לָךְ,

הַמֻּשְׁרֶקֶת,

הַמֻּלְעֶגֶת בִּכְלֵי־קֶלַע,

לָךְ,

הַמְדֻקֶּרֶת בְּלַעַז כִּידוֹן,

אֶשָּׂא בִּתְרוּעָה,

מֵעַל גֶּדֶף וְקֶלֶל,

מִלַּת־הַקְרִיאָה שֶׁל הָאוֹדָה:

“הוֹ!”

הוֹ הַחַיָּתִית!

הוֹ הַתִּינוֹקִית!

הוֹ הַקְּלוֹקֶלֶת!

הוֹ הַמּוֹלֶכֶת!

מַה כִּנּוּיִים, זוֹ עָלַיִךְ נִטְפּוֹל עוֹד?

סוֹף גִּלְגּוּלֵךְ מַה יְּהֵא, הֲפַכְפֶּכֶת:

בִּנְיַן עֲדֵי־עַד,

אוֹ עִיֵּי הַמַּפֹּלֶת?

לַמְּכוֹנַאי,

מְעֻפָּר בַּאֲבַק פֶּחָמִים הוּא,

לַכּוֹרֶה,

אֶת מֵעָיו שֶׁל הַבֶּצֶר יִרְטוֹשׁ,

הַקְטִירִי,

הַקְטִירִי בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ,

הַלְלִי לַעֲמַל אֱנוֹשׁ.

מָחָר

הַקָּדוֹשׁ

אַפְרִיזוֹת קַתֶּדְרָלָה

לַשָּׁוְא מְפָרֵשׁ בְּתַחְנוּן וְעוֹתֵר, –

דּוֹרוֹת שֶׁל קְרֶמְלִין לְמוֹטֵט יִשְׁתּוֹלָלוּ

רְאֵמֵי פְּגָזַיִךְ בְּלוּמֵי־הַסַּנְטֵר.

“הַלֵּל!”

יִנָּחֵר בִּסְפִינָה מִשְׁתַּכֶּלֶת,

יְלֵל צוֹפָרוֹת מְדֻקָּק וְגָנוּחַ,

אַתְּ שׁוֹלְחָה יַמָּאִים

אֶל סַיֶּרֶת צוֹלֶלֶת,

לִמְקוֹם שָׁם

יִלֵּל

חֲתַלְתּוּל הַזָּנוּחַ,

וְאַחַר

צִוְחַת אֲסַפְסוּף־שִׁכּוֹרִים שֶׁאָיָמָה.

שְׂפַם־עֱזוּזִים מְסֻלְסָל – יֹפִי!

בְּקַתּוֹת אַדְמִירָלִים הִלְבִּינוּ הַיָּמָה

מִגֶּשֶׁר הֶלְסִינְגְפוֹרְס תֶּהֱדוֹפִי.

פִּצְעֵי־מֵאֶתְמוֹל בְּלִקְלוּק שִׂפְתוֹתַיִם,

וְשׁוּב אֶחֱזֵךְ בַּוְּרִידִים מְשֻׁסַּעַת.

מִפִּי בַּעְלֵיבַּתִּים לָךְ:

– הוֹ, הֲיִי אֲרוּרָה שִׁבְעָתַיִם! –

מִפִּי,

פִּי פַּיְּטָן:

– הוֹ, שְׁמוֹנָתַיִם, הַמְבֹרֶֶכֶת, בְּרוּכָה אַתְּ!