כָּל עוֹד בִּי נֶפֶש מְמַלֶּלֶת אֲרַנֵּן,

הֲלֹא יָשֹׁקּוּ בְּלִבִּי מַעְיְנוֹת הַשִּׁיר,

וּבַאֲשֶׁר תִּצְעַד רַגְלִי: בִּכְפָר וָעִיר,

בְּיַעֲרוֹת־הָעַד וּבִשְׂדוֹת־נִיר –

תִּבְעֶה בִּי כְּאוּבַל־סְתָרִים גִּילַת רַנֵּן.

כָּל עוֹד זִרְמֵי־דָּם בְּעוֹרְקַי יֶהֱמָיוּ,

וְיֶחְמְרוּ כַּיַּיִן בְּתוֹךְ הַנֹּאד,

וְעַל רֹאשִׁי פָּרוּשׂ הַשַּׁחַק מְלֵא־הַהוֹד,

וְשִׁמְשִׁי אוֹתִי יְחַדֵּשׁ בְּאוֹר וִיקוֹד –

בַּחֲלִילֵי נַפְשִׁי רוּחוֹת־זִמְרָה יִבְעָיוּ…

הֲלֹא אֵלַי כּוֹכְבֵי־רֹם יְדַבֵּרוּ,

וּלְמַעֲנִי הָאָרֶץ בְּעֶדְיָהּ תִּיף,

וּפֶרַח רַךְ יִפְצַח עִם בֹּקֶר פִּיו,

וְתִגְמֹל הַגֶּפֶן, רְוַת לְשַׁדֵּי־זִיו,

וְלִי זְמִירֵי־הָאַהַב יְזַמֵּרוּ.

וְאֵיךְ אוּכַל וְלֹא אָשִׁיר, אִם לִי אֱלֹהַּ

חַסְדּוֹ צִוָּה, וְשָׂם אֶת חֲלִילוֹ בְּפִי,

וְאִם חֶדְוַת־הַהֲוָיָה תּוֹסֶסֶת בִּי,

וְכָל בַּת־קוֹל קוֹרֵאת אֵלַי בִּשְׁמִי,

וּמִכָּל צִיץ אֵלַי מְחַיֵּךְ אֱלֹהַּ?