מִקְטוֺרֶן אמר להשתמש לבגד הנקרא וֶסת, אך לפי הנמצא בתלמוד נראה כי הוא בגד ארוך וילבישוהו מעל הבגדים לצאת ולבוא בין אנשים. וכן מפרש רשב“ם (ב“ב נ”ז) על טלית ת”ח “מקטורן” שמכסה בו על כל בגדיו. וכן ברש"י (מ"ק): מי שאין לו אלא חלוק אחד וכובסו אמר כי הוא לובש מקטורן ארוך.
תוברות, קרא את אשר יקראו בלע"ז שנאללען, וטוב לקרא “שנצות” כי כן נמצא פעמים אחדות בתלמוד, והוא כמו “שנס” ומזה הפועל וישנס את מתניו.
דרגש על ביאורו קאנאפע, אשאל שאלת הגמרא (מ"ק) שיתיר את קרביטיו ונופל, ואי סלקא דעתך קאנאפע מאי קרביטין אית ליה?
קַמְטֵר, יבוא לרוב מיוחד לארגז הספרים וכן ביאור המלה הזאת בערבית.
שִׂכָּה, רבים שִׂכִּים1 מחט בלתי נקובה, שטעקנאדעל.
מַצֵּל2 מחסה משמש וממטר.
עַקְרָב3 מסמר, המורה על לוח השעות בלוח השעון.
מַגְהֵרָה4 שפופרת מגדלת, מקרוסקופ.
מִרְוֶחֶת5 פאֶכער, כלי לרַוֵחַ ולהוסיף אויר.
מַעֲרוֹך6 עץ לרדד ולרקק רקיקים (כלים פ' ט"ו)
מִגְהָץ הברזל שגוהצין בו הבגדים.
מַכְתֵּב עט בראשו האחד חרט או צפורן לכתוב ולחרות בו, ובראשו השני מַחָק למחוק (כלים פ' ט"ו).
אָלִית רבים אָלִיתוֹת7 אוד להצית אש, צינד האֶלצכען, שוועבעלע.
־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־
-
כמו ולשכים בעיניכן, וכן הפעל שך הוא תחב המחט והשכה, ובערבית “שכּ דבוס”, וכמו זה נמצא בתלמוד מנעל מסיכי (ביצה). ↩
-
שם הכלי “מִצֵל” ומלת “צל” שאול הוא גם לכל מחסה, ונוכל להשתמש בזה גם למחסה ממטר. ↩
-
השם הזה הונח במשנה (כלים… ועוד) על ברזל בראש חד או כפוף וכן בערבית, ויחלו הערבים להשתמש בו כעת למורה מספרים בשעון על דבר תמונתו או גם הלוכו וכן נוכל להשתמש בו. ↩
-
הפעל “גהר” בערבית יורה על ראות הדבר משוך וגדול מאשר הוא באמת וגם הפעל “גהר” בעברית דומה לזה ויגהר עליו, התמודד, ולכן נשתמש בשם הכלי ממנו. ↩
-
שם הכלי “מרוח” וכן בערבית, וחכמינו השתמשו במלה “מנפה”. ↩
-
שם הכלי מפעל “ערך” אשר יורה בערבית: מרק ופרק רדד ומסמס הדבר. וכן בירושלמי מלת עָרִיך לאמר רקיק. ↩
-
בתלמוד (יומא, תמיד) יורה על קסמים המבערים בהם גזרי העצים ונוכל להשתמש בו להאודים והקסמים משוחים בגפרית אשר נחכך לבער אש, וכן נוכל לקראו בשם “גָפְרִתִית”. ↩