…וְשׁוּב נִסְגַּר מַעְגָּל, אָחוֹרָה אַל תַּבִּיט

בְּזַעַם אוֹ בְּנֹחַם-שָׁוְא, אַף לֹא בְּצַעַר!

הָיוּ יָמִים, כִּי בְּיָדְךָ פָּרַח שַׁרְבִיט,

הָיוּ יָמִים, כִּי הַפְּרָחִים קִפֵּד הַסַעַר;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר דִּמִּיתָ, כִּי מִכָּל זָוִית

לְךָ הָאַהֲבָה קוֹרֶנֶת, וּבְכָל שַׁעַר

נִמְתַָּח לְךָ שָׁטִיחַ שֶׁל כּוֹכְבֵי-שָׁבִיט, –

וַתַּעַל עַל סוּס-יִצְרְךָ לָרוּץ בְּדַהַר,

וְהַנָּהָר עָבַרְתָּ עַל פְּנֵי גֶּשֶׁר צַר,

וְעַד קָצֵהוּ בָּאתְָ – אַבִּירְךָ נֶעְצַר…

וּרְאֵה-נָא: עַל פַּכִּים קְטַנִּים עִם אֵל שָׂרִיתָ,

עַד נְטוֹת יוֹמְךָ – וּרְאֵה עַד מַה קְָצָר!

אַךְ מִבְּשָׂרְךָ פְּלָאָיו בְּמַעֲשָׂיו חָזִיתָ,

שֶׁכֵּן בְָעֶצֶב כְּבַגִּיל עִם אֵל חָיִיתָ.