בְּלֵיל אַשְׁמַנִים בַּחֲצוֹת,

בְּטֶרֶם נִשְׁמָע קוֹל הַגֶּבֶר –

לְאֹרֶךְ הַחוֹף צֵל יִדּוֹד,

דְּמוּת שֶׁעָלְתָה מִן הַקֶּבֶר.

בַּיָּד הִיא אוֹחֶזֶת הָאֵת,

אַךְ דָּם שׁוֹתְתָה הַקַּרְקֶפֶת, –

וְאֶל הַשִּׁבֹּלֶת, נִשֵּׂאת

מֵאֵצֶל הָאֹפֶק, מַשְׁקֶפֶת.

מִשָּׁם אֵי־גֻלְגֹּלֶת צָפָה,

עַל גַּב הַגַּלִּים מְטֻלְטֶלֶת,

אֵימָה בְּעֵינֶיהָ קָפְאָה,

חֶבְלֵי צִפִּיָּה מְבֹהֶלֶת.

שֻׁמְּטָה בַּמִשְׁבָּר אֶל הַחוֹף

וְעַל פְּנֵי הָאָרֶץ צָנָחָה,

וּבְאֵלֶם הַלֵּיל קוֹל כָּאוֹב,

אִמְרַת רְפָאִים אֲזַי שַׁחָה:

"אוֹי, אֶרֶץ, מִקְלָט לִי אַחֲרוֹן,

חֵיקֵךְ לִי מָה חַם וּמָה רַךְ הוּא!

מֻדָּח בְּסוּפוֹת־הֶחָרוֹן –

אוֹרוֹת כָּל חוֹפִים לִי דָעָכוּ,

וְלֹא בָּא אֵלַי קוֹל מַצִּיל,

וְהַתְּהוֹם פָּעֲרָה לִי הַלּוֹעַ;

נֶאֱבַקְתִּי יָמִים וָאַעְפִּיל –

וַתּוֹשַׁע לִי זְרוֹעַ אֱלֹהַּ

לִקְרַב אֶל חוֹף אֶרֶץ אָבוֹת,

אַךְ גַּם פֹּה זוֹעֶמֶת הָעָיִן, –

וּבְלֵיל זַעֲוָה, בַּחֲצוֹת,

סְחָפַתְנִי שִׁבֹּלֶת־הַמָּיִם.

פִּגְרִי בֵּין סְלָעִים פֹּה מֻטָּל,

תֹּאכְלֶנוּ דְגַת הַמּוֹלֶדֶת,

רוּחִי בַּגַלִּים תְּגֻלְגַּל,

וְאֶל חוֹף אַרְצִי הִיא נוֹדֶדֶת.

אַרְצִי נִכְתְּמָה בְּדָמִי,

הָהּ, יָם, דִּמְעָתִי הַבּוֹלֵעַ!

אֵין לִי יוֹם וְלַיְלָה דֳמִי,

וּלְקוֹל שַׁוְעָתִי אֵין שׁוֹמֵעַ״…

נִגֶשֶׁת הַדְּמוּת עִם הָאֵת:

– עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ, בֶּן־עֹנִי!

“מִי אָתָּה?”–שָׁאַל קוֹל רוֹתֵת. –

"אֲנִי – הַבָּחוּר הָאַלְמוֹנִי,

אֲנִי – אִישׁ הָאֵת, הָעוֹדֵר

הָאָרֶץ לְרֹחַב וּלְאֹרֶךְ,

אֶחְרֹשׁ וְאֶזְרַע – אֲמַהֵר

פַּלֵּס לַבָּאִים אֶת הָאֹרַח.

מִכָּל גָּלֻיּוֹת הָעוֹלָם

צָבְרָה עֲפָרִי יַד־אֱלֹהַּ;

דַּרְכִּי – בִּשְׁלַבֵּי הַסֻּלָּם,

רֹאשׁוֹ – בֶּחָזוֹן הַגָּבֹהַּ.

תָּגִיל לְפָנַי עֲרָבָה,

אוֹצִיא מִטְּרָשֶׁיהָ הַנֶּבֶט,

אֶת יֶזַע אַפִּי הִיא רָוָה

וְלַהַב רוּחִי הָאוֹהֶבֶת.

וַיְהִי לַעֲבוֹדָה לִי הַיּוֹם

וְהַלְַּילָה הָיָה לְמִשְׁמֶרֶת,

מִפְּנֵי יַד אוֹיֵב, שֶׁיָּזֹם

שָׂדַי הַעֲלוֹת בַּתַּבְעֶרֶת.

וּפַעַם אוֹיֵב בִּי פָּגַע

מֵאֶרֶב בְּלֵיל הָעֲלֶטֶת,

הַמָּוֶת לְרֶגַע נָגַהּ –

מֵאָז פֹּה רוּחִי מְשׁוֹטֶטֶת,

בַּיָּד הַמַּקּוֹר וְהָאֵת,

אֶחְרֹשׁ־אֶהֱפֹךְ פֹּה כָּל רֶגֶב, –

אָחִי, הוֹי, קָצְרָה לִי הָעֵת

שַׂדֵּד הַצָּפוֹן וְהַנֶּגֶב!

עֲמֹד, הָהּ, אָחִי בַּמָּצוֹק,

לֹא עֵת לָנוּ סְפוֹד, הֵאָנֵחַ! –

נַעֲמִיק הַמַּעֲנִית עַד בְּלִי חֹק,

עַד בּוֹא הַמָּחָר הַזּוֹרֵחַ!"

הָמוּ רָעֲמוּ מִשְׁבָּרִים,

טְרָשִׁים וְחוֹלוֹת נֶאֱנָקוּ,

וַיִתְמוֹטְטוּ הַצּוּרִים

וּכְמוֹ בְּיָדַיִם נִשְׁחָקוּ.

תָּקְפוּ אֶת הַלֵּיל חֲבָלִים,

נִשֵּׂאת הָעֲנֶנֶת בְּדַהַר,

עוֹבְרִים עִם חָרִישׁ שְׁנֵי צְלָלִים,

זוֹרְעִים מְלוֹא־הָאָרֶץ בְּסַּעַר.

תרצ"ט