הָאַבִּיר רָץ בַּלֵּיל, בְּסוּפָה תִּשְׁתּוֹלֵל,

תְּשַׁבֵּר אֲרָזִים בִּנְהִימָה וּבִילֵל;

כּוֹכָבִים נִדְלָקִים, כּוֹכָבִים נִדְעָכִים,

בַּמְרוּצָה סוֹבְבִים אֲדָמָה וּשְׁחָקִים;

לְאָן רָץ הַפָּרָשׁ, מְדַרְבֵּן הוּא וְדָשׁ

אֶת סוּסוֹ הַמַּקְצִיף, מַה נֶּחְפָּז הוּא וְטָס? –

לַשֵּׁגָל כֹּה יִדְהַר, אֶל דּוֹדֶיהָ יִנְהַר,

אַךְ רוּחוֹ בּוֹ יֵמַר, בּוֹ יָחִיל וְיִסְעַר;

בִּימִינוֹ הִתְלַקַּח אֵי-דָבָר וְזָרַח –

הֲיִגַּהּ לוֹ כּוֹכָב אוֹ גַּחֶלֶת מֵאָח,

זוֹ מֵאָח בְּבֵית-אֵם? אוֹ זֶה נֵר הָעוֹמֵם,

נֶאֱבָק בְּלֵיל-סַעַר רוֹעֵם וְנוֹהֵם?

לֹא כּוֹכָב הַזֹּהַר, לֹא מֵאָח אֵשׁ, לֹא נֵר –

לְבַב-אֵם, לֵב אִמּוֹ, בְּיָדוֹ זוֹ בּוֹעֵר,

חַתְחַתִּים לְלֹא-שְׁבִיל לוֹ מֵאִיר הוּא בְּחִיל,

מְפַרְכֵּס בַּשּׁוֹאָה, יֵאָנֵק וְיֵילִיל…

אֶת הַלֵּב הוּא נוֹשֵׂא לָאִשָּׁה בְּטִיסָה,

לֵב-אִמּוֹ לָהּ מִֵבִיא שַׁי-דּוֹדִים אֶל עַרְשָׂהּ,

עֲרֻבַּת אַהֲבָה, כָּךְ דָּרְשָׁה הַנָּאוָה,

אֶת מִנְחַת-הַיְקָר מֵאִמּוֹ – לְבָבָהּ…

נִשְׁקְפָה בָּאֶשְׁנָב הוֹרָתוֹ עַד כִּי שָׁב,

וְעֵינֶיהָ כָּלוּ עַד רָאוּ בָּא בִּיעָף,

– “אִי אִמִּי!” – עַל מִפְתָּן הִתְיַצַּב וְרָטַן –

“אֶת לִבֵּךְ, רֻחָמָה, הוֹי, יִדְרֹשׁ הַשָּׂטָן!”

פִּי הָאֵם אָז לוֹ סָח: "אֶת לִבִּי, בְּנִי, קַח,

לַשָּׂטָן הַב, אִם לְךָ שַׁפְרִיר-אֹשֶׁר יִמְתַּח"…

הָאַבִּיר רָץ בַּלֵּיל, הַנּוֹהֵם וּמְיַלֵּל

בְּסוּפָה רוֹעֲמָה בִּצְחוֹקָהּ הַהוֹלֵל,

עַל שְׁחִיתוֹת וּפַחִים, כִּי בּוֹכִים הָאֹחִים

וּזְאֵבִים רְעֵבִים אַחֲרָיו כְּרוּכִים,

לֵב-הָאֵם מְפַרְפֵּר: מַחְמַדִּי, הִזָּהֵר,

בַּל תִּגֹּף בַּמִּכְשׁוֹל… וְהוּא דּוֹהֵר וְדוֹהֵר,

עַד הִגִּיעַ אֶל בֵּית הַנָּאוָה, וּבִרְתַת

הִתְפָּרֵץ אֶל חֶדְרָהּ וּבְיָדוֹ הַמְַשְׂאֵת,

– “הֵא לָךְ, בַּת-שָׂטָן!” שַׁאֲגוֹ עַל מִפְתָּן,

אַךְ הַחֶדֶר רֵיקָן, מִתְנַכֵּר לֶחָתָן,

וּלְקוֹלוֹ הַהֵדִים, כְּמוֹ לַעַג שֵׁדִים,

הִתְנַפְּצוּ עַל רֹאשׁוֹ מִסִּפּוּן, מִצְּדָדִים…

בְּיָדוֹ הַלַּפִּיד, לֵב-אִמּוֹ, אָז הֵנִיד,

לֶעָפָר בִּנְהִימָה מְטֹרֶפֶת הִשְׁמִיט, –

אַךְ הַלֵּב הִתְלַקַּח וּבָכָה בְּקוֹל שַׁח,

הִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים עַל הַבֵּן הַנִּדָּח.

ע"פ מוטיב פרובנסלי