תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל סְחִי מוֹרְדֵי־הָאוֹר,

שֶׁחִישׁ

הִסְתָּאֲבוּ

כְּזֶרַע־חָם,

אַחַר שֶׁנֶּחְבְּאוּ

מִיֶּרִי

וּמִכְּפוֹר.

תִּפַּח רוּחָם,

שֶׁל כָּל אֶחָד

בָּהֶם,

שֶׁעַל הַקּוֹמוּנִיזְם

שֶׁל־נְיָר

לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ מוּכָן,

וּבְצֵל־בֵּיתוֹ –

כִּבְטֶרֶם־מִלְחָמָה –

הוּא מִתְבַּהֵם.

תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל כָּל

שׂוֹנְאֵי־מִטְרָד,

שֶׁקּוֹמוּנִיזְם

הֵם סוֹגְרִים

לְעֵת נוּחָם

מִכָּךְ

עַד כָּךְ

עִם סֶגֶר הַמִּשְׂרָד.

תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל אֵלֶּה

אֲשֶׁר הֵמָּה

שַׁעֲרוּרָה

יִרְאוּ

בִּמְלוֹא סָרְחָהּ,

וְעַל חֶמְדַּת־הַשִּׁיר

יַחְרוֹזוּ –

כִּי נָעֵמָה.

אִם שִׁירְךָ

אַחַר הַמְּצִיאוּת

מְפַגֵּר –

פְּסוּקִים

לֹא־סֻתָּתוּ

פְּסוֹק, הַסּוֹפֵר!

הַיּוֹם

כְּאָרוֹן

עַל הַלֵּב תַּכְבִּיד

מִלַּת חֲטוֹטֶרֶת –

“זִ’יד”.

הַמִּלָּה

כְּנַף־עוֹרְבִים

עַל כְּפָרִים מְפַרְפֶּרֶת,

מֻרְתַּחַת

בְּיַי"שׁ

קַנְקַנֵּי־פֻּנְדָּקִים,

הַמִּלָּה

סִיסְמָתָם הִיא

שֶׁל כֹּמֶר

וּנְּזֶרֶת

מִבְּנוֹת הָרוֹזְנִים הַנִּדְכִּים.

הַמִּלָּה

רִחְשְׁשָׁה

עַל רֹאשׁ רַיכֶל (אִישׁ־ווּז הוּא),

וַאֲבַק

הַצַּארִיזְם

הִתְאַבֵּךְ בְּזוּדו¹ֹ.

עֵת

“נָצְרִים”־ווּזָאִים

יְחַבְּלוּ (כִּי יָבוּזוּ)

בְּעַרְדָּל מְזֻהָם

פַּרְצוּפוֹ

שֶׁל “זִ’ידוֹן”.

הַמִּלָּה

בַּסַּדְנָה

שִׁקּוּצֶיהָ גִבֵּרָה,

בַּיוֹם בּוֹ הִפְלִיא

בִּשְׁקִידָה נֶחֱרֶצֶת

בְּזֶרַע־הַ“זִּ’ידִים”

שֶׁשְּׁמוֹ הוּא בֵּרַךְ

אֲסַפְסוּף־הַמְּלָאכָה

מַכּוֹת־רֶצַח.

חַרְזָן,

בַּמַּרְזֵחַ,

בְּשֵׁם “זִ’יד” יַשְׁמִיץ,

לְקוֹל בַּקְבּוּקִים

וְשָׁאוֹן,

פְּלוֹנִי,

שֶׁעַל חֹסֶר־כִּשְׁרוֹן בּוֹ הִרְבִּיץ,

בִּשְׁמוֹ,

שֶׁסִּיֹּמֶת לוֹ:

“זוֹן”.

הַמִּלָּה

קוֹמוּנִיסְט לֹא־טֻהַר

יְרִירֶנָּה

בִּשְׂפָתָיו,

כְּפִנְכָּה

חֲלַקְלֶקֶת־הַדֹּפֶן,

עֵת יָנִיס

שִעֲמוּם

הַמַּנְכָּל

וִיפִיגֶנּוּ

בִּבְדִיחָה

יְהוּדִית אַחְרוֹנָה,

לַחֲנוֹף לוֹ.

וְצֹאן־קָדָשִׁים

שֶׁל נוֹצְרִים

תֶּאֱנַף

(סִיסְמָה

מֻצְלָחָה

אִם חָצַבְתָּ)

בְּדַלְפוֹן יְהוּדִי,

בְּאַבְרֵךְ מְמֻשְׁקָף,

וּלְסוֹף –

“צִיצִילִיסְטִים” כֻּלָּם

בְּצַוְתָּא!

