שַׁחַר־אוֹר עַל שֵׁיךְ־אַבְּרֵק,

הִתְאַדְּמוּ שָׁמָיִם;

לָעוֹפוֹת הָאִישׁ זוֹרֵק,

זֵרְעוֹנִים חָפְנָיִם.

מֵאֻרְוָה קוֹל סוּס נוֹחֵר –

גִּיל רוּחוֹ לוֹבֶשֶׁת.

מוֹלִיכוֹ הָאִישׁ לַבְּאֵר,

אַחַר לַמַּחֲרֶשֶׁת.

מְחַכָּה לוֹ הַשְּׁדֵמָה –

לְשַׂדֵּד הַתֶּלֶם;

אִי, נַחֲרֹשׁ אֶת הַשְּמָמָה,

עֹז תִּדְרֹךְ, הָעֶלֶם!

עַל הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח –

וַיְרַנֵּן כָּל רֶגֶב;

כָּל שָׁרִיר בָּאִישׁ נִמְתַּח,

דְרוּךְ־אוֹנִים וָשֶׂגֶב.

–אִי, שִׁמְשִׁי בְּשֵׁיךְ־אַבְּרֵק,

כּוֹס בְּיַד אֱלֹהַּ,

אֶת יֵינוֹ בַּדָּם יוֹצֵק

וּמְחַשֵּׁל הַזְּרוֹעַ!

הִזְדָּרֵז, אִי, אַבִּירִי –

הֵן עוֹד רַב הָאֹרַח,

עַד נַגִּיעַ אֶל הָרִי,

עַד נִגְמֹר הַטֹּרַח:

לַטּוֹחֵן הַבָּר לָשֵׂאת,

עוֹד לִנְקוֹף הַזָּיִת;

אֲבָנִים עוֹד לְסַתֵּת

לְבִנְיַן הַבָּיִת.

עוֹד בְּחֹרֶשׁ־אַלּוֹנִים

לְחַתֵּל הַנֶּטַע:

הַבָּרָק מֵעֲנָנִים

בּוֹ פָּגַע לְפֶתַע…

זוֹהִי אַגָּדַת חַיָּיו

שֶׁל בּוֹנֶה־ מוֹלֶדֶת,–

לֹא תָּנוּם וְלֹא תִּיעַף

נֶפֶשׁ מְפֻלֶּדֶת.

הִשְׁקְתָהּ שִׁמְשֵׁנוּ אֵשׁ

זֶה שְׁנוֹת לָמֶד־דָּלֶת,

וַתְּצַו לוֹ: צְלַח וָרֵשׁ

אֶרֶץ הַתּוֹחָלֶת!..

כֹּה מִיּוֹם לְיוֹם אָרַג

שִׁיר־בִּנְיָן גָּבֹהַּ,

עַד בְּלֵיל אָפֵל נֶהְרַג –

וְנִגְדְּעָה הַזְּרוֹעַ.

כֹּה מַעְיָן פִּתְאֹם פּוֹסֵק:

הַהַשְׁגָּחָה יָעָדָה –

וְעַל הָאִישׁ בְּשֵׁיךְ־אַבְּרֵק

תֵּרָקֵם בַּלָּדָה.

תרצ"ט