בספר מכונסים השירים ה“בסרבאיים”, שכתבתי בימי השואה הגדולה על עמנו ולאחריהם ורובם ראו אור בבמות ספרותיות שונות. זכרונות-הילדות תקפו עלי ולא נתנו לי מנוח עד אם אציב להם יד בקרית-ספר שלנו. מצבת-עד להווית-חיים שהיתה ואיננה עוד. גם היום לא נשתחררתי מאותן החוויות שחייתי אי-פעם בילדותי המבורכת בקישינוב עירי. עדות לכך הפואמה האבטוביוגרפית “אבי-נחל”, שפרקים אחדים ממנה הכנסתי בספר.
כדי שיהא לספר אופי אחיד, לא הכנסתי את יתר השירים שכתבתי ונתפרסמו בכתבי-עת שונים למן הופעת ספר-שירי בשנת תש"ג ועד היום. אלו מחכים לכינוס מיוחד.
את סדרת-הדוינות הכנסתי בספר זה, אף על פי שרובם נתפרסמו בספרי הנ"ל, משום שסבור אני שכאן דווקא יכירם מקומם, משל החליל במקהלת הכלים בתזמורת. עלי רק להעיר לקורא, שהדוינות הן מקוריות, ולא תרגום, אף לא עיבוד. כתבתי מה שכתבתי בצורת השיר העממי הרומני, מתוך התבסמותי מיפיפותו הטבעית, וביחוד, מתוך הרצון להסתיר אי-אלו חוויות מתחת ללבושה האוריגינלי של הדוינה. התנגן משהו בלב ומצא לו פורקן בסלסול המוסיקלי של הדוינה.
ועוד לתשומת לבו של הקורא: אם ימצא אי-אלו טעויות-דפוס, בעיקר, ביחס ל“דגשים”, יתקן-נא בעצמו. מקווה אני שלא ימצא הרבה. ההגהה היתה עד כמה שאפשר מדוקדקת.
א. מ.