קַר… לַהֲקַת עוֹרְבִים שְׁחוֹרִים צָרְחָה, פָּרָחָה.

בִּלְבֶן הָעֲרָפֶל מִתְרוֹצְצוֹת בְּרִיּוֹת;

רִקַּע הַכְּפוֹר כְּבִישֵׁי דְרָכִים כִּזְגוּגִיּוֹת,

וְאַדַּרְתּוֹ מִבְּדֹלַח אֶת הָעִיר כָּרָכָה.

עֵינַיִם הַקּוֹפְאוֹת דּוֹמְעוֹת בַּזָּוִיּוֹת,

נְמוּשַת כָּפָן בְּדֶּרֶךְ־תֹּהוּ נֶאֱנָחָה,

וְלִכְלָבִים שְׁחוּפִים דַּלּוּת חִוְרָה אָרָחָה,

עֲלֵי עַרְבוֹת־שְׁלָגִים רָצִים סִיעוֹת־סִיעוֹת.

וְאֵי חַמָּה? כְּבַר־מִינָן הִיא שָׁם מֻטֶּלֶת

בִּפְאַת הָאֹפֶק, וְגַלְגַּל הַמֶּרְכָּבָה

סָרוּחַ עַל גַּגּוֹת, קָרוּשׁ בְּדַם־זְהָבָהּ.

כְּעֵין־סוּמָא פְּקוּחָה, דְּעוּכָה וְדָם זָבָה,

אֵי־שָׁם עַל הַשְּׁלָגִים הַשֶּׁמֶש מִתְעַרְפֶּלֶת,

וְרָצִים צְלָלִים־סְחָבוֹת פֹּה מַחֲנֶה מְבֹהֶלֶת.

תרע"ו