הַלְלוּיָּהּ, אִישִׁים, בִּמְחוֹלוֹת וּבְרֶנֶן,

בְּרַחֲשֵׁי הָעוֹרְקִים וּבְרִטְטֵי הַשְּׁאֵר,

בְּרִקּוּד שְׁרִירֵיכֶם הַדְּרוּכִים הַלְלוּיָּהּ,

וּבְמִסְתְּרֵי הַמֵּרוֹץ לְדִמְכֶם זֶה הָעֵר!

בְּרִיסֵי עֵינֵיכֶם הַפְּקוּחוֹת הַלְלוּיָּהּ,

וּבְתֻפֵּי אָזְנְכֶם, הַקּוֹלֶטֶת כָּל קוֹל, –

כָּל דַּרְדַּר בְּחֶדְוַת חַיֵּיכֶם הַעֲנִיקוּ,

וּבְתַמְצִית קִיּומְכֶם–אֶת כָּל גַּרְגֵּר חוֹל!

הֱיוּ כִּרְסִיס־מַיִם, בּוֹ שֶׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת,

וְעִם אֶחָיו מִתְגַּלְגֵּל בָּאַדְוָה שֶׁל הַיָּם,

רְצוֹנְכֶם זֶה הָעַז וְהַיָּהִיר כְּמוֹ זֶרֶם,

פְּנֵי אֱלֹהִים יֵרָאוּ הֵן מִשָּׁם.

הֲלֹא אֵין נַעֲלֶה מֵחַיֵּי זֶה הַחֶלֶד,

מִיּוֹמוֹ שֶׁל הָרֶמֶשׂ עַד מְעוּף נֶשֶׁר גֵּא,

וּבְחֶבְיוֹן יִצְרְךָ הֵן יַתְמִיד צַו אֱלֹהַּ:

“אֵלַי, בֶּן אָדָם, בְּתֵבֵל זוֹ דְמֵה!”

“בַּכֹּל דְּמֵה אֵלַי!” קוֹל קוֹרֵא מֵאַפְסָיִם,

מֵרֵיחַ נִצָּן וּמֵרַחַשׁ הַגָּל,

מִכּוֹכָב, הַמְנַצְנֵץ וְאוֹבֵד בִּדְמִי לַיִל,

וּמֵרַחַף הָרוּחַ וְנֹגַהּ הַטָּל.

הַלְלוּיָּהּ, אִישִׁים, בִּמְחוֹלוֹת וּבְרֶנֶן,

שְֹאוּ כּוֹס הַהֲוָיָה, הַתּוֹסְסָה לְאֵין סוֹף, –

וֶהֱיוּ כַּגַּלִּים, שִׁכּוֹרֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,

וְנוּדוּ בְּעֶלֶז מֵחוֹף אֱלֵי חוֹף.

תרע"ח