…וְיֵשׁ שֶׁלִבִּי לְנֶגְדִּי יִזְדַּקֵּר:

“בַּהֲגִיגְךָ תְּשַׁקֵּר לִי, אָדָם, תְּשַׁקֵּר” –

וְצָפְפוּ מִסָּבִיב לִי אַרְבַּע אַמּוֹתַי,

וִידַמְדֵּם עֲבָרִי בְּנִבְכֵי מַרְאוֹתַי.

וְתָחוּג הָאֵימָה. אֶת נָוִי, הוֹי, אִירָא:

בָּאֶשְׁנָב הַלְּבָנָה כֹּה חוֹלָה, מַחְוִירָה.

יָזוּעַ גְּבִיעִי בְּיָדִי, כִּי נָפַל

קַו דַּוַּי אֶל תּוֹךְ יֵין חַלוֹמִי – וְאָפַל.

וְאָנוּס אָז הַחוּצָה. עוֹבְרִים, שָׁם אָתוּר,

מִתְפַּלְּגִים בְּמַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת. וְאִם אָסוּר

לְבָתֵּי הַמַּשְׁקִים – הוֹלְלוֹת שָׁם רִיבוֹת

כְּקֻפַּת הַשְּׁרָצִים הֵן לָאִישׁ בַּנְּתִיבוֹת.

וּמַרְכְּבוֹת הַחַיִּים תְּשׁוֹטַטְנָה… אוּלַי

יֵרָאֶה לִי אָחִי, וְאָחַז בְּשׁוּלַי,

וְלָחַשׁ לִי צְפוּנוֹת: “בּוֹא אָחִי־עֲמִיתִי”–

וּפָשַׁט זְרוֹעוֹתָיו בְּאַחְוָה לִקְרָאתִי?

אַךְ עוֹבְרִים הָעוֹבְרִים וְצַעֲרָם הֵם יִשְׂאוּ,

עִם מַשָֹּא סִבְלוֹתָם הֵן מִמֶּנִי יִסְעוּ,

וְיַשְׁלִיכוּ נַפְשָׁם בַּחוּצוֹת וּשְׁאוֹנָם,

וְלֹא אֶרְאֶה בְּהַבְרִיק שְׂשֹוֹנָם וִיגוֹנָם.

וָאֹבַד בֵּין שׁוּרוֹת הֲמוֹנִים אֶת שְׁבִילִי,

וּבְשׁוּבִי אֶל נָוִי – מַה שָׁם לִי וּמִי לִי?

עִצָּבוֹן שָׁם יִרְבַּץ עַל מַחְצֶלֶת רֵישִׁי,

וּלְמוּל הַלְּבָנָה יְפַרְכֵּס שְׁאָר יֵשִׁי.

תרע"ז