לֵישֵׁי־גַלִּים לִפְנוֹת הַבֹּקֶר הִתְגָּעָשׁוּ,

וְהִתְנַפְּצוּ לִבְנֵי־רַעֲמָה אֶל הַסְּלָעִים,

וּבִיבָבָה אֲחוֹרַנִּית דּוּמָם אָז מָשׁוּ.

צְעִיפֵי־חוֹרִי צְחוֹרִים עַל פְּנֵי הַחוֹל זָעִים:

בַּדִּמְדּוּמִים כֹּה מְדֻלְדָּל הַכֹּל, שׁוֹמֵם.

דּוּגִית נֶעֱזָבָה נָדָה בּקוֹל נְכָאִים.

הֵן כָּל הַלֵּיל מָשַׁךְ הַלֵּב יָרֵחַ זֶה עוֹמֵם.

בָּאַפְלוּלִית צָפָה הָאשֶׁר בֵּין הַחֲרַכִּים –

וְאֵי הָאשֶׁר? חֲלוֹמֵנוּ הַמְרוֹמֵם?

אוּלַי יַפְלִיג שָׁם בָּאֳנִי בַּמַּחְשַׁכִּים?..

לִבּוֹת נָהוּ וְנֶאֶנְקוּ בְּאוֹר יָרֵחַ –

עַתָּה בְּצֵל נָוָם אָשְׁרָם הֵם מְבַכִּים:

הַחֲלוֹם חֻלַּל עִם בֹּקֶר הָעוֹלֶה זוֹרֵחַ.

עוֹמְדִים תְּמֵהִים־חִוְרִים בָּתִּים שַׁחִים,

צֵל־אֲהָבִים מֵעַל דַּרְגַּשׁ הַלֵּיל בּוֹרֵחַ.

"לְאַט לְךָ, יָרֵחַ, מִקְסַם שָׁוְא! רַחֵם

הֵן לא יָדַעְתָּ, כָּל הַלַּיְלָה עִנִּיתָנוּ",

לֵישֵׁי־גַלִּים, לִפְנוֹת הַבֹּקֶר נֶאֱנָחִים,

וְעַל הַחוֹל מִשְׂתָּעֲרִים: "מָה רִמִּיתָנוּ?

אֵי נְתִיב־הַפָּז? מַשְׂאַת־הַנֶּפֶשׁ הַיָּפָה?

רַק דֶּשֶׁן שֶׁלְּאַחַר יָקוּד הֵן יְעָטָנוּ" – –

בָּאֹפֶק הַיָרֵחַ אֶת רֹאשׁוֹ חָפָה.

תרע"ז