לוגו
הַנָּבִיא: חזיון בשלוש מערכות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לא־ר לבית א.ק.


לוּלֵא אַתְּ, עָלִית כִּצְפִירַת בֹּקֶר בְּמִזְרַח שָׁמָי,

וְלוּ כַּשַׁחַר לֹא בָקַעַתְּ וְדָרַכְתְּ עַל בָּמֳתֵי עָבָי —

לֹא עָלָה וְזָרַח אַחֲרַיִךְ שִׁמְשִׁי זֶה כָל יָמָי,

וְהָיָה יוֹקֵד לְבַטָּלָה בִי בִתְהֹם לְבָבִי.


לוּלֵא אַתְּ נִקְרֵית כְּעֶדְנָה לִי בְמִדְבַּר חַיָּי,

וְלוּ בְחֹם עֵינַיִךְ לֹא תָבֹאִי וְתַעַמְדִי לְפָנַי —

וְלֹא נֵעוֹרוּ בִי לְעוֹלָם כָּל שְׂפוּנֵי־טְמוּנֵי מַאֲוַיָי,

וּמִלִבִּי צוּר — לֹא הָיוּ בּוֹקְעִים אֵלֶה מַעְיָנַי.


נִדּוֹן לְמִיתָה לִקְרַאת הַמָּוֶת אֶתְנַהֵל שַׂח וַעֲרִירִי,

אַךְ עִמָדֵךְ — מִתּוֹך צְחוֹק עָשִׂיתִי דַרְכִּי עִמָדֵךְ;

מִתּוֹךְ צְחוֹק לִקְרַאת הַמָּוֶת אֵלֵךְ וְלֹא אִירָא,

לֹא נוֹרָא הַדֶּרֶךְ לַמָּוֶת בְּלֶכְתִּי עַל יָדֵךְ.


לֹא רְאִיתִיו מֵעֹולָם וִירֵאתִיו, אַךְ בְּקִרְבָתֵךְ

הִבְלַגְתִּי עַל פַּחֲדִי וָאֹמַר: יְהִי מָה, אֶרְאֶנּוּ!

נָהוּג בְיָדֵךְ, קָרַבְתִּי לַפַּרְגֹד וָאָרֶם הַמָּסָךְ,

וָאָצִיץ מֵעֵבֶר לַחַיִּים, וְהִנֵּה, הַמָּוֶת אֵינֶנּוּ.


תר"ע תמוז ——— תרע"ז אב


 

הַנָּבִיא:    🔗


מערכה א' בִּשְׂדֵה שׁוּנֵם

מערכה ב' לְרַגְלֵי הַכַּרְמֶל

מערכה ג' בָּעֲלִיָּה


מערכה ראשונה: בִּשְׂדֵה שׁוּנֵם    🔗


הַנְפָשׁוֹת:

עוֹבַדְיָה זקן בן תשעים.

אָסָא בנו, עלם בן שבע־עשרה.

קוצרים בשדה עובדיה:

חֲנָנִי

אֶלְדָד

מֵידָד

אֲבִישַׁג נערה משונם.


שדה בקרבת שונם. צהרים. האור רב והשרב גדול. שבלי הקמה הבשלה מורידות ראשיהן המלאים תחת קרני השמש. בתוך הקמה נוצצים מגלים. בירכתי הבמה תקועים אהלי בד. בשלשה אהלים שוכבים הנערים הקוצרים וישנים, רק כפות רגליהם נראות מבחוץ.


עובדיה

(בא מימין והוא מושך אחריו את אסא בנו).

אִתִּי, אִתִּי תֵלֵךְ,

אֶל הַשָּׂדֶה אִתִּי,

וְלֹא תִשְׁתֶּה מֵימַי חִנָּם,

וְלֹא תֹאכַל חִנָּם פִּתִּי.


אסא

רַחֲמֵנִי אַךְ הַפַּעַם

וְעָזְבֵנִי־נָא, הוֹי, אָבִי!

הֵן תֵּדַע כִּי אֶל שׁוּנֵם

בָּא הַיּוֹם הַנָּבִיא.


עובדיה

מַה לְךָ וְלַנָּבִיא?


אסא

בָּעֵמֶק הוּא מִתְחַבֵּא,

תַּחַת צִלְלֵי בְּרוֹשִׁים

הוּא יוֹשֵׁב וּמִתְנַבֵּא…


עובדיה

מתקצף

מַה לְךָ וְלַנָּבִיא?

מַה לְךָ וּלְסוֹד־קְדוֹשִׁים?


אסא

שׁוֹטְפָה שָׁם אִמְרָתוֹ

בַּבִּקְעָה בֵּין הַבְּרוֹשִׁים,


לֹא אוּכַל, הָהּ, לֹא אוּכַל,

לֹא אוּכַל פֹּה הִשָּׁאֵר;

יֹאכְלֵנִי פֹּה הַשָּׁרָב,

פֹּה אֶהְיֶה לְבָעֵר…


אֵיךְ אֶתְפֹּשׂ אֶת הַמַּגָּל —

וְאֵיךְ אֶקְצֹר אֶת הַלָּחֶם?

וְלַבּוֹת־אֵשׁ מְרַקְדוֹת

עַל כָּתֵף וְעַל שֶׁכֶם?..


וְגֵיחֲזִי לִי אָמָר:

"שְׁמָעֵנִי, בֶּן הָאִשָּׁה,

הָבִיאָה לִי צַפִּיחִית,

וְאוֹרִידְךָ אֶל אֱלִישָׁע


צַפִּיחִית! רַק צַפִּיחִית

אֶל הַגַּיְא לִי תָבִיא —

וְאַסְתִּירְךָ בְּצֵל בְּרוֹשִׁים

וּבַחֲזוֹן הַנָּבִיא…"


לַבִּקְעָה — שָׁם אֶנָּהֶה

לַגַּיְא, לַגַּיְא אֶשְׁתּוֹקֵק;

בְּצֵל מְהוּלָה שִׁמְשׁוֹ,

וְנַחֲלוֹ שׁוֹקֵק, שׁוֹקֵק.


אֶתְנַבֵּא שָׁם עִם נְבִיאוֹ,

וְאֵשְׁתְּ בַצָּמָא דְבָרָיו;

שָׁם אֶסְבָּא רֵיחוֹת דְּשָׁאִים,

וְאֶשְׁאַף צֵל עַד עָרֶב.


עובדיה

מְקוֹר דְּבָרֶיךָ נִפְתַּח

כְּמַעֲיָן הַמִתְגַּבֵּר, —

נִרְפֶּה אַתָּה, נִרְפֶּה,

וְלָכֵן כֹּה תְדַבֵּר!


אִם יַעֲזֹב אִישׁ בַּקָּצִיר

שָׂדֵהוּ וּמַגָּלוֹ —

הֲיִרְאֶה, בֵּן, אָז בְּרָכָה

וְשָׂכָר בַּעֲמָלוֹ?


הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ,

וְהָגֹה בַהֲבָלִים; —

הוֹי, הוֹי, אַיֵּכֶם, קוֹצְרַי?

תִּפְשׂוּ הַמַּגָלִים!


שלשת הקוצרים

חנני, אלדד ומידד יוצאים משלשת אהלי הבד, כל אחד קרב אל חרמשו המונח לרגליו.


עובדיה

יְשַׁנְתֶּם! כֻּלְכֶם, כֻּלְכֶם —

מַגַּלְכֶם פֹּה הִנַחְתֶּם,

וּבְעֶצֶם יוֹם נִרְדַּמְתֶּם,

וְאֶת הַשָּׂדֶה שְׁכַחְתֶּם?


חנני

אֲהָהּ, הַשֶּׁמֶשׁ לַהַב,

וְקַרְנֶיהָ רְשָׁפִים;

צִפֳּרִים מִתְעַלָּפוֹת,

רִמְשֵׂי־עוֹף נִשְׂרָפִים…


אלדד

אֲהָהּ, זֶה שָׂדְךְָ לוֹהֵט,

רְקִיעוֹ נְחשֶׁת, נְחשֶׁת…

וּקְרוֹבָה כֹה הַמְּלוּנָה —

אֲהָהּ…


עובדיה

לֹא תֵדְעוּ בשֶׁת!


מידד

שָׁבַת צֵל בַּשָּׂדֶה,

כָּל רוּחַ קַלָּה אָפְסָה —

וַיִכְבַּד עָלַי רֹאשִׁי,

וְיָדִי רָפְתָה, רָפְתָה…


חנני

מַגָּלוֹ נָפַל אָרְצָה,

נָפַל גַּם מַגָּלִי —

וְעֵינַי אֶל הַצְּלָלִים,

הָרוֹמְזִים לִי מֵאָהֳלִי…


עובדיה

נִרְפִּים!


אלדד

גַם מַגָּלִי

צָנַח, בַּאֲשֶׁר צָנָח

נִשְׁאָר, וְאֶל הָאֹהֶל

נִמְלַטְנוּ חִישׁ וַנָּנַח…


מידד

אָנֹכִי גַם חָלַמְתִּי:

בֶּן־בַּרְזֶל זֶה, מַחֲמַדִּי,

קָם פִּתְאֹם עַל שִׁבֳּלָיו

וַיְקַצֵּץ בָּם לְבַדּוֹ.


"קְצֹר, הוֹ קְצֹר מַגָּלִי,

וִיהִי אֱלֹהַּ אִתְּךָ!"

קָרָאתִי בַחֲלוֹמִי,

וָאִישַׁן לִי בְבִטְחָה.


יָשַׁנְתִּי וְחָלַמְתִּי,

חָלַמְתִּי אֶת הַפֶּלֶא:

אֲהָהּ, הַחֲלוֹם רִמָּנִי,

לֹא אַאֲמִין בּוֹ עוֹד סֶלָה!..


עובדיה

נִרְפִּים אַתֶּם כֻּלְכֶם,

נִרְפִּים וַעֲצֵלִים —

וְלָכֵן שָׁוְא חֲלוֹמְכֶם,

וְדִבְרֵיכֶם תְּפֵלִים.


הַבִּיטוּ, בְּנֵי־בְלִיַעַל,

אַף רְאוּ — הוֹי, זֶרַע מְרֵעִים:

הִבְשִׁילוּ הַשִׁבֳּלִים,

רָאשֵׁיהֶן — הִנֵּה מְלֵאִים.


הֵן שׁוֹאֲלוֹת לַמַּגָּל,

עֲדֶן לֹא בָא עַל נִירָן,

מַה יֹאחַר כֹּה הַחֶרְמֵשׁ?

מַה יִרְחַק כֹּה שִׁיר־קְצִירָן?


אסא

הַנַּח לָהֶם, הוֹי אָבִי,

רְאֵה, יְדֵיהֶם רָפוּ,

רַגְלֵיהֶם כָּשְׁלוּ, כָּשְׁלוּ,

כָּבְדוּ וַיִּיעָפוּ.


הַיּוֹם הַזֶּה קְרָא דְרוֹר לִי,

מָחָר אֶקְצֹר!

עובדיה

בחרון

“מָחָר!”


אסא

עִם הַבֹּקֶר אַשְׁכִּים,

אָקוּם עִם הַשָּׁחַר.


גַּם אַתֶּם, אַחַי, אִתִּי,

נְמַהֵר וְנָחִישָׁה,

לַגַּיְא! אֶל בֵּין הַבְּרוֹשִׁים,

מִתְנַבֵּא שָׁם אֱלִישָׁע!


עובדיה

הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ?


אסא

שַׁלְּחֵנִי, הָהּ —


עובדיה

הֲבָלִים!

לֹא עֵת לִשְׁמֹעַ חָזוֹן —

עֵת לִתְפֹּשׂ הַמַּגָּלִים.


נִרְפִּים אַתֶּם כֻּלְכֶם,

נִרְפִּים וַעֲצֵלִים;

שִׁבֳּלַי כְבָר הוֹרִידוּ

רָאשֵׁיהֶן הָאֲבֵלִים.


עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹמַיִם,

וְזַרְעָם פֹּה יִשָּׂרֶף:

הַקָּדִים יֹאכַל חֶצְיוֹ,

וְחֶצְיוֹ יֹאכַל שָׁרָב.


בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי נָחִישׁ,

וְנָבוֹא אֶל הַקָּצִיר —

אֲהָהּ, לַחְמֵנוּ — תֶּבֶן,

וְכָל הַקָּמָה — חָצִיר!


חנני

צָדַקְתָּ, הוֹי צָדַקְתָּ,

לֹא אֵבוֹשׁ — וְאוֹדֶה, אוֹדֶה!

הָבָה, נָקוּם, אַחִים,

לְשִׁיר וְלַעֲבוֹדָה.


שלשת הקוצרים תופשים את מגליהם וקוצרים את הקמה במקומות שונים.

עוּרוּ, אַחִים! עוּרָה

אֶלְדָּד, עוּרָה מֵידָד,

יְרֹעַע אַף יְרֻנָּן,

וְעַל קְצִירֵנוּ — הֵידָד!


עובדיה

נותן את החרמש ליד בנו.

גַם אַתָּה קַח הַחֶרְמֵשׁ,

וַהֲנִיפוֹ, אָסָא;

אַל תַּחֲבֹק פֹּה יָדַיִּם —

לִשְׂדֵה הַקּוֹצְרִים בָּאתָ!


אסא

נועץ מגלו באדמה ונשען עליו כל העת


עובדיה

מניע שח ויגע ביד רפה את מגלו הנה והנה.


חנני

נָפֹל נָפְלָה תּוֹךְ הַשָּׂדֶה

שִׁירַת קוֹצְרִים הָאַדִּירָה;

הַשִּׁבֳּלִים הַמָּזְהָבוֹת

כּוֹרְעוֹת, קוֹרְסוֹת עִם הַשִּׁירָה.


הקוצרים

במקהלה

אִסְפוּ בִּרְכַּת אֲדֹנָי

מִן הָהָר וּמִן הַגָּיְא!

מַלְּאוּ אֶת הַגְּרָנִים

בְּרָכָה לְרֹב שָׁנִים.


אלדד

הַדִּמְעָה אֲשֶׁר בָּהּ זָרַעְנוּ —

הָיְתָה צְלוּלָה אָז וּטְהוֹרָה,

צְלוּלָה, טְהוֹרָה שִׁבְעָתַיִּם

רִנָּתֵנוּ — בָּהּ נִקְצֹרָה.


הקוצרים

במקהלה

אִסְפוּ בִרְכַּת אֲדֹנָי…


מידד

כּוֹרְעוֹת, קוֹרְסוֹת הַשִּׁבֳּלִים,

חַד וּמְמֹרָט הוּא הַמַּגָּל —

אֵיךְ לֹא יֶהֱמֶה שִׁיר הַקּוֹצֵר?

לֵב הַקּוֹצֵר אֵיךְ לֹא יָגֶל?


הקוצרים

במקהלה

אִסְפוּ בִרְכַּת אֲדֹנָי…


חנני

עוֹד מְעַט שִׁבֳּלֵי זָהָב

תְּאֻלַּמְנָה לַאֲלוּמוֹת;

עוֹד מְעַט תַּעֲמֹדְנָה הָכֵן,

זְקוּפוֹת, גֵאוֹת וַעֲצוּמוֹת!


הקוצרים

במקהלה

אִסְפוּ בִרְכַּת אֲדֹנָי…


אלדד

עָלֹה עָלָה הֵידַד שִׁירִי,

נָפֹל נָפַל תּוֹךְ הַקָּמָה —

בְּרוּכַת טַלְלֵי שָׁמַיִם,

רְוַת מַשְׁמַנֵּי הָאֲדָמָה!


הקוצרים

במקהלה

אִסְפוּ בִרְכַּת אֲדֹנָי…


עובדיה הזקן מוריד את ראשו ובוכה חרש.


חנני

מָה אֶרְאֶה, הוֹי, הַלְךָ הִיא

אִם לָנוּ הִיא הַכְּלִימָה?

אֲנָחָה בְּעֵת רַחֲמִים?

בִּימֵי הַקָּצִיר דִּמְעָה?


עובדיה

הוֹי, כִּי אשְׁמַע שִׁירְכֶם,

כִּי אֶשְׁמַע קוֹלְכֶם חוֹגֵג —

בָּאָה אָז דִּמְעָתִי,

וְנַפְשִׁי בִי תִתְמוֹגֵג.


צָעִיר, חַי, כְּמוֹכֶם,

הָיִיתִי גַם אָנֹכִי,

וְעַתָּה — הָהּ, זָקַנְתִּי,

כָּלָה, אָפֵס כֹּחִי.


כָּלָה, אָפֵס כֹּחִי,

וּבְתוֹכְכֶם אֲנִי עוֹמֵד,

וְעֵינִי עוֹד שׁוֹאֶלֶת,

וְלִבִּי — עוֹד הוּא חוֹמֵד.


אָמַרְתִּי: אִתְּכֶם אָשִׁיר,

אֶאֱזֹר שְׁאֵרִית אוֹנִי —

וְקוֹלִי נֶחְבָּא, נֶחְבָּא,

נִחָר, נִחָר גְּרוֹנִי…

בנהי תמרורים.

עִם כֶּסֶף רֹאשִׁי לָמָּה

לֹא הָפַךְ לִבִּי אָבֶן?

לָמָּה אֶתְאַו, אֶכְסֹף —

וּזְקָנִי הָפַךְ לָבָן?..


בֶּן־תִּשְׁעִים אֲנִי, אַחַי,

וְלָמָּה זֶה בְנֵי־תִּשְׁעִים

עוֹרְגִים עוֹד לְחַיִּים,

מִתְאַוִּים וּמַרְגִּישִׁים?..


