כֹּמֶר אֶחָד לִוְָה בְּיוֹם גָּשׁוּם מְאֹד, בֶּן שְׁוַבְּיָה אֶחָד, אֶל הַתְּלִיָּה. הַנִּדּוֹן־לַמָּוֶת בָּכָה הַרְבֵּה בְּעֵת הִלּוּכוֹ בְּאָזְנֵי אֱלֹהָיו, עַל שֶׁשּׂוּמָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ זְעוּפָה כָּזֹאת בְּמֶזֶג אֲוִיר זָעוּף כָּזֶה. הַכֹּמֶר בִּקֵּשׁ לְנַחֲמוֹ, כְּדֶרֶךְ הַנּוֹצְרִי, וְיֹּאמַר לוֹ: “בֶּן־בְּלִיַּעַל שֶׁכְּמוֹתְךָ, שַׁלָּמָה תִקְבֹּל הַרְבֵּה, אַתָּה חַיָּב רַק לָלֶכֶת הֲלִיכָה אַחַת לְשָׁם, וְאִלּוּ אֲנִי, אֲנִי נֶאֱלָץ גַּם לַחֲזֹר בְּמֶזֶג אֲוִיר זֶה בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת”, וְאָכֵן, מִי שֶׁחָשׁ עַל בְּשָׂרוֹ עַד מָה נֶאֶלְחָה הַדֶּרֶךְ בַּחֲזָרָה, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם צַח, מִמְּקוֹם הַתְּלִיָּה, הוּא לֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת דְּבָרוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר כִּרְאוֹת טִפְּשׁוּת.