1. מסיבת פורים    🔗

אֲנִי דוֹמֶה לְאָבִי.

אָבִי דוֹמֶה לְאָבִי?

פִּתְרוֹן: הִסְתַּכֵּל בָּאַלְבּוֹם, תַּצְלוּם בְּלִי תַּאֲרִיךְ

יֶלֶד בְּמַדֵּי מַלָּח עוֹמֵד עַל הַכִּסֵּא

מְרֻתָּקִים פָּנָיו קְצָת מֻפְתָּעִים עַל רֶקַע

אֶשֶׁד מִקַּרְטוֹן שׁוֹצֵף וּמִתְנַפֵּץ אֶל הַסְּלָעִים

הֲזֶה אָבִי עֶלֶם בְּמַדִּים שֶׁל גִּמְנַזִּיסְט עַל עֲרֵמַת

הַשֶּׁלֶג בְּחַרְבִּין פָּנָיו חַדִּים עֵינַיִם תְּאֵבוֹת

כְּבֶן עֶשְׂרִים בְּתֵל אָבִיב הֲזֶהוּ בְּקַסְקֶט

תּוֹקֵעַ אֵת בַּעֲרֵמַת הַזִּיפְזִיף

פּוֹעֵל בִּנְיָן לְמְלֹא הָעַיִן מַתָּכֵי הַשֶּׁמֶשׁ

עַל הַחוֹל פָּנָיו דַּקִּים וּמַבָּעָם כְּמוֹ רַק הֵחֵלָּה

לְחַלְחֵל בּוֹ הַכָּרָה שֶׁזֶּה לֹא זֶה שֶׁלּוֹ יִחֵל

יוֹתֵר מִדַּי חוֹל יוֹתֵר מִדַּי אֵין

דָּבָר עוֹד יִתְרַגֵּל הֲזֶה אָבִי בְּכֶרֶם הָאִכָּר

קְטִיף שְׁקֵדִים לְפִי מִשְׁקָל וּכְמוֹ עֲדַיִן

לֹא הֵבִין אֲבָל הַפַּעַם אֵיזֶה שְׁבִיב שֶׁל שׁוֹבְבוּת

בִּקְצֵה הַפֶּה אוּלַי בִּגְלַל הָאֲבָנִים שֶׁחֲבֵרוֹ

הִכְנִיס לַפַּח מִתַּחַת לַשְּׁקֵדִים שֶׁפְּרִיחָתָם כָּלְתָה

הַזֶּה אָבִי עַל עֲרֵמַת אַשְׁלָג פָּנָיו קָשִׁים

מִן הַפְּרוֹפִיל לְלֹא עֵינַיִם לְלֹא צֵל אֲבָל בָּרוּר

שֶׁהִתְבָּרֵר לוֹ בְּתַּכְלִית כִּי אֵין כָּל דֶּרֶךְ חֲזָרָה

הֲזֶה אָבִי בְּגִיל הָעֲמִידָה מֵעַל תִּיקִים

בְּתוֹךְ מִשְׂרַד אוּלַי בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים פָּנָיו שְׁקֵטִים

וּבָעֵינַיִם מִין מַבָּע שֶׁל הַשְׁלָמָה וּכְמוֹ בְּגַן הַיְלָדִים

הֲזֶהוּ הַבּוֹהֶה מִמּוּל בְּמוֹעֲדוֹן הַפֶּנְסְיוֹנֶרִים

עִם עוֹד שְׁנַיִם יְשִׁישִׁים אֶל הַשֻּׁלְחָן וְסֻכָּרִיּוֹת

אוּלַי פּוּרִים כִּי בַּקָּצֶה שֶׁל הַתַּצְלוּם רוֹאִים

מֵעֵין קָצֶה שֶׁל מַסֵּכָה

2. ומה עם הרוח?    🔗

בֵּין תַּצְלוּמִים עַתִּיקִים מִשִּׁלְהֵי הַמֵּאָה

ה־20 (“תַּצְלוּמֵי יְרוּשָׁלַיִם”, אַלְבּוֹם שֶׁיָּצָא לָאוֹר

הַשָּׁנָה “תּוֹךְ הַקְפָּדָה מְלֵאָה עַל רוּחַ הַתְּקוּפָה”)