לִחְשׁוּשׁ בַּתּוֹרִים:

"דַּשְׁדֵּשׁ כָּאן בִּכְדִי…

אַלּוּפֵי הָרוּסִים

לְהֶרֶג נָדוֹנוּ…

בַּכֹּל…

יְהוּדִי…

תְָּמִיד יְהוּדִי…

סַפְסָר,

קוֹמִיסָר,

שִׁלְטוֹן הוּא…

נֶאֱסוֹר

בְּשַׁרְשֶׁרֶת –

אֶת הַלָּז,

אֶת הַשֶּׁרֶץ!

נְקוֹב

בְּגָלוּי:

“זֶה סַפְסָר!”

“זֶה מַבְרִיחַ!” –

וַאֲפִילוּ

זָרִיז הוּא,

רָגִיל וּבָקִי,

אֶל מֵעֵבֶר

לְקִיר כִּידוֹנוֹת

וּבָרִיחַ –

בְּלִי הֶבְדֵּל

לְאֻמִּים –

אֶל אִיֵּי סוֹלוֹבְקִי!

יְהוּדִי לֹא רָאִיתָ?

אֵלָיו לֵךְ!

אֶל קְרִים!

אֶל אֶרֶץ הַטֶּרֶשׁ נְדוֹד נָא!

כַּפָּיו,

הַשּׁוֹקְדוֹת

בִּשְׁקִידַת־אִכָּרִים,

שָׁם אַדְמַת־הַסְּלָעִים

תַּעַבוֹדְנָה.

הֲיָדַעְתָּ,

אֶת פִּיךָ

מִי

מְשַׁקֵּץ?

מִי

נוֹטֵעַ בְּךָ

רֶשַׁע־כֶּסֶל?

מִתּוֹךְ דִּבּוּרֶיךָ

עוֹלֶה וּמְבַצְבֵּץ

זַרְבּוּבוֹ שֶׁל עַתּוּד־הַכֶּסֶף.

בּוּרְז’וּי,

שֶׁפִּזֵּר הָרַגְלַיִם

לִבְרוֹחַ,

בַּשִּׂרְטוֹן הָאַנְגְּלִי

סְפִינוֹתָיו נְעוּצוֹת:

זֶה הוּא הַזּוֹמֵם

מְדָנִים פֹּה לִזְרוֹעַ

בֵּין עַמֶּיהָ

שֶׁל בְּרִית־מוֹעָצוֹת.

אֵיבַת־מַעֲמָד הִיא,

נוֹכְלִית

וּמִרְשַׁעַת, –

קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר:

כַּמָּה פֹּה

שְׁלֹמֶה’לֶךְ

הֻכּוּ עַל כָּל שַׁעַל,

וְרוֹטְשִׁילְד שְׁלֹמֹה –

מָאן דְּכַר!

בְּרוֹטְשִׁילְדִים אֵלֶּה,

שֶׁשָּׁמְנוּ וְנָכָלוּ,

חֲזִירֵי־הַמָּמוֹן

בְּלִי הַבְדֵּל אֹם וּלְאֹם,

אֶל כָּל הָעוֹבְדִים,

שֶׁעָמְלוּ

לֹא אָכָלוּ, –

כָּרוּסִים

כִּיהוּדִים –

נֵפֶן: קוּמָה

וּנְקוֹם!

זְכוֹר נָא אַתָּה,

אַרְכִיזֵד חוּלִיגָנִי,

זִכְרוּ,

הָעוֹרְקִים אֶל קֻבּוֹת־שֶׁל־פָּרִיז,

אֶתְכֶם,

בְּבוֹא עֵת,

הַמַּטִיף הַנָּגָנִי

בְּפִלְדּוֹ הַמְנֻרְתָּק

יַחֲרִישׁ.

וַאֲשֶׁר

בֶּאֱשּׁוּן אֲפֵלַת בּוּרוּתָם,

בְּטַחוּת עֵינֵיהֶם

מֵהָבִין,

יַשְׁמִיצוּ כָּאן “זִ’יד” –

גַּם־הַיּוֹם־עוֹד –

אוֹתָם

נַזְהִיר

בְּכָל חֹמֶר־הַדִּין.

אָנוּ פּוֹנִים

שׁוּב־וְשׁוּב עַד אֵין קֵצֶה,

כָּל מִשְׁפַּחַת־אֱנוֹשׁ

הַנִּבְחֶרֶת:

הָקִיאוּ

אֶת זֹאת

הַמִּלָּה הַמְשֻׁקֶּצֶת,

הַשְׁלִיכוּהָ

בְּגֶדֶף וְחֶרֶף!