בַּתְּשׁוּאוֹת שֶׁל הַקֶּרֶת שָׁמַעְתִּי צְעָדָיו,

צַעֲדֵי הָעוֹבֵר…

בְּעֵרֶב־רַב אָז אֵי־עֵינַיִם לָחֲשׁוּ מוּרָדוֹת, –

וָאֶשְׁמַע בַּתְּשׁוּאוֹת אֶת צְעָדָיו,

צַעֲדֵי הָעוֹבֵר.

בַּזְּמִירוֹת שֶׁל הַקֶּרֶת יְתוֹמָה לָאֲטָה.

לָאֲטָה אָז תְּפִלָּה…

מֵאַיִן הוּא בָּא וּלְאָן זֶה פָּנָיו מוּעָדוֹת? –

וָאֶשְׁמַע בַּזְּמִירוֹת, כִּי בָּהֶן לָאֲטָה,

לָאֲטָה אָז תְּפִלָּה.

בַּצִּיָּה הִתְפַּלֵּשׁ וַיָּבוֹא. אַךְ עָבַר,

אַךְ עָבַר הָעוֹבֵר…

הֲתַקְשִׁיב בֶּן־אָדָם, לְבַת־קוֹל הַצְּעָדוֹת?

בַּצִּיָּה הִתְפַּלֵּשׁ בִּגְלָלְךָ, וַיָּבוֹא. אַךְ עָבַר

אַךְ עָבַר הָעוֹבֵר.

אַךְ צִלּוֹ דַרְכְּךָ יְחוֹנֵן: פִּשְׁעֲךָ,

פִּשְׁעֲךָ הוּא נָשָֹא,

וְשִׁכְמוֹ נָט לִסְבּוֹל כָּל מְצוּקוֹת־חֲרָדוֹת, –

וַיְבָרֵךְ לַחְמְךָ, אִם כִּי אֶת פִּשְׁעֲךָ,

פִּשְׁעֲךָ הוא נָשָֹּא.

סוֹבְבִים גַּלְגַּלִּים בִּזְרִיחָה וּשְׁקִיעָה; יַעֲלֶה

לִקְרָאתְךָ בֶּחָזוֹן, הָעוֹבֵר…

בֶּן־אָדָם, לְעֵת קֵץ שְׁמוֹר בַּת־קוֹל הַצְּעָדוֹת!

סוֹבְבִים גַּלְגַּלִּים, לְכַפֵּר עַל יֵשְׁךָ יַעֲלֶה

לִקְרָאתְךָ בֶּחָזוֹן, הָעוֹבֵר.

תרע"ז