בכינוס המפלגות הציוניות¹, ירושלים, 19 באפריל 1936

– – – אני מבין ומרגיש את המרירות הרבה שנשמעה כאן בדברי החברים. אולם דוקא מפני חומר המצב עלינו לשמור גם על צלילות מחשבתנו וגם על העקרונות המוסריים והמדיניים המדריכים את פעולתנו הציונית והישובית. – פנינו תמיד לשלום; כשאנו נתקפים אנו יודעים להגן על עצמנו, אבל אין אנו יוצאים מגדר של הגנה עצמית. – – –

– – – אחד מסימני ההתבוללות הוא, שהיהודי עושה לא מה שהיה מחויב לעשות לפי מצבו, אלא מה שה“גוי” עושה. ויש בארץ התבוללות חדשה – התבוללות ערבית. לא שמדברים ערבית, אלא מחקים את מעשי הערבים. מתבוללים במסוה ציוני אומרים לנו: הערבים עושים כך, אף אנחנו נעשה כך. ותמימים בתוכנו נאחזים באמרה קלה והגיונית זו לכאורה. לאלה יש להסביר: האמצעים הם תמיד לפי המטרה. אילו היתה המטרה שלנו כשל הערבים, היו האמצעים שלהם יכולים להיות האמצעים שלנו. אבל למעשה האמצעים של הערבים מותאמים למטרה שלהם ולא למטרה שלנו. המטרה שלהם מה היא? הריסת האפשרות של בנין הארץ, מניעת בוא היהודים לא"י, סטטוס קווֹ, השארת הארץ במצב כמו שהיא, משטר עבר‑הירדן, מדינה כמו בערב. למטרה זו מכוּונים האמצעים. אינני יודע אם הם יובילו לכך. אני מקוה שלא; אבל הם שואפים למטרה זו. כלום זוהי המטרה שלנו? אנו רוצים לשנות את הסטטוס בקווֹ, אנו רוצים להכניס המוני‑עולים חדשים, אנו רוצים לבנות ולהיבּנות; אנו צריכים להקים בתי‑חרושת, אנו צריכים למכור את התוצרת של בתי‑החרושת האלה, אנו צריכים לנטוע, לשתול, לעבוד, ליצור. באמצעים הנקוטים בידי הערבים לא נעשה כל זאת. ואני חושב כי אלה שרצחו היום את אנשינו מהמארב לא רק התנכלו להרוג כמה יהודים, אלא גם התכוונו לפרובוקציה, רצו לדחוף אותנו למלכודת למען נעשה כמוהם ונהפוך ארץ זו לארץ‑דמים. להם אולי זה נחוץ, הם רוצים שהארץ תהיה במצב של פוגרום פרמננטי. הצריכים אנו לסייע למזימות‑הרס אלו.