדֹם שְׁמָם…

הָאֶחָד רִוָּה דָם חַם הַמַּאֲכֶלֶת:

בְּחֵיק שְׁכֵנוֹ מָצָא אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה,

הָהּ, אַהֲבָתוֹ עַכְשָׁו עוֹד מְיַלֶּלֶת

אֶל קִירוֹת כִּלְאוֹ מִתּוֹךְ נַפְשׁוֹ שְׂרוּפָה…

הַשֵּׁנִי נָקַם נִקְמַת אָחוֹת נִרְמֶסֶת

בְּטַלְפֵי אֶחָד מֵאַלּוּפֵי הָעָם;

מַה דָּמְעוּ עֵינֵי הָרֻחָמָה־נֶאְנֶסֶת,

מֵעֹרֶף הַמְחֻצָּף תָּבְעוּ הֵן קֹרֶט דָּם!..

וְהַשְּׁלִישִׁי רָצַח כִּי מְאֹד שָׂנֵא הַכֶּרֶס,

הַמְדֻשֶּׁנֶת עֹנֶג, וְלוֹ – רַק לֵב חוֹמֵד,

אֶת עֵינָיו דּוֹקֵר בְּזָהֳרוֹ הַחֶרֶס,

וּלְמוּלוֹ עוֹלָם בְּלַעֲגוֹ עוֹמֵד…

מְרֻתָּקִים בַּכֶּבֶל אֶל תָּא הָעַצָּבֶת,

כָּל אֶחָד מֵהֶם חִשֵּׁב דַּרְכּוֹ הֶחָי,

וְאִם שָׁחוֹר הַלֵּיל, דּוֹמֵם בְּבֵית הַמָּוֶת –

כִּדְלֵקָה גְדוֹלָה הָמָה בָּהֶם הַדְּוָי.

אֶחָד עַל הַדַּרְגָּשׁ תְּאַפְּפוֹ הָאֵשֶׁת, –

וְהוּא הֲלֹא רִטֵּשׁ בִּטְנָהּ בַּסַּיִף אָז,

עַכְשָׁו בִּטְנָהּ קוֹרְצָה – בִּטְנָה־רִמָּה מַבְאֶשֶׁת –

מִמְּאוֹרוֹת שָׁמַיִם וּמִכָּל פַּנָּס!..

לַשֵׁנִי הָעֹרֶף יְגַחֵךְ בְּלַעַג,

קָשֶׁה וְאַכְזָרִי הוּא כְּגוֹרַל־אָדָם;

וּמָה אִם תְּפַרְכֵּס עַל הַדַּרְגָּשׁ בְּשַׁאַג –

תִּכְרַע כָּרוֹעַ, אִישׁ, לִפְנֵי הוֹדוֹ הָרָם!

וְהַשְּׁלִישִׁי – קוֹדֵחַ, מֵאֶשְׁנַב הַכֶּלֶא

קוֹל שָׁרִים יִשְׁמַע, קוֹל כֶּרֶס הַמְּלֵאָה,

בְּסַעַר־תַּפְנוּקִים יִסְתּוֹבְבוּ בְּנֵי־חֶלֶד, –

וְהוּא כִּרְסֵם אֶגְרוֹף בַּפַּעַם הַמֵּאָה…

בֹּקֶר־אוֹר פְּגָעָם בְּשֶׁמֶשׁ וּבְתִזְמֹרֶת,

כִּי בַּעֲגָלָה הוּבְאוּ אֶל הַגַּרְדֹּם;

עֲלֵיהֶם דִּרְדֵּר תּוֹף אֱגוֹזֵי־צְמַרְמֹרֶת,

וְהַתַּלְיָן תִּכֵּן בְּכַוָּנָה קַרְדֹּם.

הִצְטוֹפֵף עַם רָב אָז עַל כִּכַּר־הַמָּוֶת,

עַל הַמַעֲקוֹת וְעַל זִיזִים נֶאֱחָז, –

אַךְ הַשְּׁלֹשָׁה תָּהוּ אָז בְּעֵינָם נִצְרָבֶת

לְמַעְלָה אֶל הַכְּחוֹל, שָׁם עֶפְרוֹנִי שָׁר, גָז…

וְעַד שֶׁהַתַּלְיָן תָּפַס אֶת רֹאשׁ הַבַּעַל,

לִטֵּש הַלָּז עֵינָיו אֶל הַשֵּׁגָל בָּעָם –

וּכְרֶגַע הַגֻּלְגֹּלֶת גֵּאֲלָה אֶת נַעַל

הַתַּלְיָן בְּקֶצֶף מְחַלְחֵל בְּדָם…

הַשֵּׁנִי עָרְפּוֹ הָפַךְ אֶל הַיָּצִיעַ

שֶׁל הַשּׂר וַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים, –

וְגֻלְגָּלְתּוֹ צָנְחָה לִפְנֵי הַשַּׂר בְּזִיעַ,

וּבְעֵינָיו הִשְׁקִיפָה בְּאִישׁוֹנִים כָּבִים…

וּבְטֶרֶם הַשְּׁלִישִׁי יִמְסֹר אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת,

יָרַק בִּפְנֵי יְקַר־תִּפְאֶרֶת הָאָדָם,

לְעֵינָיו עוֹד נִצְנְצָה בַּשַּחַק הַכְּחַלְחֹלֶת, –

וְאַחַר הַדָּם בְּגַעֲשׁוֹ נָדַם…

שְׁלֹשׁ הַגֻּלְגָּלוֹת אִיְּמוֹ עוֹד בַּמַּעְרֹפֶת –

וְהַתַּלְיָן נִגֵּב בְּנַחַת הַקַּרְדֹּם;

הַשְֶּמֶשׁ מִמָּרוֹם נָטְפָה בְּאוֹר וָנֹפֶת,

וְהַבַּלָּדָה תַּמָּה כֹּה עַל הַגַרְדֹּם.

תרצ"ו