בִּפְרֹחַ הָאַקַּצְיוֹת בָּעִיר

יָדַעְתִּי עֶרְגוֹנוֹת אֵין-שַׁחַר;

כָּל עֵץ צִיצִים מֵאֶשְׁכּוֹלוֹת הִשִּׁיר,

רֻפְּדוּ חוּצוֹת בְּרֶפֶד-צָחַר.

וּבַלֵּילוֹת הַמְסֹהָרִים נִדְמָה

שֶׁכְּחוֹל מַכְסִיף זֶה לָרָקִיעַ

אֵינוֹ אֶלָּא נִשְׁמַת הָאֲדָמָה

אֶל עָל מְבֻסָּמָה תַּגִּיעַ…

עַל סַפְסָלִים בָּרְחוֹב יָשַׁב קָהָל

בְּדוּמִיָּה, דְּרוּכַת-הַקֶּשֶׁב,

כָּל לֵב בְּאֵלֶם-נְהִיָּה עֻלְעַל,

אַךְ לֹא יָדַע אָדָם מָה כֶּשֶׁף

עוֹלְפֵנוּ בִּכְמִיָּה זוֹ כְּאֵבִית, –

וְאִם פְּלוֹנִי זִמְרֵר, הַזֶּמֶר

נָבַע אָז כְּמַעְיָן אֵי-מִזָּוִית,

בּוֹ נָהֲרָה פְּנִינַת-הַדֶּמַע.

תְּלוּיָה הָעַיִן בְּמָאוֹר מַחְוִיר,

שֶׁסִּירָתֹו בַּתְּכֵלֶת שָׁטָה,

וְהַדְּמָמָה עָמְקָה: מִגַּן-הָעִיר

יָצְאוּ צְלִילִים שֶׁל טְרָבִיאַטָּה…"

שָׁם בֵּין עֵצִים אוּרִים מְהַבְהֲבִים,

הִבְהוּב לִבּוֹת עִם הַתִּזְמֹרֶת:

עַל סַפְסְלֵי-שְׂדֵרוֹת זְקֵנִים יוֹשְׁבִים

וּמַעֲלִים אֶת זֵכֶר הַתִּשְׁחֹרֶת.

וּבְנֵי-הַנֹּעַר עַל הַסַּפְסָלִים

עוֹד מִתְנַגְּחִים שָׁם עַל פְּלַטְפוֹרְמָה

סוֹצִיַּלִּיסְטִית-צִיּוֹנִית, - צְלִילִים

בָּקְעוּ אוֹתָהּ שָׁעָה מִ“נּוֹרְמָה.”

הַפֶּה דוֹבֵב וְרַבְרְבָן מִלֵּל,

וְהַלֵּב – הוּא מִתְנַהֵם לְפֶתַע

בְּכֹסֶף לְלֹא-נִיב, וְאֶל אֵי-אֵל

נִסְתָּר הוּא מְבַקֵּשׁ הַפֶּתַח…