הָאַבִּיר רָץ בַּלֵּיל, בְּסוּפָה תִּתְחוֹלֵל,

תְּשַׁבֵּר אֲרָזִים בִּנְהִימָה וּבִילֵל;

כּוֹכָבִים נִדְלָקִים, כּוֹכָבִים נִשְׁחָקִים,

בִּמְרוּצָה סוֹבְבִים אֲדָמָה וּשְׁחָקִים…

לְאָן רָץ הַפָּרָשׁ, מְדַרְבֵּן הוּא וָדָשׁ

אֶת סוּסוֹ הַמַּקְצִיף, יֵחָפֵז הוּא וָטָשׂ? –

לַשֵּגָל כֹּה יִדְהַר, אֶל דּוֹדֶיהָ יִנְהַר,

אַךְ רוּחוֹ בּוֹ יֵמַר, בּוֹ יָחִיל וְיִסְעַר;

בִּימִינוֹ הִתְלַקַּח אֵי־דָבָר וְזָרַח –

הֲיִגַּהּ לוֹ כּוֹכָב אוֹ גַחֶלֶת מֵאָח,

זוֹ מֵאָח בְּבֵית אֵם? אוֹ זֶה נֵר הָעוֹמֵם,

נֶאֱבָק בְּלֵיל סַעַר רוֹעֵם וְנוֹהֵם?

לֹא כּוֹכָב הַזּוֹהֵר, לֹא מֵאָח אֵשׁ, לֹא נֵר –

לְבַב אֵם, לֵב אִמּוֹ, בְּיָדוֹ זוֹ בּוֹעֵר,

חַתְחַתִּים לְלֹא שְׁבִיל לוֹ מֵאִיר הוּא בְּחִיל,

מְפַרְכֵּס בַּשּׁוֹאָה, יֵאָנֵק וְיֵילִיל.

אֶת הַלֵּב הוּא נָשָׂא לָאִשָּׁה בְּטִיסָה,

לֵב אִמּוֹ לָהּ מֵבִיא שַׁי־דּוֹדִים אֶל עַרְשָׂהּ,

עֲרֻבַּת אַהֲבָה, כַּךְ דָּרְשָׁה הַנָּאוֶָה,

אֶת מִנְחַת הַיְקָר מֵאִמּוֹ – לְבָבָהּ.

נִשְׁקְפָה בָּאֶשְׁנָב הוֹרָתוֹ, עַד כִּי שָׁב,

וְעֵינֶיהָ כָּלוּ עַד רָאוּ בָּא בִּיעָף.

“־ אִי, אִמִּי!” עַל מִפְתָּן הוּא נִצָּב וְרָטָן:

“אֶת לִבֵּךְ, רֻחָמָה, הוֹי יִדְרוֹשׁ הַשָׂטָן!”

פִּי הָאֵם אָז לוֹ סָח: "אֶת לִבִּי, בְּנִי, קָח,

לַשָׂטָן הַב, אִם לְךָ שַׁפְרִיר־אֹשֶׁר יִמְתָּח".

הַאַבִּיר רָץ בַּלֵּיל, הַנּוֹהֵם וּמְיַלֵּל

בַּסוּפָה, רוֹעֲמָה בִּצְחוֹקָהּ הַצּוֹלֵל,

עַל שְׁחִיתוֹת וּפַחִים, כִּי בּוֹכִים הַאֹחִים

וּזְאֵבִים רְעֵבִים אַחֲרָיו כְּרוּכִים.

לֵב הָאֵם מְפַרְפֵּר: מַחְמַדִּי, הִזָּהֵר

בַּל תִּגֹּף בַּמִּכְשׁוֹל… וְהוּא דוֹהֵר וְדוֹהֵר,

עַד הִגִּיעַ אֶל בֵּית הַנָּאוָה וּבִרְתֵת

הִתְפָּרֵץ אֶל חַדְרָהּ וּבְיָדוֹ הַמַּשְׂאֵת:

–“הֵא לָךְ, בַּת שָׂטָן!” שַׁאֲגוֹ עַל מִפְתָּן,

אַךְ הַחֶדֶר הוּא רֵיק, מִתְנַכֵּר לֶחָתָן,

וּלְקוֹלוֹ הַהֵדִים, כְּמוֹ לַעַג שֵׁדִים,

הִתְנַפְּצוּ עַל רֹאשׁוֹ מִסִּפּוּן, מִצְּדָדִים.

מִיָּדוֹ הַלַּפִּיד, לֵב אִמּוֹ, אָז הֵנִיד,

לֶעָפָר בִּנְהִימָה מְטֹרֶפֶת הִשְׁמִיט, –

אַךְ הַלֵּב הִתְלַקֵּחַ וּבָכָה בְּקוֹל שַׁח,

הִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים עַל הַבֵּן הַנִּדָּח.

ת"ש