פֹּה עָבְרוּ יָמַי כֻּלָם,

וְשָׁנַי בְּתַלְמֵי שְׂדוֹתַי:

שָׁנָה אַחַר שָׁנָה —

אַיֵּכֶן, שְׁנוֹתַי, שְׁנוֹתַי?


זֶה שָׂדִי יִזְכְּרֵנִי:

עוּל־יָמִים, חַי וְצָעִיר, —

וְעַתָּה, הָהּ, זָקַנְתִּי,

וְהִי בַקָצִיר אָעִיר.


בְּקוֹמָה כְּפוּפָה אֶעֱמֹד,

וּבְרִפְיוֹן בַּעֲצָמָי,

וְשׁוֹאֵל פֹּה: אַיֵּכֶם,

יָמַי כֻלְכֶם? יָמָי?


עֲנוּ לִי שְׂדוֹת עֲמָלִי,

אֵי נִקְבְּרוּ שְׁנוֹת תִּשְׁעִים?

אַךְ אִלְמִים הֵם הַשָּׂדוֹת,

אִלְמִים וּמַחֲרִישִׁים…


חנני

הוֹי, זָקֵן וְהוֹי אָדוֹן!

מַדּוּעַ כֹּה תְקוֹנֵן?

זֶה עַתָּה עָלַץ לִבִּי,

הָמָה וַיִתְרוֹנֵן.


וְלָמָה כָכָה אֶצְהָל,

וּלְבָבִי כֹה שָׂמֵחַ?

הֵן כֹּהֵן לֹא נוֹלַדְתִּי,

לֹא אַקְטִיר בַּמִּזְבֵּחַ.


חֶמְלַת אֵם לֹא אֵדָע,

גַם אָבִי מֵת, מְרַחֲמִי…

וְשָׂדֶה זֶה לֹא שָׂדִי,

וְלֶחֶם זֶה לֹא לַחְמִי!


אִם פַּת וּמַיִּם יֵשׁ לִי —

וּמַה לִי עוֹד בַּתֵּבֵל?

לֹא יָדַע לִבִּי יָגוֹן,

לֹא יָדְעָה נַפְשִׁי אֵבֶל.


כָּעוֹף אֶת כְּנָפָיו יִפְרֹשׂ

כֹּה אֶפְרֹשׂ אָרְבּוֹת יָדָי,

אִתִּי — וְחַי הָעוֹלָם,

וּלְתֹהוּ שָׁב — בִּלְעָדָי.


אַךְ פִּתְאֹם עָלַי נָחָה

רוּחֲךָ הַכְּבֵדָה;

נִתָּק שִׁירִי פִתְאֹם,

וְשָׁלֵו עוֹד לֹא אֵדָע.


הָאֻמְנָם יָבוֹא יוֹם־עוֹד

וְזֶה גַם לִי יְאֻנֶּה —?

עוֹרִי עָלַי יִצְפַּד

וְתָאֳרִי יְשֻׁנֶּה.


הַאֻמְנָם יִשַּׁח רֹאשִׁי,

וְעָרְפִּי זֶה יִתְעַקֵּם,

וְעֵינַי אֱלֵי צִלִּי,

וְלִבִּי לַמַחֲשַׁכִּים?


וְקוֹלִי צָרוּד, שָׁפֵל,

וְרוֹעֶדֶת יָדִי,

וּבְרֹאשִׁי יַעֲלֶה שֶׁלֶג —

וְקָפָא עַל קָדְקֳדִי?


מַחֲלָפָה זֹה הֲתַלְבִּין?

הַשְּׁחוֹר הַזֶּה יֵאָסֶף,

וְזֶפֶת זְקָנִי־פֶּרַע

הַאֻמְנָם יַהֲפֹךְ כָּסֶף?


אֵשׁ עֵינִי עוֹד דּוֹעֶכֶת,

וְרוּחִי בִי יְגֵעָה?

הָהּ, נָחָה עָלַי, זָקֵן,

רוּחֲךָ הַנְּכֵאָה…


אלדד

וַאֲנִי לֹא כֵן עִמָּדִי,

אָנֹכִי — רוּחִי שְׁלֵוָה:

תִּפְאֶרֶת לַבַּחוּרִים,

לַזְּקֵנִים הַדְרַת שֵׂיבָה.


כִּי מַה הוּא כָל הָרַעַשׁ,

וּמָה הִיא כָל הַחֲרָדָה?

אֲשֶׁר לֹא אֵדַע עַתָּה,

מָחָר לִי יִוָּדַע…


יוֹם־יוֹם לְבָבִי יִלְמַד,

יוֹם־יוֹם חֲדָשׁוֹת יִקְנֶה —,

גַּם חָכְמָה וְגַם דַעַת

בָּאוֹת עִם הַזִּקְנָה.


רָאִיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

בַּעֲלוֹת וּפְרֹחַ זִיוָהּ,

וּבְרִדְתָּה רְאִיתִיהָ —

וַתִּיף אֲזַי פִי־שִׁבְעָה.


וְאֵלַי בָא אִישׁ יוֹם אֶחָד

וּבְיָדָיו בָּשְׂמֵי־פֶּלֶא:

"אֶמְשָׁחֲךָ בִּבְשָׂמַי

וְעוֹד לֹא תַזְקִין סֶלָה".


וָאֹמַר לוֹ: גֵּשׁ הָלְאָה,

צֵא, צֵא מִבֵּיתִי, טָמֵא!

אֲנִי בְּרִדְתִּי חָפֵץ,

אֲנִי לְזִקְנָה צָמֵא…


שְׂחֹק קַל בִּפְנֵי הַיָּשִׁישׁ,

בַּעֲלוּמִים לֹא יְסֻלָּא —,

אֵשׁ־נְעוּרִים מַה לְעֻמַת

דַּעַת זְקֵנִים צְלוּלָה?


אָז שָׁקַט סַעַר רוּחִי,

וְזֶרֶם דָּמִי נָח בִּי;

לֹא אִירָא חֵטְא בְּהָקִיץ,

לֹא יִשְׁבְּ הַלֵּב בְּשָׁכְבִּי.


כִּי דֶרֶךְ אַחַת תְּהִי לִי,

וֶאֱמֶת אַחַת אִתִּי:

יָצָאתִי עַל מִשְׁעַנְתִּי,

וְצוֹעֵד לִי לְאִטִּי..


הֲמוֹן נְכָדַי סְבִיבִי

יֵחָפֵזוּ וְיִתְפַּתְּלוּ,

כְּמַשַׁק גֵּבִים יֶהֱמוּ,

וַאֲנִי, אֲנִי לְאַט־לִי…


לֹא גִיל וְלֹא עַצָּבֶת,

לֹא אַהֲבָה וְלֹא אֵיבָה;

בְּנַפְשִׁי מְנוּחַת־עוֹלָם,

וְעַל רֹאשִׁי הַדְרַת־שֵׂיבָה.


מידד

שָׁמַעְתִּי אֶת פִּי שְׁנֵיכֶם —

וּבְפִיכֶם לֹא נְכוֹנָה;

שְׁמָעוּנִי נָא גַם אָנִי,

וַאֲדַבֵּר בָּאַחֲרוֹנָה.


זֶה חָרֵד וְזֶה שָׁלֵו,

גַּם הָאֶחָד וְגַם הַשֵּׁנִי —

דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם תְּפֵלִים,

וְלֹא יָשְׁרוּ בְעֵינָי!


זֶה חָרֵד וְזֶה שָׁלֵו —

וַאֲנִי — עֲצָתִי: יַלְוֶה

אִישׁ אֶת־אָחִיו מְעַט חֲרָדָה,

אִישׁ אֶת־אָחִיו מְעַט שַׁלְוָה…


רַק פֶּתִי יִשְׁלַו תָּמִיד,

וּפֶתִי תָמִיד חָרֵד,

וַאֲנִי שָׂנֵאתִי פְּתָאִים

מֵאֵלֶּה טוֹב הִפָּרֵד…


בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי —

וַיֵּדַע לִבִּי דְאָגָה;

עִם בֹּקֶר חָיְתָה רוּחִי,

קַמְתִּי וָאֵרָגַע…


עִם כָּל קַו־שֶׁמֶשׁ חָדָשׁ —

גִּיל לִי חָדָשׁ נוֹסָף;

הָבוּ לִי הַמָּוֶת,

וְאֶפֹּל בִּזְרוֹעוֹתָיו!


תְּמוֹל נָח וְשָׁקַט לִבִּי,

הַיּוֹם — הוּא זָע וּמְפַחֵד,

עֲלוּמִים וְהוֹד זִקְנָה —

גַּם הֵם בּוֹ שְׁלוּבִים יַחַד!


יָשַׁבְתִּי עַל שְׂפַת נַחַל

בְּאַחַד הָעֲרָבִים —:

הַמַּיִם זָרְמוּ חֶרֶשׁ,

הִצְהִירוּ הַכּוֹכָבִים,


נִרְאֲתָה הַלְּבָנָה

בְּעַד קֶרַע עָב וְאָסְפָה

נָגְהָהּ. כְּנַף רְנָנִים

צִפְצְפָה וְלֹא יָסְפָה.


וְרוּחוֹת לַיְלָה נָשְׁבוּ

בֵּין עֲלֵי עֵץ יְשֵׁנִים;

וָאֶחְכַּם עַל הַנַּחַל,

וַתְּהִי לִי דַעַת זְקֵנִים.


פִּתְאֹם שָׁמְעוּ אָזְנַי

שִׁירַת בַּת־הַכְּרָמִים,

וָאֶקְפֹּץ כְּבֶן־בָקָר

צָעִיר וְעוּל־יָמִים…


עובדיה

כָּל אֶחָד וּמִשְׁפָּטוֹ,

כָּל אֶחָד וַהֲגִיגוֹ,

אִישׁ־אִישׁ וַהֲלָךְ נַפְשׁוֹ,

רַב שִׂיחוֹ וְרַב שִׂיגוֹ.


אַךְ לֵב מִלֵּב לֹא יִלְמַד,

וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לְמוֹפֵת –,

בָּאֶחָד שְׁלוֹם־נְצָחִים,

בַּשֵּׁנִי עָרוּךְ תֹּפֶת.


לֹא נֶהְפְּכָה אֵשׁ לְמַיִם,

וְהַר לֹא יִהְיֶה מִישׁוֹר;

זֶה נִשְׁאָר עִם שְׂשׂוֹנוֹ,

וְזֶה עִם עָצְבּוֹ נִשְׁאָר.


הַרְאִיתֶם עוֹד מִימֵיכֶם

קְשֵׁה־רוּחַ, אֲשֶׁר יָצָא

אֶל מַחֲנֵה הָעֲלִיזִים

וְתַנְחוּמִים מָצָא?


הַגִּידוּ לִי, אִם תֵּדְעוּ,

אֵי אֶמְצָא לִי תַנְחוּמִים?

מְקוֹר הַנְּעוּרִים אַיּוֹ?

אֵי גִנְזֵי הָעֲלוּמִים?


וְאוֹצְרוֹת אוֹן אַיָּמוֹ?

וּמַעְיְנוֹת צְחֹק וְגִילָה?

אֲהָהּ, כִּי נֶאֱלַמְתֶּם –

וְאֵין בִּלְשׁוֹנְכֶם מִלָּה…


תַּחֲנוּנַי לָכֶם זָרִים –

לֹא תוּכְלוּ לַהֲבִינָם,

וְלָמָה אַכְבִּיר מִלִּים,

וְאַשְׁחִית דְּבָרַי חִנָּם?


בְּעָמְדִי פֹה בֵינֵיכֶם

אַפְרִיעַ עוֹד אֶת קְצִירְכֶם;

עִמָּדִי – לֹא כֵן תַּעַלְזוּ,

וְלֹא כֵן, לֹא כֵן שִׁירְכֶם…

מניח את החרמש מידו.

לֹא לִי, לֹא לִי הַמַּגָּל,

אֵלֵךְ לִי אֶל אָהֳלִי,

וְלֹא מִיגִיעִי אֶשְׁבֹּת,

לֹא אָנַח מֵעֲמָלִי…


אֲנִי מִזִּקְנָה אָנַח

וּמֵאֶפֶס אוֹנִים –,

לֹא יַמְתִּיק גַּם הַקָּצִיר

אֶת יָמַי הָאַחֲרוֹנִים.

הולך שחוח ונעלם באחד מאהלי הבד.


אסא

קָפָאתִי עַל מַגָּלִי

הַקַּר וְהַמִתְנוֹצֵץ, –

מַדּוּעַ לֹא אֲנִיפְךָ?

מַדּוּעַ אֵינִי קוֹצֵץ?


הוּבֵאתָ פֹּה מִשּׁוּנֵם,

מְמֹרָט, חַד וּמְלֻטָּשׁ,

וַתִּיבַשׁ פֹּה בְּכַפִּי,

וְשָׂדִי עוֹמֵד נֻטָּשׁ…


לִי יִצְעַק בְּרַק לַהַבְךָ

מִכִּלְיוֹת הָאֲדָמָה:

רָעַבְתִּי לַשִׁבֳּלִים,

נִכְסַפְתִּי אֶל הַקָּמָה!

מוציא את החרמש מן האדמה, מתבונן בו רגע.

מָה אָנוּד לְךָ, מַגָּלִי,

נָפַלְתָּ בִּידֵי עָצֵל;

אֵי מִפָּנֶיךָ אֶבְרַח?

וְאֵיךְ מִמְּךְ אֶנָצֵל?

צופה כה וכה ומשליך את החרמש מידו.

מַה־לִי וָלָךְ, הַבַּרְזֶל –?

וְשִׁמְשִׁי בֹּעֵר, בֹּעֵר!

אֶעֱנֶה לוֹ בְשִׁירַי

וּבִמְחוֹלוֹת נֹעַר…

יוצא במחולות ושר.

בְּאֶרֶץ עוּץ, בְּאֶרֶץ עוּץ,

נוֹבְחִים כְּלָבִים שָׁם בַּחוּץ…

יָצָא זָקֵן עַל מַטֶּה עָקוּם –

נָפַל וְלֹא יָכֹל לָקוּם!


שלשת הקוצרים ישבו לשתות בלכת עובדיה הזקן. עתה הם קמים עם כדי היין וקרבים אליו בצחוק, כשהם חוזרים על סוף דבריו.

הקוצרים

נָפַל – וְלֹא יָכֹל לָקוּם!


אסא

חָרְדוּ, עָמְדוּ נָשִׁים, טַף,

זֶה בַּחַלּוֹן, זֶה עַל סַף;

צוֹפִים פֹּה וְצוֹפִים שָׁם:

זָקֵן נָפַל וְלֹא קָם!


הקוצרים

זָקֵן נָפַל וְלֹא קָם!


אסא

כָּל הַקְִּרְיָה אֵלָיו יָצְאָה,

מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה;

הָמֹה הָמָה כָּל הָרְחוֹב –

אַתֶּם שִׁמְעוּ אֶת הַסּוֹף!


הקוצרים

אַתֶּם שִׁמְעוּ אֶת הַסּוֹף!


אסא

הַכֹּל קָרְאוּ פִּתְאֹם: הָס!

כָּל לֵב נַעֲוֶה, כָּל אִישׁ חָת –:

קָם הַמַּטֶּה! קָם הַפֶּלֶךְ!

קָם לְעֵינֵי כֹּל, וַיֵּלֶךְ.


אסא

בְּאֶרֶץ עוּץ, בְּאֶרֶץ עוּץ –

מַטֶּה עוֹבֵר שָׁם בַּחוּץ.

אֵי, הַזָּקֵן, מַטֶּה עָקוּם?

“נָפַל! וְלֹא יָכֹל לָקוּם!”


הקוצרים

נָפַל וְלֹא יָכֹל לָקוּם!


חנני

בְּחֻמְךָ תָּשִׁיר אָסָא,

וּבְרוּחֲךָ הַמְפֻזָּר,

עַל כֵּן דְּבָרֶיךָ לָעוּ,

וּמְחוֹלְךָ כָּכָה מוּזָר…


אבישג

באה מימין, משונם

אֲדֹנָי עִמָּכֶם, קוֹצְרִים!


הקוצרים

אֲדֹנָי יְבָרְכֵךְ!

שבים למקומם ושותים מנבלי היין.


אסא

קם כנגדה וסך בעדה דרכה

לְאָן תְּשַׁוִי רַגְלֵךְ,

וְדַרְכֵּךְ אֵי, וְאָרְחֵךְ?


אבישג

שְׁמָעוּנִי, אַנְשֵׁי חֶסֶד,

וִיהִי אֲדֹנָי עִמָּכֶם:

אִמִּי הִיא אַלְמָנָה,

וְאֵין בַּבַּיִת לָחֶם.


וָאֹמַר: טוֹב אֵצֵאָה

בַּשָׂדוֹת וְאֶל הַכָּרִים;

אֲלַקְּטָה אַחֲרֵי קוֹצְרִים,

וְאֶאֱסֹף בָּעֳמָרִים.


אסא

כורע על ברכיו לפניה.

מִשּׁוּנֵם בָּאת, הַחֲמוּדָה,

אֶל שְׂדֵה הַזָּקֵן, אָבִי, –

וְאַךְ הוֹפַעַתְּ, עֲדִינָה,

הוֹפַעַתְּ – וַתִּשְׁבְּ לְבָבִי.


הוֹפַעַתְּ עָלַי בְּיָפְיֵךְ,

נִגְלֵית לִי בַהֲדָרֵךְ;

אֶת שׁוּלֵי בִגְדֵךְ אֶשַׁק,

אֶתְפַּלֵּשׁ בַּעֲפָרֵךְ…


אָבִיךְ כִּי מֵת, שָׁמַעְתִּי,

וְאֵם יֵשׁ לָךְ בַּבָּיִת;

וּלְאִמֵךְ פֶּרַח נֶחְמָד

וְרַעֲנָן כַּזָּיִת.


