אָכֵן,

בִּקְצֵה הַקֻּלְמוֹס רִשּׁוּם שֶׁל בֹּקֶר בּוֹ הַשִּׁגְרָה מוֹשֶׁלֶת:

בַּחֲדַר הַטֶּבַע עוֹמֵד הַתַּלְמִיד לְיַד מוֹרוֹ הַזָּקֵן

לִפְנֵי הַשֶּׁלֶד.

הַגֻּלְגֹּלֶת בְּחוֹרֶיהָ צוֹפָה וְצוֹפָה פֹּה שָׁנִים

וְחַדּוֹת הַשִּׁנַּיִם

כְּאָז כַּאֲשֶׁר הָיָה הַמּוֹרֶה תַּלְמִיד פַּחְדָן, קְצָת בַּיְשָׁנִי

כּוֹסֵס בִּמְבוּכָתוֹ הַצִּפָּרְנַיִם.

הַמּוֹרֶה הַזָּקֵן, וַדַּאי יַגִּיעַ זְמַנּוֹ

בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ לָלֶכֶת.

הַשֶּׁלֶד בַּחֲדַר הַטֶּבַע יוֹסִיף לַעֲמֹד עַל כַּנּוֹ

לִצְפּוֹת בַּאֲדִישׁוּת שֶׁל מַתֶּכֶת –

כִּי הוּא רַק יָשָׁן, הַשֶּׁלֶד, לֹא זָקֵן:

יִשָּׁבֵר אֵיזֶה פֶּרֶק

וּבָא הָאֻמָּן בְּכֵלָיו וִיתַקֵּן

וְשׁוּב יַבִּיט הַשֶּׁלֶד בְּעֵינוֹ הַחוֹקֶרֶת.

הוּא יְבַלֶּה אֶת הַמּוֹרֶה, הוּא יְבַלֶּה אֶת הַתַּלְמִיד

וְאֶת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם יְבַלֶּה הוּא.

וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה מֵאָז כָּךְ יַעֲמֹד תָּמִיד.

זֶהוּ.