אַתְּ – רוּת, וַאֲנִי קְרוֹבֵךְ גּוֹאֲלֵךְ,

אַתְּ בָּאת אֶל שָׂדִי, בָּאת בִּשְׁרַב צָהֳרָיִם;

עַל שֹׁבֶךְ יוֹנַי אָז הָגוּ אֶל צִלֵּךְ,

צַלְמֵךְ נְעָרַי אָז חָזוּ עַל הַמָּיִם.

אַתְּ בָּאת מִשְּׁדֵמוֹת רְחוֹקוֹת וּקְלוּיוֹת,

כֻּלֵּךְ – זִיו קָמָה, וְקָרָאת לִי אֵלַיִךְ, –

שִׁבֳּלֵי־הַזָּהָב בִּשְׂעָרֵךְ קְלוּעוֹת,

לִבְשָׂרֵךְ רֵיחַ־בָּר, אֵשׁ־תַּמּוּז בְּרַגְלָיִךְ.

אַתְּ – רוּת לִי, אַתְּ רוּת נָכְרִיָּה וּקְרוֹבָה,

יוּבַל מִתְרוֹנֵן בְּלַהֲטֵי־צָהֳרָיִם,

עֶדְנָה לֹא פִּלַּלְתִּי מִמֵּךְ לִי נָבְעָה,

נִמְסְכָה בְּדָמִי, הִתְרוֹנֵן כְּמִיָּיִן.

בָּאת, רוּת, שִׁבֳּלִים בְּשָׂדִי לְלַקֵּט,

וַתִּמְצְאִי שָׁם קְנֵי הַסָּפִיחַ עַל תֶּלֶם,

וְהִצְהִיבוּ שָׁם רַק אֲנִיצֵי אֶשְׁתַּקֵּד,

בָּהֶם הִתְפַּלֵּשׁ עֲרִירִי אָז הָעֶלֶם.

אֲבָל בִּגְלָלֵךְ הַקָּמוֹת בְּשֵׁלוֹת,

מִלְּמַעְלָה יִשְּׁלוּ לְמַעֲנֵךְ פֵּרוֹת־חֶמֶד,

הָאשֶׁר יָנוּב עַל דְּרָכִים אֲבֵלוֹת,

וַיִּגְמֹל יְבוּלוֹ בְּנַפְשִׁי הַחוֹלֶמֶת.

תרע"ו