…וְשׁוּב אוֹתוֹ דָּבָר: שִׁבְיָה זוֹ עֲרֵבָה

בְּחֵיק אִשָּׁה, שִׁכְרוֹן חֲלוֹם – עֲדֵי סְחַרְחֹרֶת –

בַּחֲבָלִים קוֹשְׁרִים, וְלֵב מְאֻכָּל כִּנְעֹרֶת,

וְשׁוּב אוֹתוֹ דָּבָר בְּעֶרֶשׂ-אַהֲבָה!

אַךְ מַה זּוֹ הַיֵּשׁוּת בְּזֹאת גֵּוָה,

אִם לֹא פְּרִיחָה שְׁנִיָּה מִתּוֹךְ נְשֹׁרֶת

עֲלֵי-הַסְּתָו, אַחֲרֵי הַיֶּגַע – הַתִּגְבֹּרֶת

שֶׁל מֶרֶץ הַחִיּוּת בַּנֶּפֶשׁ הָרָוָה?…

בְּרוּכָה תְּהִי, אֵפוֹא, אִשָּׁה נֶחְמֶדֶת,

שֶׁבִּטְלָלַיִךְ שׁוּב הִפְרַחַתְּ לֵב סְתָוִי! –

וְאִם בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ שׁוּב נַפְשִׁי נִלְכֶּדֶת,

עַל שַׁלַּכְתִּי הִרְעַפְתְּ אֶת רֶנֶן הָרְבִיבִים,

בְּזֹהַר-בֹּקֶר שׁוּב עָטַפְתְּ אוֹתִי בַּבֶּדֶד, –

עַל כֵּן לָךְ שִׁיר חָדָשׁ עַתָּה שָׁר לְבָבִי…