לֹא מַעֲשֶׂה בִּסְדוֹם, נִיְנֵוה אוֹ עִיר בָּבֶל, –

בְּעִיר עִבְרִית אַחַת, בְּלֵיל אֶחָד אָבֵל,

בְּעִיר עִבְרִית אַחַת, לְחוֹף הַיָּם תִּשְׁכֹּן,

לָהּ יוֹם וָלֵיל הַיָּם אֶת רִנּוּנָיו יָרֹן,

וְהִיא הַצְּעִירָה, כְּמוֹ בִּכְרָה קַלָּה

בְּאַוָּתָה נוֹשְׁפָה, רוֹקְדָה, מְחוֹלְלָה,

עֵת מִסָּבִיב הַצָּר, וּבִשְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל

אֵשׁ קִנְאָתוֹ יִשְׁלַח מֵאֶרֶב יִשְׁמָעֵאל.

וַיְהִי בְּלֵיל אֶחָד, כִּי קוֹל נוֹגְנִים גָּבַר,

“חֲצוֹת!” נָפַל פִּתְאֹם כָּרַעַם הַדָּבָר:

הוֹפִיעַ הַזָּקֵן בְּאֶדֶר הַשֵּׂעָר,

נוֹפֵף מַטֶּה בְּאַף וְרַעֲמָה נָעַר.

“חֲצוֹת!” – שָׁאַג הַָאִישׁ וַיַּהַס הַנּוֹגְנִים,

הֵנִיעַ הַסִּפִּים, הִרְעִיד הַטְּרַקְלִינִים,

צָנְחוּ כָּאֲלוּמוֹת רוֹקְדִים עַל הַבָּמָה,

נָשְׁבָה עַל הַמְסֻבִּים בְּמוֹרָאִים דְּמָמָה,

הוֹרִיקוּ הַפָּנִים כִּפְנֵי חוֹלוֹת מִדְבָּר

לְנֹגַהּ כּוֹכָבִים – –

וּדְבַר הָאִישׁ גָּבַר:

–"חֲצוֹת, שְׁעַת חֲצוֹת! שִׁמְעוּ לִי אַנְשֵׁי סְדוֹם!

הַס קוֹל חוֹגֵג בַּשִּׁיר! הֲלוּמֵי־יַיִן, דֹּם!

עַל דַּם בָּנַי תֵּצְאוּ בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים,

עֵת אַרְצְכֶם תָּנוּט וְיִזְעֲמוּ שְׁחָקִים,

וּבֵין גַּלֵּי יַמְּכֶם זוֹמֵם לָכֶם אוֹיֵב,

רוֹצֵחַ כַּנָּחָשׁ עַל עִקְּבֵיכֶם אוֹרֵב!

חֲצוֹת! אֶקְרָא לָכֶם, חֲצוֹת, מָגוֹר! קוֹרְאִים

אוֹרִים הַנִּזְרַקִים מֵעֵין הַזַּרְקוֹרִים,

דּוֹפְקִים שָׁם הַלְּבָבוֹת: שׁוֹמֵר, הָהּ, מַה־מִּלֵּיל,

שׁוֹמֵר עַל הַגְּבוּלוֹת, שׁוֹמֵר שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל?

נָמֵי־שְׁנָתָם זָעִים מִקּוֹל עָלֶה נִדָּף,

וְאַנְשֵׁי עֲמַל־הַיּוֹם בַּלֵּיל לִבָּם יָעַף.

הָאֵם עַל תִּינוֹקָה בְּמִטָּתָהּ תִּשְׁמֹר,

לִבָּהּ פּוֹעֵם: מָתַי הַלַּיְלָה יַעֲבֹר?

יְפַלֵּל עַל שְׁלוֹם יִצְחָק אוֹ יַעֲקֹב שֶׁלָהּ,

נִצָּב עַל הַמִּשְׁמָר בְּאֵלֶם־אֲפֵלָה.

וְאַתֶּם – מְחוֹלְלִים עַל דַּם הַחֲלָלִים

מִבַּחוּרַי אֲשֶׁר עַל חֲרִישָׁם נוֹפְלִים! –

דְּבָרִי אָיֹם אַפִּיל בָּכֶם הַיּוֹם: חֲצוֹת!

אַכֶּה אֶתְכֶם בַּנֶּגַע בַּשָּׁעָה הַזֹּאת:

חֲצוֹת! הַהוֹלְלִים, אֶת צָרַעְתִּי אֶשְׁלַח

בְּזֻהֲמַת גּוּפְכֶם וּבְרוּחֲכֶם נֶאְלָח,

וְאֶל אֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת אָנִיס, הַמְצֹרָעִים,

שָׁם תִּתְחַכְּכוּ מִכְּאֵב וּבֹשֶׁת בַּסְּלָעִים,

וְעִם סוּפוֹת מִדְבָּר בְּרַגְלֵיכֶם חוֹלוֹת

מִתּוֹךְ דַּלַּקְתְּכֶם תֵּצְאוּ שָׁם בִּמְחוֹלוֹת

עִם אֵלֶּה הַבָּנוֹת לְנֹכַח הַלְּבָנָה,

רִקּוּד אַחֲרוֹן לֵילְכֶם, לִנְהִי בְּנוֹת־יַעֲנָה!"

כִּגְזַר־הַדִּין בַּקַע קוֹלוֹ וּכְמוֹ בָּרָק, –

ולְפֶתַע נָד הַכֹּל, מִמַּסְגְּרוֹתָיו חָרַג,

כָּבוּ כָּל הַמְּאוֹרוֹת, זָע הַקָּהָל נִסְעָר,

וְהַזָּקֵן עֲטוּף אַדֶּרֶת־הַשֵּׂעָר,

אֶל פֶּתַח הַמּוֹצָא פָּנָה, ־ וּכְעֵדֶר רָב

אַחֲרֵי רוֹעֶה, נִגְרַר כָּל הַקָּהָל אַחֲרָיו,

הָלְכוּ הַרְחֵק… הָלְכוּ לִמְקוֹם הַיָּם לֹא רָן,

וְשִׂיחַ אֶת עָיֵף בְּצֵל שָׁם לֹא חָנָן.

תרצ"ח