וְרֵיחוֹ כְרֵיחַ שָׂדֶה,

וּלְחָיָיו כָּרִמּוֹנִים;

הוֹ, אַל תָּסֵבִּי מֶנִּי

אֶת שְׁתֵּי עֵינַיִךְ יוֹנִים!


אֶת חֶפְצִי־בָהּ הֵן תֵּדְעִי,

וְעֵינֶיהָ־אֵשׁ וְחִנָּן,

כִּי בַכְּרָמִים תָּחוֹל –,

עֵינֶיהָ – הִנָּן! הִנָּן!


בְּאֶשְׁכֶן צְלוּלָה אֶרְאֶה

רֵאשִׁיתִי וְגַם סוֹפִי;

הוֹ, גְאוֹן צַוָארֵךְ שַׁיִשׁ,

אַתְּ כֻּלֵךְ כְּלִילַת יוֹפִי!


מַה שְׁמֵךְ, הַגִּידִי, רַעְיָה,

וַאֲבָרֵךְ וַאֲהַלֵּל

וְאֶתְחַנֵּן לוֹ כָּל יָמַי,

בַּלֵילוֹת לוֹ אֶתְפַּלֵּל.


אבישג

הֵא יָדַי, הַךְ, הָאַבְרֵךְ,

וּשְׂעָרִי מְרֹט, הֵא שְׂעָרִי!

חֲבֹט וּצְבֹט לְחָיַי

וְהַעֲבֶר שׁוֹט עַל בְּשָׂרִי…


כִּי כֹה לִי אָמְרָה אִמִּי:

"הוֹי, זִכְרִי, בַּת, הַדָּבָר:

מֵחֵן־שְׂפָתַיִם בִּרְחִי,

וְחֶלְקַת פִּי הַגָּבֶר.


לַמּוֹרְטִים תְּנִי אֶת גֵּוֵךְ,

וּבְשָׂרֵךְ תְּנִי לַמַּכִּים;

מִמַּחֲלִיק־לָשׁוֹן נוּסִי –

הוּא מַשְׁלִיךְ חַכִּים, חַכִּים…"


אסא

אַף אָמְנָם חָכְמָה אִמֵּךְ,

אַךְ מַה־לִי וּלְחָכְמָתָהּ?

סוּרִי־נָא אֶל אָהֳלִי

עַד הָעֶרֶב אָתָא…


הַאַתְּ תְּלַקְּטִי, אָחוֹת,

וְתַאַסְפִי בָעֳמָרִים?

אַחֲרֵי קוֹצְרִים תֵּלְכִי,

וּתְלַקְּטִי בִשְׂדֵה זָרִים?


אִם אַתְּ תִּשְׁתּוֹחֲחִי, רַעְיָה,

תִּשְׁתַּחֲוִי לַשִׁבֹּלֶת?

אֶל אָהֳלִי בוֹאִי, אִתִּי,

שָׁם אֶשְׁקֹל לָךְ סְאַת סֹלֶת.


הָבִי לִי מִטְפַּחְתֵּךְ

וַאֲמַלְּאָה אֵיפַת־קָלִּי;

לֹא תֵלְכִי אַחֲרֵי קוֹצְרַי –

רַק אִתִּי, אֱלֵי אָהֳלִי.


בֹּאִי, עַרְשִׂי רְבוּדָה,

יְצוּעִי רַךְ וְרַעְנָן;

בְּאַהֲבָתִי לָךְ אֶתְפַּלֵּל,

וּבְדוֹדַי לָךְ אֶתְחַנָּן.

קם מכרע על ברכיו. נושקה ומושכה אל אהלו.


אבישג

משתמטת מידו, נושאת כפיה למרום.

לַשְּׁחָקִים אָרִים רֹאשִׁי,

וְעֵינַי אֶשָּׂא מָעְלָה:

אֶתְבּוֹנְנָה בַמְּאוֹרוֹת –

הֲתֹאמְרוּ יוֹם אוֹ לָיְלָה?


יוֹם! יוֹם! יוֹם בָּהִיר אֶרְאֶה,

וְאֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ פְּקוּחָה,

לֹא יִרְגְזוּ עֲנָנִים,

בֵּין קְהַל הֶעָבִים מְנוּחָה.


הֵם קוֹפְאִים שָׁם בִּנְגֹהוֹת.

אוֹר! אוֹר! לֹא זִיז, לֹא זִיעַ;

טָהוֹר, טָהוֹר, טָהוֹר!

אִמְרוּ לָרָקִיעַ.


לֹא יִקְרֹץ כּוֹכָב עֵינוֹ,

לֹא יִתְגַּל כָּל בֶּן־רָשֶׁף,

לֹא יַתְנוּ עוֹד אֲהָבִים

עִם צִלְלֵי הַנָּשֶׁף.


וְאִמִּי הִיא לִי אָמְרָה:

כָּל עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ יִגַּהּ –

אַל תִּרְגְזִי בַשָּׂדֶה,

יַד אִישׁ אָז בָּךְ לֹא תִגַּע.


כָּל עוֹד אוֹר יוֹם זָרוּעַ,

כָּל עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ יָהֵל,

לֹא יַכְלִים, אוֹתֵךְ, בִּתִּי,

כָּל בָּחוּר מִיִּשְׂרָאֵל.


כָּל פִּגּוּל, כָּל נְבָלָה,

לֹא תִשְׁמְעִי, הַתַּמָּה,

מֵאוֹר הַיּוֹם יִכָּלְמוּ,

יֵבשׁוּ מִן הַחַמָּה…


חָלִילָה לָךְ רַק לָלוּן

בָּעֶרֶב תּוֹךְ הַשָּׂדוֹת:

כָּל פֶּה עֲגָבִים יִלְחַשׁ,

כָּל עַיִן שָׁם אֵשׁ־פְּלָדוֹת.


כָּל נֶפֶשׁ חוֹמְדָה, חוֹמְדָה,

כָּל לֵבָב נוֹעָז, נוֹעָז…

בָּעֶרֶב וּבַשָּׂדֶה

בָּאָה רוּת אֶל בֹּעַז.


וְאַתָּה לְעֵינֵי שֶׁמֶשׁ

מָשַׁכְתָּ בִּי בְיָדְךָ,

אֲהָהּ, כִּי שָׁגְתָה אִמִּי,

לֹא אֶלְקֹט עוֹד בְּשָׂדְךָ!


אסא

מביט אחרי אבישג היוצאת לצד שמאל, ושר.

יָם וּתְהוֹמוֹ, עֵץ וְצִלּוֹ,

עֶלֶם, עֶלֶם וּבַת־גִילוֹ –;

הַנַּעֲרָה הַתְּמִימָה –

הִיא וְתוֹרַת אִמָּהּ!


עָב וּרְקִיעָהּ, גַּל וְכֵפוֹ,

עַיִט וְיוֹנַת־תֹּם עַל כְּתֵפוֹ;

הַנַּעֲרָה הַתְּמִימָה –

הִיא וְתוֹרַת אִמָּהּ!


יוֹם וְשִׁמְשׁוֹ, לֵיל וִירֵחוֹ,

פֶּרָח, פֶּרַח יֵשׁ לוֹ רֵיחוֹ;

הַנַּעֲרָה הַתְּמִימָה –

הִיא וְתוֹרַת אִמָּהּ!


אלדד

אוחז בקצה זקנו ומתבונן בו בצחק.

אֲנִי וּמֵידָד צְהֻבִּים,

וְאַתָּה שְׁחַרְחַר, חֲנָנִי,

וְאָסָא מָה? לֹא אֵדַע –

עֲדֶן לֹא צָמַח זְקָנוֹ!…


מידד

הַצְּהֻבִּים שָׁתוּ שֵׁכָר,

וַחֲנָנִי שָׁתָה יָיִן;

וְאָסָא, אָסָא שָׁכַר –

אַל תִּשְׁאֲלוּ: מֵאָיִן?


חנני

לֹא אֶשְׁאַל כִּי יָדַעְתִּי,

הוּא שָׁכַר מִן הָעַלְמָה;

בְּעָבְרָה כָּרַע, נָפַל,

וַיָּרַח אֶת הַשַּׂלְמָה…


אסא

חֵי נַפְשִׁי כִּי צָדַקְתָּ,

קְרָא, הוֹ קְרָא בְגָרוֹן:

רֵיחַ הַשּׁוּנַמִּית

הִכַּנִי בְשִׁכָּרוֹן…


כְּיַיִן יָשָׁן־נוֹשָׁן

כֵּן רֵיחָה עֲבָרָנִי –

נשען על אלדד ומידד ומושיט ידיו לחנני.

סַמְכוּנִי וְלֹא אֶפֹּל,

תֵּן יָדְךָ לִי, חֲנָנִי!


אִם יִשְׁכַּר אִישׁ מִיַּיִן

וְאִם יִשְׁתֶּה הַרְבֵּה שֵׁכָר –

שִׁכְרוֹנוֹ פָג בִּן־לָיְלָה,

פָּג וְאֵין לוֹ זֵכֶר…


אַךְ אִם אָהַב אָדָם

וְשָׁכַר מִנִּי אַהֲבָה –

מָתַי תָסוּף אִשָּׁהּ?

מָתַי יִשְׁקַע לַהֲבָהּ?


הֲתֵדַע אַהֲבָה שָׂבְעָה,

וּמָתַי חִשְׁקָה נִמְלָא?

וַאֲנִי רַק הִשְׁתַּחֲוֵיתִי

וָאָרַח אֶת הַשִּׂמְלָה…


אֶת חֶפְצִי־בָהּ יְדַעְתֶּם?

יְצוּרֵי גֵו נֶעֱלָמִים,

וּמְרַחֲפָה רַק הַשִּׂמְלָה

כִּי תָחוּל שָׁם בַּכְּרָמִים.


שִׂמְלָתָהּ – רֵיחָהּ עֵדֶן,

מְשַׁכֵּר לְמֵרָחֹק,

מַכֵּנִי בְּתִמָהוֹן,

אוֹלְצֵנִי בְכוֹת וְצָחֹק.


עַל כֵּן לֹא אֵדַע לִבִּי,

וְרֹאשִׁי, רֹאשִׁי – סְחַרְחָר, –

סַמְכוּנִי נָא, הַצְהֻבִּים,

תֵּן יָדְךָ לִי, הַשְּׁחַרְחָר!


חנני

אָכֵן שְׁחַרְחָר אָנִי,

שְׁחַרְחַר וְאִם לֹא נָאוֶה,

בְּנֵי גִבְעוֹן שְׁזוּפֵי־שֶׁמֶשׁ,

וַאֲנִי מִגִּבְעוֹן אָבוֹא!


אסא

מִגִּבְעוֹן? וְשֶׁמֶשׁ גִּבְעוֹן –

הוּא נִשְׁמַע לְקוֹל אָדָם:

“עֲמֹד!” לוֹ יֹאמַר – וְעָמָד,

לוֹ יִקְרָא: “דֹם!” וְנָדָם.


קוֹדְרִים עָבֵי־מַעֲרָב,

פְּאַת הַיָּם נְשַׁמָּה:

"שִׁמְשֵׁנוּ לָמָה יֹאחַר?

לָמָה כֹה יִתְמַהְמָהּ?"


נִדְהָמִים גָּרֵי שְׁחָקִים:

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁכַח שְׁבִילוֹ!

זֶה אֶל־זֶה יִתְמָהוּ:

לֹא יֵדַע חֹק בְּהִלּוֹ…


קָפְאוּ מוֹסְדֵי עוֹלָם,

גַּלְגַּלֵי־רֹם נְבוֹכִים;

הָעֶרֶב נָסוֹג אָחוֹר,

הַכּוֹכָבִים בּוֹכִים…


לֹא יָדַע הַיָּרֵחַ

וַיֵּצֵא וַיִשְׂבַּע קָלוֹן –

וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֶט

בָּעֵמֶק בָּאֲיָלוֹן…


הוֹ, גִּבְעוֹן עִיר הַשֶּׁמֶשׁ,

מָתַי שִׁמְשֵׁךְ יֵלֵךְ?

הֵן עֲיֵפָה אַתְּ לְעַרְבֵּךְ

וּכְמֵהָה לִדְמִי לֵילֵךְ…

צונח מעט אחורנית, ראשו נח על כתפי אלדד ומידד.

הֶאָח מָה חַמָּה כְּתֵפְכֶם!

מַה יָפֶה זְקַנְכֶם – כָּתֶם!

הוֹ, אַחַי, אֶלְדָּד, מֵידָד –

אַתֶּם, מֵאַיִּן בָּאתֶם?


אלדד

מֵהַר אֶפְרַיִם בָּאנוּ,

שְׁנֵי אַחִים עִם פָּנִים דוֹמִים;

בֵּין רָמָה וּבֵין בֵּית־אֵל,

נוֹלַדְנוּ שָׁם תְּאוֹמִים.


אסא

בֵּין רָמָה וּבֵין בֵּית־אֵל –

גַּם דְּבוֹרָה שָׁמָה חָיְתָה;

אֶל נָכוֹן גַם הַנְּבִיאָה

כְּמוֹכֶם צְהֻבָּה הָיְתָה!


מידד

אִם כָּכָה הָיְתָה דְבוֹרָה –

אֶת זֹאת לֹא נֵדַע בָּרוּר;

יֵשׁ גַּם בְּבֵית־אֵל קוֹדְרִים,

וּפָנִים קוֹבְצִים פָּארוּר…


אסא

לֹא, לֹא, רַק צְהֻבָּה הָיְתָה!

תִמְחַל לִי, הַקְּדוֹשָׁה…

רַק שַׂעֲרוֹת פָּז וָכָתֶם

הִתְנוֹסְסוּ עַל רֹאשָׁהּ!


מַבְהִיקוֹת כַּאֲבַק זָהָב

וָכָתֶם בְּלֵילוֹת אָמֶשׁ;

וּבְאִשֵּׁי פְלָדוֹת דּוֹלְקוֹת

בַּיּוֹם, בְּנֹגַהּ שָׁמֶשׁ.


בֵּין רָמָה וּבֵין בֵּית־אֵל –

פְּלָאִים שָׁם הִתְרַחֲשׁוּ…

אִם תֵּדְעוּ נְבוּנוֹתֶם,

וְאִם לֹא תֵדְעוּ – נַחֲשׁוּ!


אלדד

מַה יֵשׁ לְנַחֵשׁ, אָסָא,

וְלֹא נִחֲשׁוּ עוֹד אֲחֵרִים?

תֵּן כָּבוֹד לָהּ, לַנְּבִיאָה,

עֲנֹד לְקִבְרָהּ זֵרִים!


אסא

לֹא לְהַלֵּל וְלֹא לְחַלֵּל

וְלֹא לַעֲנֹד זֵרִים בָאתִי;

רַק שִׁמְעוּ מַה לִי גִלּוּ

שִׂפְתֵי אִישׁ אֶפְרָתִי.


הקוצרים

עוטרים אותו, לשמע את דברי האפרתי.


אסא

דְּבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה הָיְתָה,

וְאֵשֶׁת הַלַּפִּידוֹת –

אַךְ סְתוּמִים מַעְגְלֵי אַהֲבָתָהּ.

אָרְחוֹתֶיהָ חִידוֹת…


לִי אֶפְרָתִי אֶחָד סִפֵּר

בֵּין רָמָה וּבֵין בֵּית־אֵל;

לֹא אֵדַע אִם לִי סִפֵּר אֱמֶת,

לֹא אֵדַע אִם בִּי הֵתֵל…


"דְּבוֹרָה יָשְׁבָה תַחַת תֹּמֶר,

הָהָר לְרַגְלָהּ יָרָק;

דְּבוֹרָה, אֵשֶׁת הַלַּפִּידוֹת

אָהֲבָה אֶת בָּרָק!


"אַךְ לֵב בָּרָק הַנַּפְתָּלִי,

הָלַךְ אַחֲרֵי יָעֵל;

וְסִיסְרָא שַׂר־צְבָא מֶלֶךְ חָצוֹר

אָז נִלְחָם עִם יִשְׂרָאֵל.


"אֶת חֶבֶר שָׁלַח אֶל הַמַּחֲנֶה,

וְנָתַן לוֹ שָׁם מִשְׂרָה;

וְהוּא הַקֵדְשִׁי, חָשׁ אֶל יָעֵל –

אַךְ מָצָא שָׁם אֶת סִיסְרָא…


"נָפַל אָז לֵב בָּרָק עָלָיו

וְאֶת דְּבוֹרָה זָכָר…

וְשָׁב אֵלֶיהָ – וְהִנֵּה עִמָּהּ

שָׂרֶיהָ בְּיִשָׂשְׂכָר…


"דְּבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה הָיְתָה,

וְאֵשֶׁת הַלַּפִּידוֹת, –

אֵת־אֲשֶׁר פִּי בָרָק שׁוֹמֵר,

עֵינָיו לָהּ מַגִּידוֹת…


"פָּנְתָה לְעֵינָיו אֶל הַשָּׂרִים,

וְנִשְׁעֲנָה עַל זְרוֹעָם;

עוּרִי, דְּבוֹרָה! עוּרִי, שִׁירִי!

שְׁמַע, בֶּן־אֲבִינֹעַם!..


"יָדְעָה דְבוֹרָה אֶת לֵב בָּרָק,

וְרוּחוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ…

אַךְ הִיא שָׁרָה וְהִתְנַבְּאָה

לְבַעֲבוּר הַרְעִימוֹ.


