(לַחֲבֵרִים מֵאוֹזֶט)

פְּעָמִים

בַּבְּעָיָה הַיְּהוּדִית כִּי תָשִׂיחַ, –

זֶה אִישׁ־ שִׂיחֲךָ

בְּפָנֶיךָ

יָטִיחַ:

"יְהוּדִי?

סַחַר־מָכֶר!

כֻּלָּם הַיְנוּ הָךְ הֵם!

יְהוּדִי – אַרְכִי־עֹשֶׁק,

יְהוּדִי – שׁוּק־שָׁחוֹר הוּא…

כְּקֹרַח – הָעשֶׁר,

הַנֶּשֶׁךְ – כְּקֹרַח.

וְכָאן

לָהֶם עוֹד מוֹסְרִים

אֶת קְרִים!

וּקְרִים – הֵן כָּזֹאת הִיא:

גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת!

בְּמֵיטַב הַמְחוֹזוֹת

הָאַרְמוֹן וְהַוֶּרֶד!"

כָּךְ מַלְעִיזִים פֹּה

קוֹלוֹת הָאוֹיֵב.

אַךְ אַתָּה, הַפּוֹעֵל,

הֵן תַּבִּיט

בְּיֹשֶׁר־עֵינַיִם וְישֶׁר־הַלֵּב

אֶל פְּנֵי הַדַּלוּת הַיְּהוּדִית.

הֵן עַד עֶצֶם הַיּוֹם

בִּתְחוּם־הַמּוֹשָׁב

הֵד יְהוֹדֵד עוֹד:

שֶׁל אֶנֶק וִילֵל הוּא.

זֶה בַּ“זִּ’ידִים”

כְּעֹנֶשׁ עַל מֶרֶד נִרְהָב

כַּדּוּרִים וּפַרְגוֹל

שֶׁל הַצַּאר יִתְעַלֵּלוּ.

מוּל טוּרֵי חִשּׁוּבִים,

בְּהֶסֵּק יַעֲסוֹקוּ,

כְּמוּל מַרְזְבֵי הַדָּמִים

שֶׁהֻגָּרוּ –

וְנוֹצוֹת

מִכְּסָתוֹת

שֶׁבִּרְחוֹב בְּיָלוֹסְטוֹקִי

יְדֻבְּקוּ

אֶל עֵינֵי יְהוּדִים שֶׁנֻּקָּרוּ.

בִּזְקִיפַת הָאִישׁוֹן,

שֶׁצָּהֹב וּמָרוֹם הוּא,

הִבִּיטָה הַשֶּׁמֶשׁ,

כִּמְעַט הִתְיַפָּחָה:

אֵיךְ מִלְחָמָה

נִמְשְׁכָה בְּפּוֹגְרוֹמִים –

גֶּרְמָנִי,

פּוֹלָנִי,

וְרוּסִי בְּ“פָּפָּחָה”.

וְאַחַר – דֶּמוֹקְרָטִים

בְּמֵיטַב הַמִּרְצָח

פָּרְעוּ שָׁם יוֹמָם וָלָיִל.

זֶה מַסַּע פֶּטְלוּרָה

בְּרַעַם תּוֹתָח,

זֶה מַכְנוֹ בִּשְׁרֵקַת פַּרְגּוֹלַיִם.

עֲדֶן בַּמַּרְתֵּף

הַדְּמָּעוֹת יְטַנֵּנוּ,

וְהֵמָּה הֵגִיחוּ

מֵאֵימֵי מְאוּרָה.

וּבְמַלְכוּת “הַכָּל־בּוֹ” שֶׁלָּהֶם,

לֹא־עָלֵינוּ,

בְּאוּשֵׁי־מְלִיחִים

בְּשָׁוֶה־אֲגוֹרָה.

וְשׁוּב

צַחַן בִּיב עֲיָרָה שׁוֹמֵמָה,

וְאֹדֶם־נְחֹשֶׁת שֶׁל דָּם בְּאֵימָיו עוֹד,

וְרָעָב,

שֶׁזָּעַק בְּאָזְנָם:

אֲדָמָה!

אֲדָמָה וְעָמָל –

אוֹ מָוֶת!

לֹא יָם שָׁם,

לֹא שִׂיחַ,

לֹא נֶפֶשׁ חַיָּה עוֹד, –

הָרָע בִּמְחוֹזוֹת־הָרוּסִים:

מָחוֹז,

שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו כְּאֶל יַעַד,

וְאֹהֶל כְּהֶנֶף

מִפְרְשֵׂי־פָּרוּשִׂין.

הַשְּׁמָמָה הַלֵּזוּ

בִּשְׁקִידָה שֶׁעִקְּשָׁה הִיא

חַשְׂרַת הָאַרְבֶּה לִחֲכָה!

הַמְּלֵחָה נִתְחַלְּפָה בְּשָׁמִיר־וְשַׁיִת,

וְשוּב

נִשְׂתָּרְעָה הַמְּלֵחָה…

מִי יָמֹד אֶת פֶּרֶךְ

סִבְלָתָם כִּי רַבָּה?!

גְּבוּרָה – כָּל עָשָׁן שֶׁבָּקַע,

וְכָל לְבֵנָה,

וְכָל אַרֻבָּה,

וְכָל נֵטֶף שֶׁל מַיִם בַּכָּד.

וְעָתָּה –

שׁוֹפֵעַ לוֹ כְּחוֹל הַפְּלָגִים;

וְזֵעַת הָעוֹבֵד

בְּשִׁפְעָהּ הַקּוֹלֵחַ

הַיּוֹם

כְּבָר נוֹצְקָה

בְּגוּפֵי שָׂרִיגִים,

וְכָבְדוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת

בֶּעָסִיס וּבַלֵּחַ.

אַנְשֵׁי־הֶעָמָל

חָזוּתָם הִיא דוֹמָה:

רְאֵה

יְהוּדִי

מְמֹֹרַט אֲדָמָה!

כָּאן

חֲזוֹן הַקּוֹמוּנָה –

מַעֲשִׂים שֶׁלֻּבְלָבוּ.

הַבֵּט עַל שְׁנֵיהֶם

וְנַחְשֵׁם:

מִי מִן הַשְּׁנַיִם הַלָּלוּ

סְלָב הוּא?

וּמִי מִשְּׁנֵיהֶם

בֶּן־שֵׁם?

לֹא נֵחַד עִם זֵדִים

בִּבְחִילוּ וּרְכִילוּ.

לֵב וָכִיס

(גַּם כִּי דַל הוּא!)

נִפְתַּח, לֹא נַחְמוֹד!

בְּשֵׁם

הַחַיִּים,

בֵּין אֻמּוֹת לֹא יַבְדִּילוּ,

חַיִּים

לְלֹא עֹנִי,

לְלֹא מִלְחָמוֹת.