כְּטוֹב לִבּוֹ בַּיַּיִן בֶּרַע מֶלֶךְ סְדוֹם

נָשָׂא כּוֹסוֹ בְּרַהַב לְטַפְסְרָיו וַיֹּאמֶר:

"שָׂרַי וְעֲבָדַי, לְרַגְלַי הִנְּכֶם הֲדוֹם,

וְכָל הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי הִנּוֹ כַּחֹמֶר,

שְׁתוּ וְהִשְׁתַּכְּרוּ מִמֶּזֶג הַתִּירוֹשׁ,

דַּם רֶצַח בּוֹ יִרְתַּח בְּלַהֲטֵי הַדֶּמַע,

כָּל הָעוֹלָם אַשְׁקֶה בְּלַעֲנָה וָרוֹש,

וְהוּא לִכְבוֹדִי יִרְקֹד עִם צִלְצְלֵי הַשֵּׁמַע"!

הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ גָּעַשׁ וַיִּשְׁתּוֹלֵל,

גָּאָה בּוֹ זְדוֹן רִשְׁעוֹ, כִּגְאוֹת הַיָּם הֵרִיעַ,

עַל פְּנֵי הַהוֹלְלִים כַּסַּעַר הִתְחוֹלֵל, –

וְעַל רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים זָרַק אֶת הַגָּבִיעַ:

״מְזוֹג יֵינִי עַבְדִּי, בְּגֻלְגֹלֶת הַנָּבִיא,

מִן הַמִּדְבָּר הוֹפִיעַ הַזָּקֵן בְּזַעַם,

רֹאשׁוֹ קַן נְחָשִׁים, שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא,

לְהוֹכִיחֵנִי בָּא, לִרְעוֹם עָלַי בָּרָעַם.

חִי־חִי, נְבִיא הַצֶּדֶק, לְלַמְּדֵנִי בָּא

לִמְנוֹת הַכּוֹכָבִים, לִלְחֹךְ כַּכֶּבֶשׂ עֵשֶׂב;

נוֹפֵף אָז בְּמַטּוֹ, קִצְפּוֹ הִזָּה לַבָּה:

“מָחָר תָּמוּת!” אָמַר, וָאֲשַׁסְּפֵהוּ שֶׁסֶף.

הִשְׁלַכְתִּי לִכְלָבַי לִבּוֹ שְֶׁל הַזָּקֵן,

חִי־חִי, בֵּין שִׁנֵּיהֶם פִּרְכֵּס הַלֵּב בְּנֹהַּ!

וְלַצּוֹרֵף צִוִּיתִי כּוֹס לִי לְתַקֵּן

מֵעֶצֶם קַרְקַפְתּוֹ, תֵּבַת זְמִירֵי אֱלֹהַּ,

כּוֹס הִלּוּלַי הֱיוֹת… דְּבָרְךָ אֵי, הַמְשֻׁגָּע?

קַיָּם אֲנִי לָעַד!" – נָטַל הַמֶּלֶךְ בֶּרַע

גֻּלְגֹּלֶת הַנָּבִיא, וְאֶל שְׂפָתָיו נָגַע,

וְלַעֲגוֹ הִתְרִיס: אִי, הַנָּבִיא, אִי, זֶרַע – –

אַךְ לֹא גָמַר דְּבָרוֹ. הָהּ, אֱלֹהִים גְּדוֹלִים,

מִתּוֹךְ קַרְקֶפֶת זוֹ נָחָשׁ קָטָן הִגִּיחַ,

נִפְתָּל, אֶל פִּיו דָּבַק… לְרַגְלֵי הַהוֹלְלִים

כָּרַע הַמֶּלֶךְ, מֵת הֻטַּל עַל הַשָּׁטִיחַ.

ת"ש