"תְּבֹרַךְ יָעֵל! – שָׁרָה דְבוֹרָה

וּצְחֹק עַל פִּיהָ רָחָף; –

"לְרַגְלֶיהָ נָפַל סִיסְרָא!

כָּרַע, נָפַל, שָׁכָב!


"וְאַתָּה בָרָק, שָׁלוֹם שׁוּבְךָ,

שׁוּבְךָ תַּחַת תֹּמֶר! –

שָׁמַע בָּרָק אֶת חֶרְפָּתוֹ,

וְהָלַךְ לוֹ בְלִי אֹמֶר.


"אֶל בֵּין הַמִּשְׂפְּתַיִם הָלַךְ,

וְיָשַׁב שָׁם בְּלִי דְבָרִים;

בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם שְׁמֹעַ

שְׁרִיקוֹת הָעֲדָרִים".


אֵלֶּה דִבְרֵי הָאֶפְרָתִי,

בֵּין רָמָה וּבֵין בֵּית־אֵל;

לֹא אֵדַע אִם לִי סִפֵּר אֱמֶת,

לֹא אֵדַע אִם בִּי הֵתֵל.


דְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה הָיְתָה,

וְאֵשֶׁת הַלַּפִּידוֹת, –

אַךְ סְתוּמִים מַעְגְלֵי אַהֲבָתָהּ,

אָרְחוֹתֶיהָ – חִידוֹת…


מידד

לֹא שִׂפְתֵי אִישׁ אֶפְרָתִי

סִפְּרוּ לְךָ אֶת אֵלֶּה;

בְּשִׁגְעוֹנְךָ תְּדַבֵּר הָוּוֹת

וּבְחֻמְךָ תִּתְהוֹלֵלָה!

מכה אותו בחמתו על ראשו.


אסא

כורע אין־אונים לארץ.


חנני

מתיצב ביניהם ומגין על אסא.

גֶשׁ־הָלְאָה אִישׁ לֹא־בִּינוֹת!

הֵן חוֹלֶה בֶּן־הָאָדוֹן,

וְאִם הִכְלִים אֶת הַנְּבִיאָה –

לֹא עָשָׂה זֹאת בְּזָדוֹן!


מידד

אַל תִּקְרָא לוֹ בֶן־אָדוֹן,

קְרָא לוֹ: בֶּן־הָאִשָּׁה!

שְׁאַל בְּחוּצוֹת שׁוּנֵם,

וִיגַלּוּ לְךָ בִּלְחִישָׁה…


חנני

יָדַעְתִּי! דִבַּת שׁוּנֵם

אַל־נָא אֵלַי תָבִיא!

בִּלְשׁוֹנָהּ – תַכֶּה אִשָּׁה,

וְלֹא תִשָּׂא גַם פְּנֵי נָבִיא.


אסא

קם על רגליו הקלות כאיש הננער פתאום, בתמהון, עיניו פקוחות לרוחה.

נָבִיא? מִי פֹה נָבִיא?

אִמְרוּ לִי: אֲנִי הוּא!

שַׁאֲלוּ סוֹד הַחַיִּים –

אָנֹכִי יְדַעְתִּיהוּ!


חִידַת־עוֹלָם שַׁאֲלוּ –

אֲנִי, אֲנִי אַגִּידָהּ;

כָּל רָז לָכֶם אֲגַלֶּה,

וּפִתְרוֹן לְכָל חִידָה.


מַדּוּעַ יֵבְךְ הָרוּחַ?

מַה יֶהֱמֶה גַל הַנָּהָר?

כּוֹכָבִים לָמָּה נוֹפְלִים?

וְלָמָּה חִוֵּר סָהַר?


מַדּוּעַ רָחֲקוּ שְׁחָקִים

מִכָּל בָּאֵי חָלֶד?

וְיֶלֶד – לָמָּה, לָמָּה

מִתּוֹךְ בְּכִי יִוָּלֶד?


לָמָּה אֹהַב, וְלָמָּה

אֶכְאַב כֹּה בְאָהֳבִי?

וְלָמָּה אָמוּת? שַׁאֲלוּ –

וְהִגִּיד לָכֶם הַנָּבִיא!

בידו על חזהו.

הַגֵּד יַגִּיד הַנָּבִיא –

אַךְ הַצֵּל אֵינוֹ יָכֹל!

קְלָלָה הִיא, וְהַקְּלָלָה

גַּם עַל רֹאשׁוֹ תָחוּל.

מכסה בידיו על ראשו.

הַשֶּׁמֶשׁ – הוּא יַכֵּנִי,

קַרְנָיו־אֵשׁ בִּי שְׁלוּחוֹת –;

הָאֻמְנָם לֹא כֵן אֹמַר?

אֲדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת?


הֵן לְחִשְׁקִי עָלָה שִׁמְשִׁי,

וַיִקְרַן גַּם לְחִשְׁקִי;

וְאַךְ אֶפַּח בּוֹ – וְיִכְבֶּה,

אֲצַו עָלָיו – וְיִשְׁקָע…


אוֹ אוֹרִיד רֹאשִׁי אָרְצָה,

וְאֶל אַדְמָתִי אָצִיץ,

אֲצַוֶּה אֶת הַשָּׂדֶה –

וּבְרוֹשׁ מִמֶּנוּ יָצִיץ!


הַבְּרוֹשׁ כְּבַר פָּרַשׂ צִלּוֹ –

חֲסוּ־נָא בְצֵל בְּרוֹשִׁי! –

אֲהָהּ, כִּי חָשְׁכוּ עֵינַי,

הוֹי רֹאשִׁי! רֹאשִׁי! רֹאשִׁי!

מתעלף ונופל לארץ.


עובדיה

התעורר מן הקולות ויצא מאהלו קרב שחח אל בנו.

מִי נָפַל פֹּה בַשָּׂדֶה,

וּמַה פֹה נִהְיָתָה?

מִי קָרָא: רֹאשִׁי! רֹאשִׁי!

מַדּוּעַ שׁוֹכֵב אָסָא?


חנני

לֹא אֵדַע מַה לוֹ הָיָה:

אִם רוּחוֹ לוֹ הֵצִיקָה,

רוּחַ־עִוְעִים, וְאוּלַי

חֵץ־שֶׁמֶשׁ אוֹתוֹ הִכָּה?


שְׁבִיב־אֵשׁ, אוֹ רוּחַ־עִוְעִים

נָחָה פִתְאֹם עָלָיו;

הוּא שָׁר פֹּה וַיִתְהוֹלֵל,

וַיִּפֹּל וַיִּתְעַלָּף.


עובדיה

חֵץ־שֶׁמֶשׁ… גַם אָנֹכִי

מַכִּיר פֹּה אֶת יָדָהּ,

שׂוֹנֵאת שֶׁמֶשׁ־קָצִיר

חוֹבְקֵי־יַד בַּשָּׂדֶה.

שח אליו, אוחזו בכתפיו, מתאמץ להקימו מעל הארץ ואינו יכל.

אֲנִי אֵין כֹּחִי אִתִּי,

לֹא אוּכַל גַם הֲרִימוֹ.


חנני

ממהר אל אסא ומקימו.


עובדיה

ממקום עמדו, מניע עליו ראש.

רַב תּוֹדוֹת לְךָ, חֲנָנִי,

שָׂאֵהוּ־נָא אֶל אִמּוֹ…


חנני

תומך באסא ויוצא אתו לימין, בדרך שונם.


אלדד ומידד

פורשים מעט הצדה לשמאל.


עובדיה

הולך צעדים אחדים אחרי חנני הנוהג בבנו, מלוה אותם מתוך מנוד ראש.

הֲיִּשָׂא עֵץ פְּרִי־שָׂדֶה?

וְעֶלֶם זֶה – אִם בְּנִי הוּא?

כָּל צֶמַח עוֹשֶׂה מִינוֹ,

בֵּן דּוֹמֶה לְאָבִיהוּ…


אֲנִי – הַשָּׂדֶה עַרְשִׂי,

וְכַרְמִי – רֹאשׁ מַאֲוַיָי;

פֹּה מָלְאוּ מִבְחַר יָמָי,

פֹּה גָמְלָה תְעוּדַת חַיָי…


וּבְנִי –? הַאֻמְנָם בְּנִי הוּא?

זֹאת אֶשְׁאַל וְעֵינִי תִדְמַע…

הֲיִּשְׁוֶה לִי בְמַעֲשָׂיו?

אִם בְתָאֳרוֹ אֵלַי יִדְמֶה?


זֹאת אֶשְׁאַל וְנַפְשִׁי מָרָה,

וּבָכֹה תִבְכֶּה עֵינִי:

הַיְכַחֵשׁ עֵץ בְּפִרְיוֹ?

וְשׂרֵק בְּעִנְבֵי יֵינוֹ?


וְלָמָּה אֵבְךְּ לְחִנָּם?

וְאֶתְאוֹנֵן עַל לֹא דָבָר?

וַאֲנִי לַמָּוֶת עָיֵף,

וְעוֹמֵד עַל פִּי קָבֶר…


וְלוּ גַם בָּנִים עֶשְׂרִים

לְאָדָם עַל אֲדָמוֹת,

גַם הוּא, בְּבוֹא יוֹם אַחֲרוֹן,

גַם הוּא עֲרִירִי יָמוּת…


הַחַיִּים – שְׁלוּבִים יַחַד

זְקֵנִים בָּם וּצְעִירִים;

אַךְ אֶל הַמָּוֶת הוֹלְכִים

יְחִידִים וַעֲרִירִים.


הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים

בְּחַיֵיהֶם, וְלֹא בְמוֹתָם, –

בַּחַיִּים – דָּבְקוּ יַחְדָּו,

וְהַמָּוֶת הִפְרִיד אוֹתָם.


לְגֵיא־הָרְפָאִים יוֹרֵד

עַם רָב, וְקִינִים יָעִיר, –

אַךְ כֻּלָם, כֻּלָם שָׁבִים

וְאֶחָד שָׁם יִשָּׁאֵר…


עֲרִירִי יִגְוַע שֶׁמֶשׁ

בְּפַאֲתֵי יַם־לְהָבִים;

וְאֶחָד – אֶחָד חוֹמְקִים,

וְנוֹפְלִים הַכּוֹכָבִים.


לִשְׂדֵה־הַקְּבָרוֹת בָּאתִי:

קְהַל מֵתִים שָׁם יִתְעָרוּ;

כָּל אָדָם – קֶבֶר נִבְדָּל,

אִישׁ־אִישׁ – וְגַל עֲפָרוֹ.


המסך


מערכה שניה: לְרַגְלֵי הַכַּרְמֶל    🔗


הַנְּפָשׁוֹת:

אֱלִישָׁע

גֵיחֲזִי נער אלישע

עִוֵּר

נַעֲמָה אשת העור.

בני־נביאים:

אֲחִיָּה

חֲנַנְיָה

עֲזַרְיָה

הַשּׁוּנַמִּית


מורד הר הכרמל.


גיחזי

בוצר ענבים מעל עצי הגפן, הגדלים במורד הכרמל.


אשה

נוהגת בעור, באה משמאל להר הכרמל.


גיחזי

בא לקראתם וגודר בפניהם את הדרך

לְאָן? לֹא־זֶה הַדָּרֶךְ!


האשה

הַאִם לֹא זֶה הַכַּרְמֶל?

וְאִם לֹא פֹה אֱלִישָׁע?


גיחזי

מַה יֵּש לָךְ פֹּה בַתַּרְמִיל?


האשה

לָמָּה תָסֶךְ בַּעֲדִי,

וְתִשְׁאַל לְתַרְמִילִי?


גיחזי

לְכִי, לֹא־זֶה הַדָּרֶךְ –

הֵימִינִי אוֹ הַשְׂמְאִילִי.


האשה

הַאִם לֹא־זֶה הַכַּרְמֶל?

תְּנָה לִי לַעֲבֹר, תֵּנָה, –

שָׁאַלְתִּי עוֹבְרֵי דֶרֶךְ,

וְשָׁלְחוּ אוֹתִי הֵנָּה.


גיחזי

הֵם שָׁלְחוּ אוֹתֵךְ הֵנָּה –

וַאֲנִי מִפֹּה אֶשְׁלָחֵךְ!

לְכִי, וְיַנְחֵךְ אִישֵׁךְ

בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נָחֵךְ.


האשה

חֲמֹל וּתְנָה לִי לַעֲבֹר,

אֲנַחְנוּ אֶל אֱלִישָׁע.


גיחזי

לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת.

לַשָּׁוְא תְבַקְּשִׁי, אִשָּׁה…


האשה

פותחת לפניו את תרמילה.


גיחזי

לֹא חֹדֶשׁ… וְלֹא שַׁבָּת –

מַה יֵּשׁ לָךְ פֹּה? רַק לָחֶם!


האשה

הוֹי, חוּס עָלַי וְעַל אִישִׁי,

עִוֵּר הוּא מֵרָחֶם.


גיחזי

במבט ערמה לעבר הבעל.

עִוֵּר הוּא – וְלֹא יִרְאֶה,

לֹא יַבִּיט גַּם אֶל צִלּוֹ…

עִוֵּר הוּא וְלֹא יֵדַע –,

גְּשִׁי אֵלַי וּשְקִי־לִי!


האשה

הַרְפֵּנִי.


גיחזי

לֹא, לֹא אַרְפֵּךְ!


האשה

הַרְפֵּנִי…


גיחזי

צַעֲקִי, צַעֲקִי, –

אִם תִּצְעֲקִי וְאַרְפֵּךְ,

אִם תִּצְעֲקִי וְאִם תַּכִּי.


האשה

הַרְפֵּנִי!


גיחזי

אַתְּ לוֹחָשֶׁת!

לוֹחֶשֶׁת אַתְּ, שׁוֹבֵבָה –

וְלָמָּה לִי לֹא תִשְׁקִי?

נֵלְכָה וְנֵשֵׁבָה.


עַד הֵאִיר יוֹם לְאִישֵׁךְ,

וְעֵינָיו עַד אִם פָּקָח –,

אַשְקֵךְ מִיֵּין גַּפְנִי,

אַשְׁקֵךְ וְאֶשָׁקֵךְ.

הוא מחבקה, בידו השניה הוא תולש ענבים, נותנם אל פיה ונושקה חליפות.


העור

נַעֲמָה?


האשה

נתרת קצת ממקומה.


גיחזי

מִי זֹאת נַעֲמָה?


העור

אִשְׁתִּי הִיא.


גיחזי

הָלָכָה!


העור

הִיא הָלְכָה, הָלְכָה נַעֲמָה,

וְאוֹתִי פֹה שָׁכָחָה.


גיחזי

– מאמצה אל חזהו.

הִיא הָלְכָה אֶל הַנָּבִיא –

וּבְנַעֲרוֹ פָּגָעָה…

הַאַגִּיד לוֹ דְבַר אֶמֶת?


האשה

אַל תַּעַשׂ לוֹ הָרָעָה.


העור

הָהּ נַעֲמָה, אֵשֶׁת חֵיקִי,

הַנַּעַר וְהַנָּבִיא

מָה רַב הַתְּהֹם בֵּינֵיהֶם,

מַה יִּפְחַד בִּי לְבָבִי.


הָהּ נַעֲמָה, צְפִירַת־חַיָּי,

וְעַמוּד הָאוֹר לִימִינִי!

לָמָּה עַל אֵם דְּרָכִים,

רֵיקָם הִצַּגְתִּנִי?


אלישע

וחבר בני נביאים, באים מימין הכרמל, ביניהם אחיה, עזריה וחנניה, ראש אלישע נופל מעט על חזהו, עיניו יהירות ועמוקות, חודרות רגע בגיחזי ובאשה החבוקה בזרועותיו.


גיחזי

הרגיש בנביא, ברגע בואו, וחדל מן האשה.


האשה

נרתעה בראשונה ממקומה, מתאוששת אחרי רגע, ממהרת אל אלישע.


גיחזי

עוצר בעדה ואינו נותנה לגשת אליו.


אלישע

הָבוּ לִי אֵשׁ, בְּנֵי הַנְּבִיאִים!


בני הנביאים

יֵשׁ לְךָ, יֵשׁ!


אלישע

הָבוּ לִי אֵשׁ כָּל הָרְקִיעִים,

הָבוּ לִי אֵשׁ!


כָּל נִיצוֹץ, כָּל זִיק לִי הָבִיאוּ!


בני הנביאים

יֵשׁ לְךָ דַּי!


אלישע

כָּל נִיצוֹץ, כָּל זִיק לִי, רַק לִי הוּא,

הָבִיאוּ אֵלַי!


בני הנביאים

נְגֹהוֹת הַשַּׁחַר אַיָּמוֹ,

וּמְאוֹרוֹת הַיּוֹם –?


אלישע

לְבָבִי – הוּא שְמָרָם וַיְצוּדֵם,

וּלְבָבִי – כַּתְּהֹם…


הָבוּ לִי אִשִּׁים וְלֶהָבוֹת –


בני הנביאים

הָהּ, יוֹמְךָ כְּבָר תָּם…


אלישע

אָז הָבוּ לִי מוֹקְדֵי הַמַּעֲרָב,

וְדִמְדּוּמֵי הַיָּם!


אֲמַרְתֶּם: יוֹמִי תָם כְּבָר,

פָּנָה יוֹם אֱלִישָׁע!

הַעַל אֵלֶּה אֶחֱשֶׁה,

אֵאָלֵם וְאַחְרִישָׁה?


מִי בַז לְאַחְרִית יוֹמוֹ,

וְאָמַר: “רַב־לִי! רַב־לִי!”?

גַּם שֵׂיבָה בְּלַהֲבוֹת עַרְבּוֹ

אֻכָּל וְקוֹרֵא: הַב־לִי!