מָצָאתִי תַּצְלוּם מַפְתִּיעַ שֶׁל פָּנִים מֻכָּרִים

(בָּדַקְתִּי אֶת עַצְמִי אִם אֵין זוֹ טָעוּת)

שֶׁצֻּלַּם מִן הַצַּד בְּפֶתַח חֲנוּת:

אִישׁ עוֹמֵד וְנַעַל בְּיָדוֹ. רֶגֶל אַחַת נְעוּלָה

וְהַשְּׁנִיָּה בּוֹדֶדֶת. וּבְתַחְתִּית הַתְּמוּנָה רָשׁוּם:

"רְחוֹב הַבַּשָּׂמִים, אוֹ בִּשְׁמוֹ הָעֲרָבִי

סוּק אֶלְעַטָּארִין:

אִישׁ עוֹמֵד וְנַעַל בְּיָדוֹ"

אֵינִי בָּטוּחַ אִם הִצְלִיחַ הַצַּלָּם לְהַעֲבִיר

אֶת רוּחַ הַתְּקוּפָה וְאִם בִּכְלָל לַתְּקוּפָה

יֵשׁ רוּחַ, אַךְ כַּנִּרְאֶה נָשְׁבָה אָז

דֵּי חֲזָקָה כִּי חוּץ מִן הָאִישׁ וְהַנַּעַל

הָיָה שָׁם מִין כּוֹבַע שֶׁרִחֵף לוֹ מִמַּעַל,

מִן הַסְּתָם עוֹבֵר אֹרַח שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מִחוּץ

לַתְּמוּנָה. כִּי הָאִישׁ עִם הַנַּעַל לֹא הִתְאִים

אֶל הַכּוֹבַע, זֶה שֶׁעָף לוֹ מִקְּצֵה הַתְּמוּנָה

לַקָּצֶה. וּמָה עִם רוּחַ הָאָדָם?

זוֹ שְׁאֵלָה קָשָׁה. כְּדֵי לְהָשִׁיב אֲנִי שָׁב מִתְבּוֹנֵן

בַּפָּנִים שֶׁל הָאִישׁ עִם הַנַּעַל – אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן

בַּפָּנִים שֶׁהָיוּ לְפָנִים מַעֲטֶה שֶׁל פָּנִים

עֲיֵפִים, דּוֹמֶה מְחַכִּים –

מְשֻׁלָּשׁ חָסוּם בְּמַעְגָּל חָסוּם בִּמְשֻׁלָּשׁ

חָסוּם בְּמַעְגָּל אוֹ חֲסִימַת עוֹרְקִים

אוֹ חֲסִימָה בַּדֶּרֶךְ מֵאָחוֹר וּלְפָנִים

שֶׁלֹּא תּוּכַל עוֹד לְהַזְעִיק אוֹ לְהַזְנִיק

פָּנֶיךָ לְפָנִים פָּקוּק כְּמוֹ קָרִישׁ אוֹ לְהִסּוֹג

אֶל מַיִם צְמַרְמָרִים כְּמוֹ סַכִּין בְּמַיִם מֻשְׁחָזִים

כָּרִישׁ חוֹסֵם אֶת הַמִּפְרָץ סָגֹל כְּאַחְלָמָה

בֵּין חַמּוּקִים שֶׁל וָדִיּוֹת מְעֻלָּפִים בִּירַק הָרִים

עַד תִּפָּתֶה עוֹד לַהֲזוֹת כִּי רַק טָעוּת

וְכִי בְּעֶצֶם עוֹד הַכֹּל כְּבַיַּלְדוּת

פָּתוּחַ לְפָנֶיךָ