בֶּן נַעֲוַת־מַרְדּוּת, אֶחְיֶה בְּגַלְגַּל סָעַר,

בִּי – נַהַם עוּגָבִים, בִּי־רֹן נִבְלֵי־הַיָּם.

אֶעֱמֹד עַל הַשְּׁחִיתוּת, וְאֶת נַפְשִׁי בִּי אָעַר,

וְאָעִיר מִזְמוֹר־שִׁירִי, טָבוּל בְּאֵשׁ וָדָם.

הַמִּקְדָּשִׁים גַּלִּים, שָׁתוֹת כִּי יִתְפַּלָּצוּ,

כָּל עוֹד יִצְרִי נִפְתָּל – עוֹד יִמָּלֵא פִּי צְחוֹק

כָּל עוֹד רוּחִי תִּצְלַח – אִם הֵיכָלוֹת נִתָּצוּ –

רֹאשִׁי הֵן לֹא אָכֹף, אָרִיעַ עַד בְּלִי חֹק.

הַבּוּז לַנִּרְגָּנִים! אִישִׁים, מַה תּוֹעִידוּנִי?

בְּמָחוֹל עַל־פִּי שְׁאוֹל – מַה יֵּשׁ בּוֹ נֹעַם מָר!

וְאִם דָּמִי שׁוֹתֵת – אָשִׁיר לִבְלִי יִרְאוּנִי,

וְלֹא יֵדַע קְרוֹבִי וְלֹא יֵדַע הַצָּר.

מָה עוֹד צָפוּי לְפָנִים? בְּרָקִים עוֹד בָּעֲלֶטֶת,

וְחַלְלֵי תְּמוֹלִים, וְצִלְלֵי רְתֵת…

בַּעֲלֵי שַׁלֶּכֶת עוֹד נְתִיבָה צָרָה נִבֶּטֶת,

נְתִיבָה לְאוֹבֵד דַּרְכּוֹ. אֶל יִחוּדִי אָז אֵט,

וְאַתֶּן, בְּנוֹת־הַגִּיל, הַעֲלוּ־נָא הַנִּבְרֶשֶׁת,

עֲדוּנִי עֲדָיִים, וְיֵז דַּם עֲנָבִים,

וְהֵשֵׁךְ מְחוֹלְכֶן נַפְשִׁי, רוּחִי בִּי עֹז לוֹבֶשֶׁת,

וּבְסֵתֶר שְׂעַרְכֶן רְגָעַי לִי עֲרֵבִים…

וְאִם לַיִל יְשׁוּפֵנוּ – עוֹד מְאוֹרוֹת יֵשׁ לָנוּ:

עוֹד לָנוּ יֵשׁ נְשָׁמוֹת נוֹגְהוֹת בְּשִׁירַת־עַד,

וְאִם יִמּוֹט קִירֵנוּ – חִזְקֵי־מֵצַח אָנוּ,

נָחוּל עַל־פִּי הַפַּחַת עִם הַכּוֹס בַּיָּד!

תרע"ז