זֶה יוֹמִי נָח, אַךְ לִבִּי –

לֹא הוּנַח לוֹ וְלֹא הוּקַל;

הַסְּנֶה עוֹדֶנוּ בוֹעֵר!

הַסְּנֶה אֵינֶנוּ אֻכָּל…


בני הנביאים

הַסְּנֶה אַף אָמְנָם לוֹהֵט…

וְצִלּוֹ אֵי, בוֹ נֶחֱסֶה?


אלישע

אֶת צִלּוֹ אַתֶּם חוֹמְדִים –

וְהוּא גֶחָלִים יֶחֱתֶה…


בני הנביאים

מַה יַּעַשׂ רַךְ הַלֵּבָב,

הַיָּרֵא אֶת הַבְּעֵרָה?


אלישע

בחרי אף.

יֵלֵךְ לוֹ וְיִכְרַע

תַּחַת הָאֲשֵׁרָה…


בַּדָהּ רַךְ וְעָנֹג,

וְכַפָּהּ מָטָה שְׁלוּחָה,

כִּי יָבוֹא שָׁם הַהֵלֶךְ –

וּמָצָא תַחְתָּהּ מְנוּחָה,

וְאֶת אֲחוֹתָהּ אִתָּהּ!


בני הנביאים

מִי הִיא זֹאת אֲחוֹתָהּ?


אלישע

הֵן הִיא הַשְּׁנָת הַבָּלָה,

הַאִם לֹא תֵדְעוּ אוֹתָהּ?


הַשְּׁנָת! שָׁם גַּם אָחִיהָ

וְאִתּוֹ הִיא שׁוֹכָבֶת!


בני הנביאים

וּמִי הוּא זֶה אָחִיהָ?


אלישע

הֲתֵדְעוּ אֶת הַמָּוֶת?


כִּי יָבוֹא שָׁם הַהֵלֶךְ,

וְכָרַע בֵּין הַשְּׁלֹשָׁה,

וְנָפָל… וְהָאֲשֵׁרָה

אַט תָּנַע עָלָיו רֹאשָׁהּ…


קְרָא “אֵם” לָהּ, כָּל הַיָּרֵא

וְנָס מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה; –


בני הנביאים

לֹא, לֹא… נַפְשֵׁנוּ יוֹקְדָה,

וְאֶל הַסְּנֶה שׁוֹקֵקָה.


אלישע

אֲנִי הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר!

בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אֶעֱלֶה –

אֵין שְׁנָת שָׁם וּמַרְגֹּעַ,

וְלֹא יִהְיוּ שָׁם סֶלָּה.


אִם מַבַּט עֵינִי יִצְלֹל

בְּמֵי־מְנוּחוֹת שׁוֹקְטִים –,

וְהִכּוּ גַלֵּי קֶצֶף,

הוֹלְלִים וְרוֹקְדִים.


לְצֵל מִקִּיר כִּי אֶרְמֹז –

וְהוֹשִׁיט לִי אֶת כַּפָיו;

בְּיָשֵׁן אֶתֵּן עֵינָי –

וְנִקְרְעוּ עַפְעַפָּיו.


אֲנִי הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר –

כָּל מַגַּע רַגְלַי שׂוֹרֵף,

כִּי אֶעֱמֹד עַל הַכַּרְמֶל

וְהָיָה לְהַר חֹרֵב.


יוֹם פְּלָאַי תַּם – וּבָאתֶם

לִדְרֹשׁ לוֹ לְצִלִי –?

וַאֲנִי בוֹעֵר גַּם בַּנֶשֶׁף,

בַּלֵּיל עוֹד יִגְדַּל פִּלְאִי.


תַּם יוֹמִי! וְלוּ גַם יִתֹּם –,

גַּם בְּקִבְרִי לֹא אֵרָגַע,

אִם מֵת בּוֹ יָשְׁלַךְ וְיָקוּם,

כִּי בְעַצְמוֹתַי נָגַע…


אֲנִי הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר,

וְכֻלִּי – לוֹחֵשׁ, לוֹחֵשׁ,

כָּל קֶרַח תַּחְתַּי נָמֵס,

כָּל מֵת בְּחֵיקִי רוֹחֵשׁ.


העור

הָהּ, נַעֲמָה! נַעֲמָה!


אלישע

נַעֲמָה –?

נַעֲמָה הִיא אִשָּׁה –

וְאִשָּׁה פֹה רַק אַחַת,

פונה לאשת העור הנבוכה.

וְלָמָּה אַתְּ מַחֲרִישָׁה?


נעמה

נופלת לרגלי אלישע, נזהרת בדברה, שלא ישמענה בעלה.

הוֹי אָבִי, אִישִׁי עִוֵּר –


אלישע

מַה עוֹד, מַה עוֹד תִּשְׁאָלִי?

הֲיִהְיֶה גַם חֵרֵש?


נעמה

הָהּ שָׂא־לִי, אָבִי, שָׂא־לִי…


אלישע

מַה תְּבַקְּשִׁי, נַעֲמָה?


נעמה

פְּקַח אֶת עֵינֵי אִישִׁי!


העור

אך עתה שמע את קולה המתפרץ, וקורא בשמחה.

אֶת קוֹלֵךְ, נַעֲמָה, אֶשְׁמָע!


נעמה

פְּקַח עֵינָיו, הָהּ –


אלישע

דבריו בוטים אם כי השפיל קולו.

הַחֲרִישִׁי!

אֱלֹהִים רִחֲמָהוּ,

וּבֵרְכוֹ בַּסַּנְוֵרִים,

וַאֲנִי אֲלַמְּדוֹ לִרְאוֹת

בִּהְיוֹתֵךְ לַאֲחֵרִים?


העור

נַעֲמָה!


אלישע

לְכִי לְאִישֵׁךְ!


העור

הָרִימִי נָא אֶת קוֹלֵךְ, –


אלישע

קִרְאִי!


נעמה

הָהּ!


אלישע

הַבִּיטִי –

הֵן הוּא אֵלַיִךְ הוֹלֵךְ!


לוּ הָיוּ לוֹ עֵינַיִם

לְעֵבֶר אַחֵר פָּנָה;

לְכִי לָךְ אֶל הָעִוֵּר,

וַהֲיִי לוֹ נֶאֱמָנָה!


העור

אינו זע, מפנה את פניו לעבר פני הנביא, בכעס.

הַנָּבִיא!


אלישע

מַה צָּעַקְתָּ?


העור

הַלְנַעֲמָה קָרָאתָ

כּי תְהִי לִי נֶאֱמָנָה?


אלישע

אֵין אִשָּׁה פֹה זוּלָתָהּ.


העור

הַנָּבִיא!


אלישע

מַה צָּעַקְתָּ?


נעמה

אַל נָא בְאַפְּךָ, מִיכָה…


העור

הוֹכַחְתָּ פֹּה אֶת אִשְׁתִּי –

וַאֲנִי לֹא בִּקַּשְׁתִּיךָ!


הָעֵד אֶת הַגַּנָּב:

“אַל תִּגְנֹב, בֵּן!” וְיֵדָע;

“נֶאֱמָנָה תִהְיִי!”

צַו אֶת הַבּוֹגֵדָה.


וְנַעֲמָה –, הוֹי, אָבִי,

יוֹם־יוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ;

יֵשׁ בַּשָּׁמַיִם שֶׁמֶשׁ,

הַעוֹלֶה וְשׁוֹקֵעַ.


מָה רַבּוֹת הֵן הַפְּלָאוֹת!

מִי תָכְנָן וּמִי מָנָן!

רְקִיעַ־תְּכֵלֶת יֶשְׁנוֹ,

וְקֶשֶת בְּתוֹךְ עָנָן.


עַל הַלְּבָנוֹן, אוֹמְרִים,

נוֹפֵל שֶׁלֶג לָבָן;

כָּל פֶּרַח – יֵשׁ לוֹ צִבְעוֹ,

וּבָרָק לְכָל אָבֶן.


כּוֹס מַיִם אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה –

אוֹמְרִים לִי: הִיא צְלוּלָה;

מִשְׁתַּנִּים פְּנֵי שָׁמַיִם,

וּפְנֵי הָאָרֶץ כֻּלָּהּ.


יֵשׁ לַיְלָה – אָז, כָּמוֹנִי,

לֹא יִרְאֶה אִישׁ מְאוּמָה,

אָז תָּאִיר לוֹ בָאֹהֶל

לַהֶבֶת אֵשׁ אֲדֻמָה.


הוֹי אָבִי, בְּכָל אֵלֶּה

לֹא אֶבְטַח כִּי הֵם אֱמֶת,

אַךְ נַעֲמָה, תֻּמַּת נַעֲמָה –

הוֹי אָבִי, הִיא קַיֶּמֶת!


וְאִם בָּאתִי אֶל הַנָּבִיא

לְבַקֵּשׁ לִי עֵינַיִם,

לֹא בִקַּשְׁתִּין בְּעַד הָאָרֶץ,

לֹא לְמַעַן הַשָּׁמַיִם, –


הַרְאֵנִי נָא אֶת נַעֲמָה!


אלישע

אַרְאֶנָּה לָךְ –


העור

הוֹי אָבִי,

מַה יְּרְחֲפוּ עֲצָמָי,

מַה יִּפְחַד בִּי לְבָבִי!


אלישע

אַרְאֶנָּה לָךְ!


העור

הַרְאֵנִי!

אֶרְאֶנָּה וְאַחַר אָמוֹת,

כְּבָר רוֹטְטִים וְזָעִים

תְּבַלּוּלַי בְעֵינַי קָמוֹת.


אלישע

אַרְאֶנָּה לָךְ… הַיּוֹם עוֹד,

וְעוֹד טֶרֶם שֶׁמֶשׁ נָטָה, –

אַךְ אַחֲרֵי רְאוֹתְךָ אוֹתָהּ,

תָּמוּת הִיא וְלֹא אָתָּה


העור

עֲצֹר! כִּי נַעֲוֵיתִי

מִדְּבָרְךָ אֶשְׁמָעֶנּוּ –;

הִשְׁבַּעְתִי אֶתְכֶם, חוֹרָי,

אַל תִּקְחוּ אוֹר מִמֶּנּוּ!


גַּם מַעֲרוֹת אָזְנַי קַח לָךְ,

וְלֹא תִשְׁקַע הֶמְיָה שָׁמָּה;

מִגְּרוֹנִי הוֹצֵא קוֹלִי,

שִים שְׂפָתִי נֶאֱלָמָה.


רַק הַנַח בִּי הַדַּעַת

כִּי נַעֲמָה עוֹד חַיָּה;

גַּם אֶחֱרַשׁ, גַּם אֵאָלֵם –

רַק דַּעַת זה לִי דַיָּה.


נעמה

נופלת על צוארי בעלה ברגשי תודה עמוקה.

הוֹי מִיכָה!


אלישע

לְכוּ לְשָׁלוֹם –

שְׁאֵלָתְךָ לְךָ נִתָּנָה:

הִנְךָ נִשְׁאָר עִוֵּר…

אל האשה בהשפלת הקול.

וְאַתְּ לוֹ – נֶאֱמָנָה.


העור ונעמה

שבים בדרך אשר באו משם.


גיחזי

מביט אחריהם רגע, נמלך בדעתו, רץ ויוצא אחרי הזוג.


אחיה

מביט אחרי ההולכים במנוד ראש.

מָה אָנוּד לְךָ הָאֻמְלָל!


אלישע

לְמִי זֶה רֹאשׁ תָּנִיעָה?


אחיה

לָעִוֵּר.


אלישע

וְהוּא הַמְּאֻשָּׁר!


אחיה

הַמְּאֻשָּׁר? פְּלִיאָה! פְּלִיאָה!


אלישע

הֲרָאִיתָ אֶת הָאִשָּׁה?

בִּקְרֹא לָהּ בַּעֲלָהּ: “תְּמִימָה”,

וַתַּךְ הַבֹּשֶׁת אוֹתָהּ,

וְלֶחֱיָהּ הֶאֱדִימָה.


רַק גֵיחֲזִי, זֶה נַעֲרִי,

רַק הוּא לֹא יֵדַע בֹּשֶׁת,

פּוֹחֵז הוּא מֵעוֹדוֹ,

וּמֶצַח לוֹ נְחֹשֶׁת.


אַךְ הָלְכָה לָהּ – וַיֵּצֵא

גַּם הוּא אַחֲרֶיהָ מַהֵר…

לֹא יַאֲמִין כִּי לֵב אִשָּׁה –

יֵשׁ נִחָם וּמִטַּהֵר.


אֵשׁ זָרָה נָשָׂא אִתּוֹ,

לְשַׁלְּחָהּ בְּאֵשֶׁת עִוֵּר, –

אַךְ תֵּשְׂטְ מִמֶּנּוּ נַעֲמָה,

וְאִשּׁוֹ קִרְבּוֹ תִבְעַר…


הָעִוֵּר – הוּא הַמְּאֻשָּׁר!

אחיה

בְּאָשְׁרוֹ לֹא אֲקַנֵּא…


אלישע

בֹּו לֵב הָעִוֵּר מַאֲמִין –

וְאֶת לִבּוֹ מִי יִשַׁנֶּה?

הוּא יְכַחֵשׁ גַּם בַּשֶּׁמֶשׁ –

וְלוּ גַם לוֹ תִשָּׁבַע,

כִּי יֶשְׁנוֹ, יֶשְנוֹ שָׁמֶשׁ,

אַךְ אָשְׁרוֹ חַי בִלְבָבוֹ.


אחיה

מִי יִתֵּן לִי שֶׁן בַּרְזֶל –

וְעַל דָּמוֹ אוֹתוֹ אֶעֱקֹר!


אלישע

אֶת אָשְׁרוֹ?


אחיה

אָשְׁרוֹ! אָשְרוֹ –

אֲשֶׁר יְסוֹדוֹ שֶׁקֶר.


אלישע

מחריש רגע, מתוך מנוד ראש.

הָהּ צַר לִי, בְּנִי, עָלֶיךָ –

וְעוֹדְךָ רַךְ וּבָחוּר,

לֹא נָשְׁרָה שֵׁן מִפִּיךָ,

עוֹד שַׂעַרְךָ פֶּרַע־שָׁחוֹר.


לִי צַר עַל אָזְנְךָ רַכָּה

בִּדְבָרִי מַר לְשַׁבְּרָהּ,

אַךְ עֵינְךָ עָמְקָה כָּכָה

וְשׁוֹאֶלֶת: דַבְּרָה!


אֲדַבֵּר – וְאִם כִּי אֶחֱרַד,

אֶשְׁאַל – וְאִם אֶהֱמָיָה –

בְּאֵיזֶה אֹשֶר תַּחֲפֹּץ?


אחיה

בְּאֹשֶר אֲשֶׁר הָיָה!


אלישע

הִנֵּה כִּי לָמַדְתָּ

גַם הַבְדֵל וְגַם בָּחֹן

בֵּין אֹשֶר וּבֵין אֹשֶר


אחיה

יֵשׁ אֹשֶר אֶחָד – נָכוֹן!


הָאֹשֶר אֵין שְׁמוֹ אֹשֶר,

אִם אֵינוֹ תָמִים, תָּמִים;

הָאֹשֶר – צְחֹק לוֹ נֶאֱמָן,

וְאוֹר לוֹ – כְּשִׁבְעַת יָמִים.


הָאֹשֶר –דַּרְכּוֹ לָרֹן,

וּזְרֹחַ בְּלֵב הָאָדָם;

הוּא גַם בַּלֵּיל בּוֹ יִגַּה,

וְרָן בּוֹ כִּי יֵרָדַם.


אלישע

אִם כֵּן, אָז אַחִים הֵמָּה,

שְׁנַיִם אַחִים תְּאוֹמִים,

הַנָּכוֹן וְהַמְּדֻמֶּה –

כִי זֶה לָזֶה הֵם דּוֹמִים!


יָדַעְתָּ רִגְשֵׁי אֹשֶר?


אחיה

מכה על לבו.

פֹּה חַיִּים הֵם, פֹּה הִנָּם!


אלישע

לְיַדְךָ מִי יִתָּקַע

כִּי לֹא תַעֲלֹץ חִנָּם


כָּעִוֵּר אֲשֶׁר הָלַךְ –?


אחיה

כָּעִוֵּר? לָמָּה, אָבִי,

יַכֵּנִי פִיךָ? לָמָּה

תְּנַסֶּה אֶת לְבָבִי?


הֲטֶרֶם אַכִּיר, אָבִי,

אֶת פְּנֵי זֹה הַמִּפְלֶצֶת,

אִם כִּי בִיקַר הָאשֶׁר

הִיא יוֹצֵאת וְנוֹצֶצֶת.


בִּבְשָׂמָיו וּבִנְרָדָיו

הִמְרִיקָה חֶרְפַּת בְּשָׂרָהּ,

יָדֶיהָ נוֹטְפוֹת מוֹרוֹ,

בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ קָרְעָה.


וְקוֹלוֹ עָרֵב לָמְדָה,

וְנִיבוֹ עַל לְשׁוֹנָהּ;

הַצְּחֹק מֵאִתּוֹ גָנוּב,

גַּם זֶה הַצְּחֹק, הוֹי זוֹנָה!


הֲטֶרֶם אַכִּיר אוֹתָהּ?

הַאֵין לִי עַיִן רוֹאָה?

הִיא דוֹפְקָה עַל כָּל לֵבָב:

פְּתַח לִי וְאָבוֹאָה…


אֵי אִישׁ לֹא יַחְפֹּץ אשֶׁר,

וּמִי לוֹ לֹא יְשַוָּע?

