אף אשה לא תפדה את הגבר מלרדת שחת. אח לא פדה יפדה איש. אך הכי אמנו־הורתנו תהיה לנו לכרוב סוכך בהתקדר רוחנו מענני השגעון?
אח לא פדה יפדה איש. אך הכי דור יבוא יפדה את אראל, מר הנפש ונעים הזמירות, מן המצוקים והממרורים, אשר זרעו בנפשו בני־דורו ערלי הלב? אשר תבל יה נהייתה לו לבור אפל בחייו, הכי יפדה מתוכו בחיי נצחים?
אח לא פדה יפדה איש, כי אין אח לצרה, אף כי אח לסערת־אושר, אח לכליון הנפש לכל נאצל.
אח לא פדה יפדה איש, אף זו, אשר אליה יאמר אחותי כלה, לא תביא לו פדות.
האין זאת כי האבדון אבינו והמדוחה בת השכול אמנו?
אח לא פדה יפדה איש מכל מצוקה, אף כי מצוקת החידות, אשר תחוד לו רוחו המעמיקה חקר.
אח לא פדה יפדה איש, אף לא מן הרעיון המציק לא יתן דמי לו, כי אח לא פדה יפדה איש.
ידי כותבת את הדברים האלה ורוחי בי ירעד, בידעי היטב, כי באמרי שקר הפדות אחטא בלזות.