יִצְחָק הַנוֹטֵר לַמִּשְׁמֶרֶת יָצָא,

אַחַת בְּלִבּוֹ הַמַּחְשֶׁבֶת,

כִּי חִישׁ הָאַשְׁמֹרֶת תִּקְרַב אֶל קִצָּהּ,

לָשׁוּב אֶל אִשְׁתּוֹ הַדּוֹאֶבֶת.

מֵצַר וְדוֹאֵג לָהּ לִבּוֹ שֶׁל יִצְחָק,

רִבְקָה הֵן כּוֹרַעַת לָלֶדֶת.

צִירִים אֲחָזוּהָ אַךְ הִיא לֹא תִּצְעַק,

בִּפְאַת מִטָּתָהּ רַק רוֹעֶדֶת.

בְּרַעַשׁ עֵצִים, בְּמַחְשַׁךְ הַפַּרְדֵּס,

יִשְׁמַע עוֹד אוֹתָה מְדַבֶּרֶת:

"יִצְחָק חֲבִיבִי, דְּאָגָה, הָהּ, הָנֵס,

אֵיתָן תַּעֲמֹד בַּמִּשְׁמֶרֶת"…

נִשְׁמַע לוֹ כְּאִלּוּ לוֹחֶשֶׁת: "יִצְחָק,

בֵּן לָנוּ יוּלַד לַמּוֹלֶדֶת,

עָשׂוּי לְלֹא חָת, לְחִצֵּי צַר יִצְחַק,

יָדוֹ הַתְּלָמִים מְשַׂדֶּדֶת".

אַךְ מָה הַתַּנִּים יִבְּבוּ שָׁם בְּקוֹל? –

נַפְשׁוֹ שֶׁל יִצְחָק מִזְדַּעְזַעַת:

אֵלָיו מַגִּיעָה יְלָלָה שֶׁל שְׁכוֹל,

אֶנְקַת תַּמְרוּרִים, לֵב קוֹרַעַת…

“חוּס־נָא. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְרַחֵם!”

פִּלֵּל הַנּוֹטֵר אָז בְּלָחַשׁ –

“חוּס־נָא וְחַיֵּה אֶת הַבֵּן וְהָאֵם” –

וּלְפֶתַע נִדְנוּד וְקוֹל רָחַשׁ.

וּלְפֶתַע דִּרְדּוּר בַּמַּחְשָׁךְ וּבְרַק־אֵשׁ –

יִצְחָק עַל פָּנֵיהוּ צוֹנֵחַ,

וְשׁוּב דּוּמִיָה, קוֹל עֵצִים: "הַחֲרֵשׁ!

בָּעֵשֶׂב יִזְחַל מְרַצֵּחַ"…

וְשׁוּב יְלֵל תַּן… הָהּ, הַלֵּיל הַזּוֹעֵם

שָׁלַח עַל יִצְחָק אֶת הַמָּוֶת,

וְנָעוֹת שִׂפְתוֹתָיו אָז: "חוּס־נָא וְרַחֵם

הַבֵּן וְהָאֵם הַמְעֻזָּבֶת"…

תרצ"ט