אַךְ מִפָּנֶיהָ, אָבִי,

כָּל לֵב, כָּל נֶפֶשׁ נַעֲוָה.


לַשָּׁוְא בַּשּׁוּק תְּסוֹבֵב,

לַשָּׁוְא תְּפָרֵשׂ רִשְׁתָּהּ

מִי אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם

בָּהּ יַכִּיר טֶרֶם גִּשְׁתָּהּ.


וּבְטֶרֶם גִּשְׁתָּהּ אֵלָיו –

יְשַׁלְּחָהּ אֶל אֲחֵרִים,

וְתֵשְׁטְ מִן הַפִּקֵּחַ

אֶל מֻכֵּה בַסַּנְוֵרִים…


אלישע

אֶל מֻכֶּה בַסַּנְוֵרִים?


אחיה

וְאָנֹכִי, אָבִי קְדוֹשִׁי,

אָנֹכִי – אָשְׁרִי אֱמֶת!

עֵינַיִם לִי בְרֹאשִׁי!


אלישע

עֵינַיִם לְךָ בְּרֹאשְׁךָ

וַאֲנִי בְרֹאשִׁי רַעֲיוֹן,

רְאֵה, שִׁלַּחְתִּיו עָתָּה,

וְאַתָּה שִׂים בּוֹ עַיִן.


הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, הֵיטֵב,

וְהַכֶּר בַּמַּחְשָׁבֶת,

הַפַּעַם לֹא הִגְבִּיהָה –

לְרֹאשְׁךָ הִיא סוֹבָבֶת…


אחיה

לְרֹאשִׁי!


אלישע

וְלֹא תִרְאֶנָּה!


אחיה

צַר לִי…


אלישע

אַל אֲחִיָּה,

אַל יֵצֶר לְךָ עָלֶיהָ,

לֹא יְהַלֶּלְךָ פִּיהָ.


קַלָּה הִיא מַחְשַׁבְתִּי —

וְדַעְתָּהּ אֵינְךָ יָכֹל,

עַד אַלְבִּישׁ אוֹתָה מִלִּים:

“פִּקֵּחַ, אַךְ גַּם סָכָל!”


עֵינַיִם לְךָ וְתַעֲלֹץ:

"שִׂישׂוּ נָא בְנֵי מֵעָי,

מִמְזִמַּת קְרוֹבַי אֶבְטַח,

וּמִמִרְמַת רֵעָי".


בַּמֶּה תִּתְיַמֵּר, סָכָל,

בִּשְׁנַיִם, שְׁנַיִם קְרוּמִים?

הֲיַפְלוּ בֵין זְאֵב וְכֶלֶב

עִם שַׁחַר וְדִמְדּוּמִים?


כִּדְמוּת אִישׁ הוֹלֵךְ אֶרְאֶה,

אֱמֹר: מִי בָא לִקְרָאתְךָ —?

אִם צָרְךָ הוּא אוֹ דוֹרֵשׁ

שְׁלוֹמְךָ וְטוֹבָתְךָ?


הֲתֵדַע־לָךְ מַה טָּמוּן

שָׁם, כִּמְטַחֲוֵי קָשֶׁת,

אִם אוֹצָר לְךָ שָׁמוּר,

אִם פְּרוּשָׂה לְךָ רָשֶׁת?


וְאִישׁ לוֹ אֶלֶף עַיִן —

הֲיַרְא מַה לֵּב יְנַחֵשׁ?

אִם לִבִּי רַע בְּקִרְבִּי —

אֲסוֹבְבוֹ בְּכַחַש!


“לֵךְ אֶל עִיר הָעִוְּרִים —”

הָיָה דְבַר אֲדֹנָי לִי,

"אֶל עַם עַתִּיקֵי־חשֶׁךְ,

עַם־יוֹמוֹ אֱשׁוּן לָיְלָה".


וָאֶשָּׂא רַגְלַי, וָאָבוֹא

אֶל עִיר הָעִוְּרִים יוֹמָם,

וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ

כִּי נָבִיא סָר לִמְקוֹמָם.


וָאֶרְאֶה שָׁם בְּנֵי עֹנִי

בֵּין מֻכֵּי הַסַּנְוֵרִים,

דּוֹרְכִים עַל חוֹל זָהָב —

וְאֵין אַף אֶחָד מֵרִים.


זֶה פּוֹשֵׁט יַד — וּלְרַגְלָיו

אֶבֶן־חֵן זוֹרַחַת;

זֶה נִכְשָׁל וְנוֹפֵל אַרְצָה

זֶה עוֹמֵד עַל פִּי פַחַת.


הָאֶחָד יֵבְךְ: "אֶת בֵּיתִי

לֹא אֶמְצָא בָעֲלָטָה…"

וְזֶה שְׂעָרוֹ מוֹרֵט:

“כִּיס־כַּסְפִּי נִגְנָב עָתָּה!”


זֶה קוֹרֵא: “הָהּ, צָמֵאתִי…”

דֹּם יִכְרַע — אִי שָׁמָיִם!

דֹּם יִכְרַע וְדֹם יִגְוַע —

וּלְפָנָיו אַמַּת מָיִם.


וָאֶשָּׂא קוֹל וָאֶצְעַק:

אֲהָהּ, אֱלֹהֵי הַשְּׁחָקִים,

לָמָּה פֹה שְׁלַחְתָּנִי?

מַה נּוֹרָא זֶה הַמָּקוֹם…


וַיְהִי לִי דְבָרוֹ לֵאמֹר:

"אִתָּם שֵׁב, הַנָּבִיא,

וְהוֹשִׁיעָם פֹּה." וָאֶקְרָא:

— בַּמֶּה אוֹשִׁיעָם, אָבִי?


הַאֶפְקַח אֶת עֵינֵיהֶם? —

"חָלִילָה־לָךָ, כִּי הָשַׁע

עֵין עַמִּי זֶה בָּאָרֶץ,

וְלֹא בְזֹאת יִוָּשַׁע.


"הֲתִקְרַע מְסַךְ רְקִיעִי,

וְתַרְאֶה לוֹ מַה מָּעַל?

אוֹ תְהֹם תְּבַקַּע לְעֵינָיו

וְחָזָה מָה אֵל פָּעַל?


"חָלִילָה לְךָ מִפְּקֹחַ

עֵינֵי עִוְּרֵי־אָדָם,

לָמָּה יִרְאוּ עָנְיָם

וְאֶת קֹצֶר יָדָם?


"רִפְיוֹנָם לָמָּה יִרְאוּ

וּתְבוּסָתָם שְׁלֵמָה?

וְלָמָּה יֵדְעוּ אֵלֶּה

עַד כַּמָּה אוֹבְדִים הֵמָּה?"


וָאֶקְרָא: — אֲהָה אֱלֹהָי,

זֶה עַמְךָ, עֵינָיו כָבוֹת,

בַּמֶּה אוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ? —

"טַהֵר אֶת הַלְּבָבוֹת!


"כִּי מִי הֵם אֲשֶׁר יַחְמְלוּ

וִירַחְמוּ אֶת הָעִוְּרִים?

וְהַשָׁמַיִם — רְחוֹקִים,

הָאָרֶץ — מְקוֹם קִבְרָם.


"מִי אֲשֶׁר יְחוֹנְנֵם,

וְגוֹמְלָם חָסֶד מִי־הוּא?

עַל מִי יַשְׁלִיכוּ יְהָבָם,

אִם לֹא אִישׁ עַל אָחִיהוּ?


"כִּי יִכְאַב אִישׁ וְלֹא יֵדַּע

מֵאַיִן לוֹ מַכְאוֹבוֹ,

יְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא נִיב לוֹ —

וּבָא אָז אֶל בֵּית קְרוֹבוֹ.


"וְקָרָא לוֹ: רַחְמֵנִי,

וּמְאוּם אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי… —

וְאִמְצוֹ זֶה אֶל לִבּוֹ

וְלָחַשׁ: הֱבִינוֹתִי


"אִם הָיֹה יִהְיֶה אֶחָד,

וּמְצָאוּהוּ מַדְוֵי אַהֲבָה,

וְלֹא תְהִי דִמְעָתוֹ חִנָּם,

וְלֹא לַשָּׁוְא יְשַׁוָּע.


"כִּי יַעְבְרוּ אִישׁ גַּעֲגוּעִים,

יְהִי עָרֶב, דֳּמִי־אוֹר־כֵּהֶה.

עוֹמֶמֶת אֵשׁ הַמַּעֲרָב,

וְהָאִישׁ — מַה נַּפְשׁוֹ כְּמֵהָה.


"כִּי יֵצֵא עִם הֶמְיַת לִבּוֹ —,

אֵי חֵיק — בּוֹ יִשְׁפְּכֶנּוּ?

הוּא נִתְלֶה עַל כְּנַף כָּל רוּחַ —

וְכָל רוּחַ חוֹמֵק מֶנּוּ.


"עֲרִירִים הֵם וִיתוֹמִים

זֶה בְגִילוֹ וְזֶה בְאֶבְלוֹ,

לֹא יִמְצָא אָח אֶת אָחִיו,

וְלֵב לֹא יִמְצָא לֶב לוֹ.


"אִי לָזֹאת, שְׁלַחְתִּיךָ,

לֵךְ, סֹב בֵּינֵיהֶם מַהֵר,

וּצְרֹף לִי שָׁם הַלְּבָבוֹת,

וְטַהֵר, טַהֵר, טַהֵר!"

התעוררות בין חבר בני הנביאים.


חנניה ועזריה

שניהם קמים, אחוזי חפץ אחד.


אלישע

מַה קַּמְתֶּם?


חנניה

זֶה רוּחֶךָ —

הַמְּקִימָה וְהַמְּפַעֲמָה.


אלישע

בְּבַת אַחַת קַמְתֶּם —

הַאַחַת אַף הַמְּגַמָּה?


חנניה

אֶל הַיַּרְדֵּן אֲנִי הוֹלֵךְ,

עֵינוֹ כֶסֶף, גַּלוֹ בְדֹלַח,

אַךְ אֶת תְּהוֹמוֹ טֶרֶם אֵדָע,

אֵלֵךְ, אֶצְלֹל וְאֵרֵדָה

גַם אֶל תְּהוֹם, אֶל תְּהוֹם הַנָּהָר —

וַאֲטַהֵר, וַאֲטַהֵר.


עזריה

אֲנִי — פָּנַי אֶל הַלְּבָנוֹן,

כִּתְרוֹ שֶׁלֶג, צְעִיפוֹ עָנָן,

אַךְ הָרוּחַ עַל מְרוֹם שִׂיאוֹ —

לֹא שָׁמַעְתִּי בַהֲרִיעוֹ;

אֶעֱלֶה, אַקְשִׁיב אֶת קוֹל סַעֲרוֹ —

וַאֲטַהֲרוֹ, וַאֲטַהֲרוֹ.


אלישע

אל אחיה הנלוה אל חנניה ועזריה.

וְאַתָּה לְאָן? הֲתֵרֵד

אוֹ תַעֲלֶה עַל יָדָם?


אחיה

גַּם אֵרֵד וְגַם אַעַל —

אֲנִי אֶל לֵב הָאָדָם.


אלישע

בְּרוּכִים לִי הַמְּטַהֲרִים,

בַּאֲשֶׁר יְטַהֲרוּ! — וְאוּלָם

אַתָּה בְנִי, אֲחִיָּה,

הֱֵיה בָרוּךְ לִי מִכֻּלָּם…


הַשְּׁבִיל לַתְּהוֹם לֹא סָלוּל

וּלְרוּחוֹת הַשָּׁמָיִם,

אַךְ דַּרְכְּךָ, הָהּ, דַּרְכָּךְ —

הִיא קָשָׁה שִׁבְעָתָיִם.


הַמַעְפִּיל אֶל הַסְּעָרָה —

הוּא נַעֲשֶׂה אָח וִידִיד לָהּ,

וְאַשְׁרֵי יוֹרֵד תְּהוֹמוֹת,

הַיּוֹרֵד — פְּנִינִים יִדְלֶה;


הָעוֹלֶה — יִמְצָא פִתְרוֹן

לַחֲזוֹנוֹת־פֶּלֶא סְתוּמִים,

אַךְ אַתָּה, בְּנִי, אָפוּנָה,

אִם יִהְיוּ לְךָ שִׁלּוּמִים…


אחיה

אֶל הָאָדָם אֲנִי הוֹלֵךְ,

הוּא עַל תְּהוֹם וְרוּחַ מוֹלֵךְ;

רוּחוֹ עָמְקָה, עָמְקָה עֵינוֹ —

וְאוּלָם לִבּוֹ —, הוּא כְמוֹ אֵינוֹ.

אֶמְצָא אוֹתוֹ וַאֲנַעֲרוֹ,

וַאֲטַהֲרוֹ, וַאֲטַהֲרוֹ.

שלשת בני הנביאים ושאר חבריהם עולים בשלשה דרכים על הכרמל ושרים.


חנניה

מָה הַתְּהוֹם? הוּא חֵיק מִשְׁבָּרִים.


עזריה

לְרוּחַ הַלְּבָנוֹן אֵין מְצָרִים.


אחיה

אַךְ לֵב הָאָדָם אֵי יָנוּחַ?

הוּא פֶרֶא, הוֹלֵל מִן הָרוּחַ.


בני הנביאים

לְאוֹר וּלְעֹז וּלְטוֹב נוֹצָרוּ —

הִטֶּהָרוּ! הִטֶּהָרוּ!


אלישע

מביט אחריהם ומקשיב בכליון לב ונפש לשירם, האובד במרחק.


גיחזי

שב סר וזעף, מתבונן לבני הנביאים הנראים עוד על ראשי ההרים.


הֲלַכְתֶּם, רוֹעֵי רוּחַ,

אַךְ לָמָּה אַתֶּם מְרִיעִים

עַל הַכַּרְמֶל?


אלישע

הַחֲרֵשׁ —

שָׁם עוֹלִים בְּנֵי נְבִיאִים.


גיחזי

אֲדוֹנִי —


אלישע

הַחֲרֵשׁ, הַחֲרֵשׁ!

עַד אִם כָּל אֶחָד עָבָר,

עַד אִם כָּל הֶגֶה נָדַם —

אַל תַּשְׁמִיעַ דָּבָר,


שָׁם שָׁרִים בְּנֵי־נְבִיאִים.


גיחזי

שְׁמָעֵנִי, אָדוֹן —


אלישע

הָשֶׁב

מִלָּתְךָ אֱלֵי פִיךָ,

עוֹד אַאֲזִין, אַקְשִׁיב קָשֶׁב —


שָׁם נִבְּאִים בְּנֵי־נְבִיאִים…

הַלּוֹט מִפְּנֵיהֶם הוּנַף,

עוֹד שֶׁמֶץ תָּצוּד אָזְנִי,

דְּבַר־מָה אֵלַי יְגֻנַּב…


אֲהָהּ, כִּי קוֹלָם צוֹלֵל,

רַק עוֹד הֵד קַל יִשָּׁמַע,

הָהּ, כְּבָר גַּם הֵדָם נִדְמָה —


גיחזי

אֲבָרֵךְ עַל הַדְּמָמָה!


אלישע

מֵאַיִן?


גיחזי

רְאוֹת הָלַכְתִּי

הַגְּדוֹלָה הַנִּשְׂגָּבָה,

אֵיךְ כּוּשִׁית הָפְכָה עוֹרָהּ,

וְאִשָּׁה אֶת לְבָבָהּ…


אלישע

לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר

עָמַדְתָּ לְצַלְעָהּ?

הֱיִיתֶם מִזֶּה וּמִזֶּה לָהּ,

גַּם אַתָּה וְגַם בַּעֲלָהּ.


מַה בַּעֲלָהּ לָהּ אָמָר?


גיחזי

אֶת טוּב לִבָּה הִלֵּל.


אלישע

וְאַתָּה מָה?


גיחזי

אֶת יָפְיָהּ.


אלישע

וְהָעִוֵּר? הוּא לֹא קִלֵּל?


גיחזי

לֹא שָׁמַע מְאוּם…


אלישע

מַדּוּעַ?


גיחזי

כִּי לָחַשְׁתִּי.


אלישע

בְּלָחַשׁ!

וְהִיא?


גיחזי

הֵן אִמָּהּ חַוָּה…


אלישע

וְאָבִיךָ — נָחָשׁ!


גיחזי

לוּ הָיָה אָבִי נָחָשׁ —

וְלֹא חָזְקָה מֶנִּי פוֹתָה,

אָנֹכִי הִלַּלְתִּיהָ!


אלישע

גַּם בַּעֲלָהּ הִלֵּל אוֹתָהּ!


גיחזי

אַךְ לֹא אֶת יָפְיָהּ הִלֵּל!

וּבְלֶכְתְּךָ עִם אִשָּׁה —

הַחֲרֵשׁ עַל כָּל דָּבָר

וְעַל אַחַת אַל תַּחֲרִישָׁה:


הַלְּלֶנָּה, הַלְּלֶנָּה —

לְזֹאת הִיא רַק נִכְסָפָה;

וְאַל תֹּאמַר לָהּ: אַתְּ תַּמָּה!

אֱמֹר לָהּ: הִנָּךְ יָפָה!


אַל תִּקְרָא לָהּ: הַכְּשֵׁרָה!

וַעֲשֶׂרֶת מוֹנִים

חָכַמְתְּ מִשְּׁלֹמֹה מֶלֶךְ!

קְרָא: עֵינַיִךְ — יוֹנִים!


גַּם אֶת אַפָּה הַלֵּל,

שְׁנִי שְׂפָתָהּ וְאֶת הַצַּוָּאר;

כָּל זֹאת יָדַעְתִּי הֵיטֵב,

חֹק הוּא וְלֹא יַעֲבֹר…


אלישע

הַאַתָּה תִשָּׂא מָשָׁל

עַל הַחַיִּים? וְתֵדַע

חֹק בְּרוּחַ אֱנוֹשׁ —?

