בֵּין תַּצְלוּמִים עַתִּיקִים מִשִּׁלְהֵי הַמֵּאָה

ה־20 (“תַּצְלוּמֵי יְרוּשָׁלַיִם”, אַלְבּוֹם שֶׁיָּצָא לָאוֹר

הַשָּׁנָה “תּוֹךְ הַקְפָּדָה מְלֵאָה עַל רוּחַ הַתְּקוּפָה”)

מָצָאתִי תַּצְלוּם מַפְתִּיעַ שֶׁל פָּנִים מֻכָּרִים

(בָּדַקְתִּי אֶת עַצְמִי אִם אֵין זוֹ טָעוּת)

שֶׁצֻּלַּם מִן הַצַּד בְּפֶתַח חֲנוּת:

אִישׁ עוֹמֵד וְנַעַל בְּיָדוֹ. רֶגֶל אַחַת נְעוּלָה

וְהַשְּׁנִיָּה בּוֹדֶדֶת. וּבְתַחְתִּית הַתְּמוּנָה רָשׁוּם:

"רְחוֹב הַבַּשָּׂמִים, אוֹ בִּשְׁמוֹ הָעֲרָבִי

סוּק אֶלְעַטָּארִין:

אִישׁ עוֹמֵד וְנַעַל בְּיָדוֹ"

אֵינִי בָּטוּחַ אִם הִצְלִיחַ הַצַּלָּם לְהַעֲבִיר

אֶת רוּחַ הַתְּקוּפָה וְאִם בִּכְלָל לַתְּקוּפָה

יֵשׁ רוּחַ, אַךְ כַּנִּרְאֶה נָשְׁבָה אָז

דֵּי חֲזָקָה כִּי חוּץ מִן הָאִישׁ וְהַנַּעַל

הָיָה שָׁם מִין כּוֹבַע שֶׁרִחֵף לוֹ מִמַּעַל,

מִן הַסְּתָם עוֹבֵר אֹרַח שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מִחוּץ

לַתְּמוּנָה. כִּי הָאִישׁ עִם הַנַּעַל לֹא הִתְאִים

אֶל הַכּוֹבַע, זֶה שֶׁעָף לוֹ מִקְּצֵה הַתְּמוּנָה

לַקָּצֶה. וּמָה עִם רוּחַ הָאָדָם?

זוֹ שְׁאֵלָה קָשָׁה. כְּדֵי לְהָשִׁיב אֲנִי שָׁב מִתְבּוֹנֵן

בַּפָּנִים שֶׁל הָאִישׁ עִם הַנַּעַל – אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן

בַּפָּנִים שֶׁהָיוּ לְפָנִים מַעֲטֶה שֶׁל פָּנִים

עֲיֵפִים, דּוֹמֶה מְחַכִּים –

מְשֻׁלָּשׁ חָסוּם בְּמַעְגָּל חָסוּם בִּמְשֻׁלָּשׁ

חָסוּם בְּמַעְגָּל אוֹ חֲסִימַת עוֹרְקִים

אוֹ חֲסִימָה בַּדֶּרֶךְ מֵאָחוֹר וּלְפָנִים

שֶׁלֹּא תּוּכַל עוֹד לְהַזְעִיק אוֹ לְהַזְנִיק

פָּנֶיךָ לְפָנִים פָּקוּק כְּמוֹ קָרִישׁ אוֹ לְהִסּוֹג

אֶל מַיִם צְמַרְמָרִים כְּמוֹ סַכִּין בְּמַיִם מֻשְׁחָזִים

כָּרִישׁ חוֹסֵם אֶת הַמִּפְרָץ סָגֹל כְּאַחְלָמָה

בֵּין חַמּוּקִים שֶׁל וָדִיּוֹת מְעֻלָּפִים בִּירַק הָרִים

עַד תִּפָּתֶה עוֹד לַהֲזוֹת כִּי רַק טָעוּת

וְכִי בְּעֶצֶם עוֹד הַכֹּל כְּבַיַּלְדוּת

פָּתוּחַ לְפָנֶיךָ