אל מי אדמך ואל מי אערוך לך, ידיד? אולי לספסל נטול־מסעד, הניצב בשדירת העצים, עוטה־דשא ומעוטרת־פרחים, כולה יפה אף נעימה להמתיק שיחה עם איש כלבבך לשעה מעטה, אך אין מקום להישען עליו לראש ולגב. לא אמרתי זאת לגנותך, הה, ידיד. כך הוא, הקנה הרצוץ עליו יישען האדם זה הוא בלבדו.
אם ידך לא הושיעך, ידידי ורעי, אין אחר למושעות לך. כל טעות בידי עצמו עדיפה מתיקותה בידי זולתו.
רבות מחשבות טובות בפי ידיד, אך עצתו לא תקום ואל עזרתו אל תפן. יש אשר עזרת הידיד וחבלת היריב עולות בד בבד. אף לא תגלה לו כל צפונה מלבך, פן היא תהיה מעתה המליצה ביניכם ולא הידידות עצמה, שהיא כמו האהבה, לא נאה לה היות תלויה בדבר.
מהי ידידות? מקל בידי חסר־אונים? לא. אבוקה ביד עיוור. כולנו מגששים בחושך. הידיד הוא נר דולק המאיר לפנינו את הדרך לבל ניכשל. לזאת המשפט ידיד ידידי הוא גם ידידי צפון בה שכל רב, שכן בלי הידיד, הנר לידידי, גם נר ידידי לא יאיר לי. מכל מקום טובים שני הנרות מן האחד. מה טוב ומה נעים שבת ידידים יחד, אך מה נואלה שבועת הנאמנות לעד בידידות, אף רב יתר מאשר באהבה. אין לעד. ואין לאורך־ימים. אין אנו יצורי־עד כי אם ברואי אט־אט. אפילו נצח זה הפולח את מחשבתנו לרגע אינו אלא כברת־דרך. עם הטוב שבידידינו הננו עושים בצוותא רק טיול קצר.
לא רבים ידידים נאמנים לאיש. באצבעות יד אחת יספרם. אפונה אם חי אי־פעם בעולם איש, שהיה נאלץ להטריח גם את היד והשניה בשביל להביאם במספר. דברי ימי העולם אינם נהירים לי, אך עד כמה שבקיאותי מגעת בדברי ימי עמנו ידועה לי רק ידידות אחת טובה ונאמנה אין משלה שעמדה במבחן כל המקרים הרעים וכל הגלים והמשברים של חמת קנאות ושנאות שעברו עליה וגעשו מסביבה לא מוטטוה, הלא היא אהבת דוד ויהונתן. מבעד כל הדורות עולה באפינו ממנה ריח ניחוח, את זכרה אין לשכוח. היא גנוזה בצנצנת המן של זכרוננו הקיבוצי ותוססת בנפשנו כיין המשומר.
מי שגורלו אכף עליו אורך־חיים ימות קטוע־אצבעות, כי הוא זה האורב לנו כזאב מאופל היער פורץ מפעם לפעם לתוך העדר זוטא של ידידים וטורף אותם זה אחר זה. סופו שהוא יוצא מן העולם בגפו.
ערירי כפי שבא.
מה יעשה אדם וירכוש לו ידידים? אל יעשה כלום. אין ידידים נעשים ואינם נרכשים, אף אינם נקנים. הידיד הוא מעשה נס. הוא נופל אלינו ככוכב, פולח אותנו כברק, מבהיק כבשורה. הוא כולו חן וחכם. הוא המשיח הפרטי של כל אחד, שאינו בא אלא בהיסח הדעת. אם תחזר אחריו יחמוק ממך, אם תדרשהו לא תמצאהו. אך אם תצפה לו חרישית בוא יביא. אל נכון יבוא. הוא הרי חי וקיים, אלא שיש ופעמי מרכבותיו אחרו לבוא.