וְרוּחוֹ כְּבֵדָה, כְּבֵדָה…


הַאַתָּה לְבָבוֹת תַּבְחִין,

וַהֲלָךְ־נֶפֶשׁ נָשִׁים?


גיחזי

שָׁגִיתִי רַק בְּאַחַת,

וְלֹא אָנֹכִי אָשֵׁם


אִם שָׁוְא שִׁחַתִּי דְּבָרָי,

וְאִם חִשְׁקִי שָׁוְא אַעֲרִימָה, —

כִּי אָטְמָה נַעֲמָה אָזְנָהּ

עוֹד טֶרֶם הֶאֱדִימָה…


מֵרָחֹק אַךְ רָאַתְנִי —

וְנִבְהֲלָה וְחַתָּה;

תּוֹכַחַת פִּי אֱלִישָׁע

הַכְרֵעַ הִכְרִיעַתָּה.


אלישע

הִכְרִיעַתָּה?


גיחזי

בְּטֶרֶם

יֵעוֹר שַׁחַר, וְהֵמָּה

יָשׁוּבוּ דֹם אֶל בֵּיתָם,

שָׁם תֵּשֵׁב לָהּ שׁוֹמֵמָה.


הַחַיִּים יֶהְמוּ סְבִיבָהּ,

וְהִיא לֹא תֵדַע דָּבָר;

אֶל אִישׁ לֹא תַצְהִיל פָּנִים,

וְלֹא תַבֵּט עוֹד פְּנֵי גָבֶר.


בְּבֵית הָעִוֵּר תֵּשֵׁב —

וְהָעִוֵּר אִתָּהּ;

כִּי תַעֲמֹד בַּחַלּוֹן,

יְבַקְּשָׁהּ תּוֹךְ הַמִּטָּה.


כִּי תִשְׁכַּב בְּמִטָּתָהּ,

תַּנּוּר קַר יְחַבֵּק,

וְקָרָא אֵלָיו: נַעֲמָה!

וְעָרַג וְהִתְרַפֵּק.


חִין אִשְׁתּוֹ יִצְעַק חָמָס,

עָלֶיהָ יָפְיָהּ יֶאֱבַל,

וְחִנָּהּ — אִם הוּא שֶׁקֶר?

וְיָפְָהּ — אִם הוּא הֶבֶל?


וְהָיָה אַחֲרֵי שָׁנִים,

וְיָצְְאָה לָהּ לְתֻמָּהּ

אֶל נַחַל מַיִם קָרֹב,

לִשְׁתּוֹת שָׁם מְאוּמָה.


וְהֶרְאָה רְאִי הַמַּיִם

אֶת תָּאֳרָהּ לָהּ, אָז תִּרְתַּע, —

“מִי זֹאת?” וּרְאִי הַמַּיִם

לָהּ יַעַן: "אַתְּ זֹאת, גְּבִרְתִּי!


"זוּ עֵינֵךְ, אֲשֶׁר כָּבְתָה,

וְלֶחְיֵךְ הַחִוָּרֶת —."

וְלֹא תֵשְׁתְּ שָׁם עוֹד, כִּי תִרְוֶה

דִּמְעָתָהּ הַנִּגָרֶת.


הוֹי, לָמָּה צְעִירָה הָיְתָה,

וְיַעֲלַת חֵן וְנָאוָה?

וְלֹא בֵרְכָהּ אַף פֶּה אֶחָד,

וְלֹא עַיִן מֶנָּה שָׂבְעָה.


מַה נָּתְנוּ לָהּ בְּרַק עֵינָהּ

וְאַרְגְּמַן שְׂפָתָהּ, מְרוּצַת

דָּמָהּ חַם וְאֵשׁ לֶחְיָהּ —?

וְלֵבָב בָּם לֹא הוּצַת!


אלישע

גֵּיחֲזִי!


גיחזי

הִנֵּנִי.


אלישע

זֶה הָיָה פִּיךָ, פִּיךָ!

הוֹי, לוּלֵא נַעֲרִי אַתָּה,

לֹא גֵיחֲזִי — וַעֲנִיתִיךָ.


גיחזי

עֲנֵנִי, הָהּ…


אלישע

לֹא אֶעֱנֶה!


גיחזי

לָמָּה זֶה יִגָּרַע

חֶלְקִי?


אלישע

וְאִם אֶעֶנְךָ —

הֲתַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרִי?


גיחזי

אֶעֱשֶׂה אֶת הַהֵפֶךְ;

לִדְבָרְךָ אֲשֶׁר יֶאֱתֶה

מִפִּיךָ — אַאֲזִין, אֶשְׁמַע,

וְאֶת הַהֵפֶךְ אֶעֱשֶׂה.


אלישע

תֶּחְטָא?


גיחזי

לֹא, כִּי אֶצְדָּק!

זֶה לִבִּי וְזֶה דָּפְקוֹ —

בֶּאֱמֹר־לִי אֱלִישָׁע דָּבָר,

וְצִוָּה הוּא לִי הָפְכּוֹ.


אלישע

לָמָּה תֵלֵךְ אַחֲרָי?


גיחזי

וְאַחֲרֵי מִי אֵלֵכָה?


אלישע

לַבַּעַל קְרָא!


גיחזי

סָר טַעֲמוֹ;


אלישע

עַשְׁתֹּרֶת אֵי?


גיחזי

פָּג רֵיחָהּ.


אלישע

וְלָמָּה הֵם לְךָ דְּבָרָי?


גיחזי

לֹא אוּכַל, הָהּ, בִּלְעָדָם —

לְגֵיחֲזִי תְנוּ נָבִיא,

וֵאלֹהִים לְאָדָם.


זֶה אָדָם, אָבִי אָדָם,

וַאֲנִי הוּא בְנוֹ, כָּמוֹהוּ —

בְּגַן הָעֵדֶן אֵשֵׁב

כְּמוֹ בְעוֹלָם־תֹּהוּ.


זֶה אָדָם, אָבִי אָדָם —

גַּן עֶדְנוֹ עָמַד לְפָנָיו

וְהוּא מֻכֵּה הַתִּמָּהוֹן

לֹא יִגַּע בּוֹ כָּל עָנָף…


גָּדוֹל הוּא גַּן־עֶדְנוֹ

וְרַבִּים הֵם פֵּרוֹתָיו;

וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹקֶר —

וְלֹא נִגְרַע מְאוּם וְלֹא נוֹסָף…


כָּל עֵץ לְמַרְאֶה נֶחְמָד,

וּלְמַאֲכָל טוֹב…אַךְ נִתְעָב

כֹּל בְּעֵינֵי אָדָם,

מַתְּנַת אֵל לֹא יִתְאָו.


רַק בְּצַוּוֹת אֱלֹהִים לוֹ:

"לֹא תֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת!

רַק אָז אֶת לִבּוֹ יָדַע,

וְהַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעַשׂ…


אלישע

הַהֵפֶךְ עָשָׂה?


גיחזי

אָמְנָם,

וְאָנֹכִי בְּנוֹ —


אלישע

הַחֲרִישָׁה!


גיחזי

אָדָם!


אלישע

אִם גֵּיחֲזִי אָדָם —

לִי הַגֵּד מָה אֱלִישָׁע?


גיחזי

בלעג מסתּר.

נָבִיא…


אלישע

הֲחִילוֹתָ —

וְלָמָּה קוֹלְךָ נָדָם?

כַּלֵּה גֵיחֲזִי: נָבִיא —

וְהַנָּבִיא — הוּא הָאָדָם!


אִם לֹא רֵאשִׁיתוֹ עָפָר?

לֹא דָם לוֹ וְלֹא לֵחַ?

בְּעִתּוֹ צָמַח שְׂעָרוֹ,

וּבְעִתּוֹ הוּא קֵרֵחַ…


אָדָם הוּא, וּמַעְגְלֵי

אִישׁ וָאִישׁ מַעֲגָלָיו,

עַל אֶרֶץ יְהַלֵּךְ, לְרַגְלָיו

רוֹבְצִים חֵטְא וָסָלֶף.


אַךְ אָדָם — אִם גַּם יֶחֱטָא,

עוֹד יָשׁוּב אַחֲרֵי חֲטֹאתוֹ

וְיֵדַע רַחֲמֵי עֶלְיוֹן,

בְּחַסְדוֹ יִפְקֹד אוֹתוֹ.


יוֹכִיחוֹ אַף יְיַסְּרוֹ,

וַחֲרוֹנוֹ בּוֹ יְשַׁלַּח,

אַךְ קוֹל בַּגַּן עוֹד יִשְׁמַע,

קוֹל אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ.


הוּא חָטָא שְׁאוֹל, חֵטְא מָוֶת,

וְאוּלָם לִפְנֵי רָגַע

לֹא יָדַע זֶה כִּי יֶחֱטָא,

וְלֹא הָגָה בּוֹ, לֹא הָגָה.


עַל לִבּוֹ לֹא הֶעֱלָהוּ —

הַחֵטְא הוּא בָא מֵאֵלָיו,

בָּא פִתְאֹם עַל הָאָדָם —;

בעברה מסתרה.

וְגֵּיחֲזִי נוֹשֵׂא כֵלָיו!…


לֵךְ סֹב…לֹא אֶמְצָא חֵפֶץ

בָּךְ; לֵךְ סֹב אֶל אַחֲרָי,

הָעֶרֶב בָּא בְּרֹב עִנְיָן,

וּצְלָלָיו הֵם בִּמְשַׁחֲרָי.


גיחזי

סר אל אחרי אלישע.


אלישע

הָעֵת וְלֹא עֵת־לָהּ בָּאָה —

מַה נַּפְשִׁי בִּי נָבוֹכָה;

דְּבַר־מָה עַל יָדִי נֶחְנָק,

קוֹל מִי עַל אָזְנִי בוֹכֶה.


שְׁטָפַתְנִי שִׁפְעַת עֶרֶב

וַהֲמוֹנֵי צְלָלִים,

קְהַל גְּוִיוֹת וְגֵו אָיִן,

מְלַחֲכֵי עָפָר שְׁפָלִים.


כְּבָר עָלוּ בַעֲצֵי כַרְמִי

וְכִסּוּ הוֹד כַּרְמִלִּי,

גַּם עָלַי יִתְרַפְּקוּ,

נֶאֶחְזוּ בְשׁוּלֵי מְעִילִי,


הוֹי, קְרוּצֵי תֹהוּ וָבֹהוּ, —

מָה רַב, מָה רַב הוּא כֹחָם!

גֹּל אֶבֶן לִי וְאֵשֵׁב,

וְאֶצְלֹל דֹּם בְּתוֹכָם.


גיחזי

גולל אליו אבן, שב למקומו ונבלע בחצי אפל.


אלישע

יושב דומם על האבן. האור הולך הלוך ורפה.


גיחזי

קרב אליו מעט, בקול לא רם.

הַנָּבִיא —


אלישע

מִי מְדַבֵּר?


גיחזי

אָדָם כֵּהֶה.


אלישע

דַּבֵּר!

דַּבֵּר, עַתָּה אֶשְׁמַע,

אֶשְׁמַע…


גיחזי

וְלֹא תִתְעַבֵּר?


אלישע

לֹא, לֹא…אֲסוּרוֹת יָדָי,

וְרַגְלַי כְּלִנְחֻשְׁתַּיִם,

לְשׁוֹנִי לְחִכִּי דָבְקָה,

וּכְסוּת עַל הָעֵינַיִם…


גיחזי

קרב ועמד עליו מאחוריו בכל קומתו.

אֱלִישָׁע –


אלישע

דַּבֵּר דַּבֵּר —

לֹא אוּכַל קוּם; עַפְעַפַּי

לֹא אוּכַל אָנִיד; כָּבֵד

עָלַי רֹאשִׁי עַל שַׂרְעַפַּי.


גיחזי

לָמָּה תִשְׂנָאֵנִי?


אלישע

שָׂנֵאתִי אֶת הַצְּלָלִים,

לֹא נִקְרָאִים — וְהִנָּם,

בָּאִים — וְלֹא נִשְׁאָלִים.


לֹא יֵשׁ, לֹא אַיִן הֵמָּה,

לֹא חַיִּים וְלֹא מֵתִים

וְעוֹשִׂים דַּרְכָּם חֶרֶשׁ…

מָה שְׂנֵאתִים, הָהּ, מָה שְׂנֵאתִים!


מִתְרַפְּסִים הֵם כַּעֳבָדִים,

וּבְכַפָּם מְאוּם לֹא דָבָק;

נוֹשְׁקִים חִנָּם נַעֲלִי,

וּמְלַקְּקִים הָאָבָק.


מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל — אָנִי!

וְצִלִּי — סֶרַח עוֹדֵף,

לָמָּה לִי הַסֶּרַח,

כִּי אַחֲרַי בָא וְרוֹדֵף?


לָמָּה בָא? מַה יַּחְפֹּץ?

מַה יִּשְׁאַל זֶה הַסָּרַח?

פִּתְאֹם צָץ לִקְרָאתִי

וַיָּרַט לִי הַדָּרֶךְ.


בִּי אִם תַּדֶּה אֶבֶן —

וָמַתִּי, וְאִם לֹא אָמוֹת,

לְמִשְׁכָּב אֶפֹּל; וְצִלִּי —

רְמַסְתִּיו הָלֹךְ וְרָמֹס,


הָלֹךְ וְהַכּוֹת עַל פָּנָיו,

הַכּוֹת וְרַקֵּעַ,

וְהוּא — הוּא תָם, מִתַּמָּם,

אַחֲרַי יִתְנוֹעֵעַ…


גיחזי

הוּא עַז?…


אלישע

מִי עַז?


גיחזי

הַכֵּהֶה.


אלישע

נֶאֱבַקְתִּי עִמּוֹ, —


גיחזי

יוֹמָם!

וְעַתָּה?


אלישע

עַתָּה אַחֲרִישׁ,

לֹא אוּכַל לוֹ הִתְקוֹמֵם.


עִם עֶרֶב בָּא אֶל קִרְבִּי:

שָׁתִיתִי כּוֹס עֲרָפֶל;

וָאֶהִי צֵל עִם צְלָלִים,

וָאֶשְׁפַּל עִם כָּל שָׁפָל…


גיחזי

נִמְשַׁלְתָּ לִי!


אלישע

כָּמוֹנִי —

כָּמוֹךָ, בְּנִי…


גיחזי

הֵבַנְתִּי!


אלישע

הָיָה כַּנַּעַר כַּנָּבִיא —

קְרַב הֵנָּה קַח מִשְׁעַנְתִּי.


גיחזי

כִּדְמוּת אָתוֹן אֶרְאֶה

וּכְמַרְאֵה אִשָּׁה…


אלישע

אִשָּׁה —

הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית,

רוּץ נָא, רוּץ, הָחִישַָׁה,

וֶאֱמֹר לָהּ שָׁלוֹם.


גיחזי

שָׁלוֹם?

רַק שְׁלוֹמָהּ אֶדְרשׁ?


אלישע

אַל־נָא,

שְׁלוֹם אִישָׁהּ שְׁאַל.


גיחזי

וְלֹא יוֹתֵר?


אלישע

גַּם שְׁלוֹם הַיֶּלֶד שְׁאַל־נָא.


האשה

השונמית בא משמאל, מדרך שונם.


גיחזי

עומד בינה ובין אלישע, וסך בעדה.

הֲשָׁלוֹם?


השונמית

שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!

גַּם שָׁלוֹם לְךְ אֶקְרָאָה,

אַךְ אַל תַּעֲצֹר לִי לָלֶכֶת —

אֲנִי לַאֲדֹנִי בָאָה.

היא דוחה את גיחזי פתאם, ממהרה נרגשה אל אלישע, נופלת על פניה ומחזיקה נואשת ברגליו.


גיחזי

נגש אליה להדפה.


אלישע

הַרְפֵּה לָהּ, וְתִבְכֶּה

בְּחֵיקִי, תּוֹךְ צֶאֱלִים,

אֶת נַפְשָׁהּ הֵן לֹא תֵדַע,

וַאֲדֹנָי גַם מֶנִּי הֶעֱלִים.


השונמית

לֹא שָׁאַלְתִּי בֵן לִי —

וְלָמָּה בוֹ חוֹנַנְתִּי?


גיחזי

מֵת בְּנָהּ!


אלישע

חֲגֹר מָתְנֶיךָ

וּבְיָדְךְ קַח מִשְׁעַנְתִּי.


גיחזי

לוקח את המשענת מיד אלישע.

מָה אַעַשׂ בָּהּ?


אלישע

יְשׁוּעוֹת.


גיחזי

אֵי אֵלֵךְ?


אלישע

לֵךְ נְכֹחָה.


גיחזי

הֲיִשְׁלַח אִישׁ אֶת צִלּוֹ?


אלישע

לֵךְ, לֵךְ, כָּמוֹנִי כַּמוֹךָ…


גיחזי

הוֹרֵנִי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה,

מָה אוֹעִיל?


אלישע

לֵךְ כְּרֶגַע

וּבְלִבְּךָ רָצוֹן אֶחָד,

מַחֲשָׁבָה אַחַת תֶּהֲגֶה.


כִּי תִמְצָא אִישׁ עַל דַּרְכְּךָ —

לֹא תְבָרְכֶנּוּ,

וְכִי יְבָרֵךְ אוֹתְךָ —

וְלֹא תַעֲנֶנּוּ.


