הָאִשָּׁה הָרְעוּלָה מִן הַצֵּל מְגִיחָה,

וּצְחוֹקָהּ אֶל אוֹרוֹת חַלּוֹנוֹת הִיא שׁוֹלַחַת,

וְאֶל שְׁלוֹם הַנָּוֶה,

אֶת צְחוֹקָהּ, הָרָוֶה

חֲרוֹק־שֵׁן וְשִׂנְאַת עֶלְבּוֹנָהּ הַקּוֹדַחַת.

אַלְמוֹנִי הִצְלִיפָהּ בְּשׁוֹטוֹ – וְהִיא חִיּכָה…

הָרְעָלָה – גְּדוֹלָה, בְּשׁוּלֶיהָ סוֹד לֵיל.

לֹא תִּבְכֶּה הָאִשָּׁה. הֵן רַק פַּעַם

בְּחַיֶּיהָ בָּכְתָה.

אֶת הַדֶּמַע מָחְתָה,

שִׂמְלָתָהּ גָּלְלָה לָעוֹבְרִים אָז בְּנַהַם –

פַּעֲמֵי הַגְּבָרִים רִדְּדוּ אֶת חָזָהּ כָּל הַלֵּיל…

כִּי עָלֶיהָ מִרְכָּבֶת הַכְּרָךְ בִּתְשׁוּאוֹת־עֹז עָבְרָה –

וַתַּחְבֹּק בְּזַעֲוָה אֶת אַבְנֵי הַכְּבִישִׁים.

וּמִבֵּין הֲמוֹנִים

בָּא אֶחָד אַלְמוֹנִי

וַיִתְקַע לְיָדָהּ כּוֹס זִמָּה – וְעַל דְּרָכִים מְבִישִׁים

טִלְטְלָה נְעוּרֶיהָ, בְּמִשְׁכְּבֶיהָ קָבְרָה…

לְזִמְרַת נְבָלִים, הִלּוּלַת בֵּית־הַיָּיִן,

שְׂעָרֶיהָ תְּפַזֵּר לְרוּחוֹת אֲדָמָה:

בִּשְׁלוּלִית קִיא־צוֹאָה

הִיא הוֹלֶכֶת תּוֹעָה,

וְתִרְקֹד מְחוֹלָהּ, וּמִלֵב דַּם־טֻמְאָה

הִיא סוֹחֶטֶת אֶל כּוֹס־הוֹלְלִים בְּמִשְׁתֵּה בֵּית־ הַיָּיִן…

הָאִשָּׁה הָרְעוּלָה לָהּ תֵּבֵל יְצוּעַ,

וְאֵין סֵתֶר מִמֶּנָּה, שָׂטָן וְאֵל עִמָּהּ.

יְשַׂחֵק בָּהּ הַגֶּבֶר,

וּבִטְנָהּ לוֹ קֶבֶר־

חֲשָׁקָיו. סַם נָקָם תַּשְׁק אוֹתוֹ בַּת־זִמָּה –

וִיגַחֵךְ וְיִתְיַפַּח אָז גּוּפָהּ הַשָּׁסוּעַ…

תרע"ו