אִם יוֹשִׁיט לְךָ טוֹבֵעַ

אֶת יָדָיו: "הָהּ, הַצִּילָה,

שְׁטָפַתְנִי הַשִּׁבֹּלֶת!"

וְלֹא תֵט אָז מִן הַמְּסִלָּה.


כִּי יוֹפַע אֵלִיָּהוּ

לְךָ תּוֹךְ אֵשׁ רִכְבֵּהוּ,

אַל תִּתְלֶה בּוֹ עֵינֶיךָ

רֶגַע וּמִשְׁנֵהוּ.


רַק חֵפֶץ אֶחָד, אֶחָד,

וּמְגַמָּה אַחַת, אַחַת,

תְּפַעֶמְךָ וּתְמַלְּאֶךָ

עַל אֶרֶץ זֹה מִתַּחַת.


לֹא תוּכַל מְשׁוֹת טוֹבֵעַ

מִמְצוּלַת יָם סוֹאֶנֶת,

וּרְאוֹת פְּנֵי אֵלִיָּהוּ,

וַהֲלֹךְ עִם הַמִּשְׁעֶנֶת.


לַהֶבֶת אַחַת תִּבְעַר

בְּלִבְּךָ כְּאֵשׁ הַמָּסִים;

בְּחֻמָּהּ לֵךְ…מִשְׁעַנְתִּי —

עַל פְּנֵי הַנַּעַר תָּשִׂים.


גיחזי

יוצא עם המשענת לצד שמאל.


השונמית

מביטה רגע נבוכה אחרי גיחזי.

מַה בֶּצַע לִי בְגֵיחֲזִי?

וְלֹא יִדְמֶה־לָךְ וְלֹא יַעֲרֹךְ, —

אֶת מֵתִי לֹא יְחַיֶּה…


אלישע

אִם אוֹהֵב הוּא אֶת נַעֲרָךְ


כֶּאֱלִישָׁע — אָז כֶּאֱלִישָׁע

יְחַיֶּה אֶת הַיָּלֶד.


השונמית

לֹא יוּכַל אֱהֹב כֶּאֱלִישָׁע

אֶת בְּנִי אַף אִישׁ בֶּחָלֶד…


אלישע

וְאָבִיו?


השונמית

בְּנוֹ לִזְקֻנָיו

נוֹלַד, וְשָׁוְא אֲשַׁוָּע

אֵלָיו, — זָקֵן לִבּוֹ

לֹא תִפְרַח בּוֹ עוֹד אַהֲבָה


וְלֹא עֶדְנָה אַחֲרֵי בְלֹתוֹ,


אלישע

וְאָנֹכִי מָה, מֶה אָנִי,

כִּי תִגְדַּל אַהֲבָתִי?


השונמית

אַָּתה בֵּרַכְתָּנִי


אלישע

אָנֹכִי?


השונמית

אַתָּה! בְּשׁוּנֵם

הָיְתָה מְנָתִי בְרוּכָה,

יָדַעְתִּי שְׁנָת בַּלֵילוֹת,

וְיָמַי כֻלָּם מְנוּחָה.


עִם אִישִׁי שָׁמָּה גַּרְתִּי,

וְאִם זָקַן, אַךְ נְשׂוּא פָנִים

וְנִכְבָּד, לַחְמִי נִתָּן,

וּמֵימַי נֶאֱמָנִים, —


וּמַה לִּי עוֹד? בְּשׁוּנֵם

יָשַׁבְתִּי לִי שַׁאֲנַנָּה,

וַתַּעֲבֹר אָז —, הֲתִזְכֹּר

עֲלִיַּת־קִיר הַקְּטַנָּה?


אלישע

זָכַרְתִּי…סְתָו וָעֶרֶב,

וְגֶשֶׁם סוֹחֵף נִתָּךְ,

הֶחֱזַקְתְּ בִּי, וַתְּבִיאִינִי

בְּצֵל קוֹרָתֵךְ אִתָּךְ.


בַּחוּץ שָׁמַיִם קָדְרוּ,

הָרוּחַ הָמָה, הָמָה,

וַאֲנִי בָּעֲלִיָּה, יוֹשֵׁב —,

גַּם מִטָּה שַׂמְתְּ לִי שָׁמָּה,


גַּם שֻׁלְחָן וְגַם כִּסֵּא,

דָּבָר בּוֹ לֹא נֶעֱדָר;

וּמְנוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן

מְפִיצָה אוֹר בַּחֶדֶר.


וַיִּנְעַם לִי שָׁם שֶׁבֶת, —

וּבְשָׁכְבִּי — כֹּה לִי יִנְעָם,

חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ…


השונמית

אָמְנָם.


אלישע

הֱחָרַדְתְּ אֵלֵינוּ חִנָּם?


לֹא בֵּן שָׁאַלְתְּ מֵעִמִּי?


השונמית

לֹא עָלָה עַל לְבָבִי,

עָשִׂיתִי זֹאת מֵאַהֲבָה —

אָהַבְתִּי אֶת הַנָּבִיא,


אִישׁ אֱלֹהִים הוּא קָדוֹשׁ!


אלישע

וְגֵיחֲזִי?


השונמית

מַה תִּשְׁאָלָה?


אלישע

גַּם הוּא בְעֵינַיִךְ יִקְדָּשׁ?


השונמית

מְעַט מִזְעָר…הֲיִפָּלֵא?


הֵן נַעַר אֱלִישַׁע — גֵּיחֲזִי!

וְלֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם

רְאִיתִיו, אַחֲרָיו הוֹלֵךְ,

וְעַל יָדָיו יוֹצֵק מַיִם.


אלישע

כמדבר לנפשו.

זֶה צִלִּי…וְאוּלַי בֵּרְכָךְ

צִלִּי?


השונמית

צִלְךָ?


אלישע

נַעֲרִי!…

קוּמִי, הַשּׁוּנַמִית,

וּמַהֲרִי אַחֲרָיו, מַהֲרִי,


אוּלַי כְבַר הֶחֱיָהוּ?

הוּא לָקַח אֶת הַפֶּלֶךְ —.


השונמית

רַק אַתָּה בֵּרַכְתָּנִי,

וְרַק אִתְּךָ אֵלֵךְ!


אלישע

לֹא אוּכַל לֶכֶת…


השונמית

תֵּלֵךְ!


אלישע

לֹא אוּכַל אַעַשׂ מְאוּמָה,

לֹא קְטַנָּה אַף לֹא גְדוֹלָה —


השונמית

הָהּ, קוּם, אֲדוֹנִי, קוּמָה,


וְאִתִּי לֵךְ…מַדּוּעַ

סַרְתָּ אָז אֶל בֵּיתִי

וַתָּבֵא לִי הַמָּוֶת?


אלישע

רַק חַיִּים לָךְ הֵבֵאתִי.


השונמית

לֹא חַיִּים הֵם הַחַיִּים,

אִם אִתָּם מָוֶת יָעַל;


אלישע

כָּל הַשּׁוֹאֵל חַיִּים —

הוּא גַּם מָוֶת שָׁאַל.


השונמית

אַךְ בֵּן לְאֵם אַל יֻתַּן

וְיָמוֹת עַל פְּנֵי אִמּוֹ;

כַּהֲחִלּוֹ אֶרְאֶה,

וְאַל אֶרְאֶה כַהֲתִימוֹ…


וַאֲנִי — בְּחֵיקִי יָשַׁב

עַד הַצָּהֳרָיִם.

אַט לֻקַּח מֶנּוּ חֻמּוֹ,

וְאֹדֶם הַלְּחָיַיִם.


לְעֵינַי סֻגְּרוּ עֵינָיו,

וְקוֹלוֹ־חֶרֶשׁ — נָדָם,

נָשַׁקְתִּי לוֹ עַל פִּיהוּ —

וּפִיו לֹא חַם וְלֹא מָאֳדָם.


נָשַׁקְתִּי לוֹ עַל מִצְחוֹ —

מַחְשָׁבָה לֹא חָרָדָה,

רַק שַׂעֲרָה עַל רַקָּתוֹ

בַּהֲבֵל פִּי רָעָדָה;


הוֹשִׁיעָה לִי…


אלישע

לֹא אוּכַל!


השונמית

אֲהָהּ, אַל תָּשֶׁב פָּנָי —


אלישע

לֹא אוּכַל נַסּוֹת כֹּחִי

עִם זֶה שַׁהָלַךְ לְפָנָי…


השונמית

תמהה, מתבוננת בו רגע נבוכה, סוף סוף היא יורדת לסוף דעתו, נרגזת.

מַה לִּי וָלוֹ?…הֲשִׁיבוֹ!

וְאִם אַיִן — אֲנִי לְבֵיתִי

אָרוּץ וַאֲגָרְשׁוֹ

גַּם מֵעַל פְּנֵי מֵתִי.


אלישע

וְאִם יַעֲלֶה לוֹ אֲרוּכָה?


השונמית

אֲמִיתוֹ!


אלישע

מַה תַּגִּידִי,

אֶת מִי תָמִיתִי, אִשָּׁה?


השונמית

אֶת בְּנִי, אֶת בְּנִי הַיְּחִידִי…


אלישע

אֶת בְּנֵךְ —?


השונמית

אֲשֶׁר אָהָבְתִּי!

טוֹב לִרְאוֹת לִי בְקִצּוֹ,

וְאַל תַּבֵּט בִּי עֵין גֵּיחֲזִי

מֵעֵינָיו בַּהֲקִיצוֹ…


אַךְ עַתָּה אָבִין לָמָּה

שָׁלַחְתָּ אֶת הַנָּעַר!

חָשַׁבְתָּ עָלַי רָעָה,ַ

וֵאלֹהִים בְּךָ לֹא גָעַר…


לֹא גֵיחֲזִי אֵלַי דִּבֶּר,

לֹא לוֹ, לֹא לוֹ הַבְּרָכָה, —

הוֹי, חַי אֲדֹנָי, חַי אַתָּה —

אִם אֶעֱזֹב אוֹתָכָה!


אלישע

אַיֵּה בְּנֵךְ?


השונמית

בָּעֲלִיָּה.


אלישע

הַלְבַדּוֹ הוּא?


השונמית

לְבַדּוֹ,

וְעַל מִטָּתְךָ מֻשְׁכָּב —


אלישע

וְהַדֶּלֶת?


השונמית

סְגוּרָה בַּעֲדוֹ.


אלישע

אחרי רגע דממה.

שְׂאִי לִי הַשּׁוּנַמִּית,

רָאִיתִי רַק לְעֵינַיִךְ

וְלֹא לִלְבָבֵךְ…לֵכִי,

אָנֹכִי בָא אַחֲרַיִךְ.

השונמית יוצאת בדרך אשר באה.

אֵלֶּה קוֹלוֹת הַחַיִּים

הַמְּפַלְלִים וְקוֹרְאִים,

כִּזְבוּבִים יֵהוֹמוּ,

יָשֹׁקּוּ כִּדְבוֹרִים,


הוֹמִים, הוֹמִים הַקּוֹלוֹת

פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת,

קוֹל כָּל חַי אֲשֶׁר יַעֲבֹר,

אֲשֶׁר יֶחְדַּל וְיָמוֹת:


"אָנוּ בָאִים לְרֶגַע,

"וְהוֹלְכִים לְעוֹלָמִים

"עוֹד שַׁבָּת נִשָּׁאֵר,

“עוֹד חֹדֶשׁ, עוֹד יָמִים…”


הוֹמִים, הוֹמִים הַקּוֹלוֹת

הוֹמִים, הוֹמִים סְבִיבוֹתַי —;

אֵיךְ אַרְאֶה אֶת פְּלָאַי?

אֵיךְ אֶתֵּן אוֹתוֹתַי?


שָׁטַף גַּל בְּלֶב יַמִּים,

בֶּן־תְּהוֹמוֹת, חַי וְעַלִּיז,

בֵּין כֵּפִים וּבֵין צוּרִים

דֶּרֶךְ לוֹ יְפַלֵּס;


וַיֹּאהַב הָרֵם רֹאשׁוֹ,

וּנְסֹק לַשְּׁחָקִים אָהָב,

וַיִּצְעַק גַּם לַשָּׁמֶשׁ —

וַיְצַף תַּלְתַּלָיו זָהָב.


אַךְ בָּא לַחֹף וְנֻפָּץ,

וְנָמֹג וְאֵינֶנּוּ, —

אֵיךְ אֶאֱסֹף נְטָפָיו?

אֵיךְ אוּכַל אֲקִימֶנּוּ?


רוּחַ זָע וְנָדַם —

אֵיךְ אוּכַל וַאֲשִׁיבוֹ,

וַאֲשִׂיחֶנּוּ שֵׁנִית,

וְאֶשְׁמַע שֵׁנִית נִיבוֹ?


כּוֹכַב הֵילֵל נָפָל,

וְיָרַד אַרְצָה פְּלָאִים —

מְקוֹמוֹ אֵי וּמְצָאתִיו,

וַאֲשִׁיבוֹ לַשָּׁמָיִם?


מִיָּם אֵיךְ אַצִּיל שָׁמֶשׁ,

וְרֶגַע מִן הַנְּשִׁיָּה?

אֵיךְ אָשִׁיב קוֹל לִגְרוֹנִי,

וְאָדָם מֵת — לִתְחִיָּה?


כִּסָּנִי לַיְלָה. דַּרְכִּי

לֹא אֶמְצָא…הָהּ, זָקַנְתִּי,

לֹא אוּכַל הַצֵּג רָגֶל —

מִשְׁעַנְתִּי אֵי? מִשְׁעַנְתִּי…


גיחזי

שב משמאל עם המשענת.

הִנֶּהָ —


אלישע

מָה הַנַּעַר?


גיחזי

לֹא הֵקִיץ עוֹד…


אלישע

בפנים מאירות.

אָחִישָׁה —


גיחזי

וְלֹא תִקַּח הַמִּשְׁעֶנֶת —?


אלישע

לא יקח ולא ישים לב למשענת המושטה לו.


גיחזי

המשענת נשארת בידו.

לְאָן?


אלישע

אֶל בֶּן הָאִשָּׁה!

יוצא לצד שמאל.


המסך


מערכה שלישית: בָּעֲלִיָּה    🔗


הַנְּפָשׁוֹת

אֱלִישָׁע

גֵיחֲזִי, נערו.

הַשּׁוּנַמִית

אָסָא בנה, הנער המת.

חֶפְצִי־בָהּ, מחוללת הכרמים.

חֲמוּטַל בת לבנה.

מְנַגֵּן


עלית הקיר בבית השונמית, אשר קבעו בעד אלישע הנביא. לימין הרואים, בירכתי הבימה, שלחן, כסא ומנורה. הנער המת שוכב על מטת אלישע העומדת בתוך החדר, פניו כלפי הרואים.


אלישע

סוגר את דלת העליה בקיר אשר לפני הרואים. קרב מעט מתוך מחשבה אל השלחן. נשאר רגע על עמדו בהביטו לעבר המת.

הַס… כָּתְלֵי הָעֲלִיָּה

דוֹבְבִים… דוֹבָבֶת

גַּם הַקּוֹרָה: פֹּה הֵם,

אֱלִישָׁע וְהַמָּוֶת.


לֹא, לֹא… לֹא זֶה הַלַּחַשׁ

עוֹלֶה, גַם הַדְּמָמָה

כְּמוֹ אֶתְמוֹל וּכְמוֹ שִׁלְשֹׁם –

הוּא יָשֵׁן, יָשֵׁן שָׁמָּה!


הוּא יָשֵׁן… אֶעֱצֹם עֵינַי,

אֶאֱטֹם אָזְנַי רֶגַע –

וְאַאֲמִין רְאוֹת פֹּה חַיִּים,

וּשְׁמִעַ קוֹל וָהֶגֶה.


הוּא יָשֵׁן… נְבִיא הַחַיִּים

הָיִיתִי כָּל הַיָּמִים;

לַחַיִּים טְלָלִים אַרְעִיף,

לַחַיִּים אוֹרִיד גְּשָׁמִים.


לָהֶם נִבֵּאתִי, וְדֶרֶךְ

יֵלְכוּ בָהּ – הוֹרֵיתִים,

אֵיךְ אֶזְנַח אֶת הַחַיִּים

וְאֶפְתַּח פִּי אֶל מֵתִים?


יְשַׁן! יְשַׁן! אֲדַבֵּר

לַיָּשֵׁן… וְאִם הֵם דּוֹמִים

הַנָּם וְהַמֵּת, גַּם שְׁנֵיהֶם

לֹא יוֹדְעִים וְלֹא שׁוֹמְעִים


בִּהְיוֹת אֱלִישָׁע אִתָּם…

וּבְשָׁאֳלִי – לֹא יַעֲנֵנִי

הַנָּם כַּמֵּת. לוֹ אֶקְרָא –

וְלֹא יָשִׁיב בְּקוֹל: הִנֵּנִי!


וְאִם יַחֲלֹם – חֲלוֹמוֹ סֵתֶר,

וְאִם עוֹלֶה מֵאַפּוֹ עָשָׁן –

לַמֵּת הַיָּשֵׁן דּוֹמֶה…

אַךְ אֲדַבֵּר־נָא אֶל יָשֵׁן


וְלֹא אֶל מֵת… יְשַׁן שָׁם,

יְשַׁן מְעַט וְאִם עָבָר

רֶגַע קָט – הֵאָסֶף

וּמוּת, כִּי נַסּוֹת דָּבָר


אֹבֶה בָרִאשׁוֹנָה

אֱלֵי יָשֵׁן –

הוא קרב בצעדים מהירים אל מטת המת.

נוּמָה!

נוּם…

אחרי רגע, בלחש.

וְעַתָּה מוּת בְּנִי, מוּתָה…

עַתָּה מוּת – וְקוּמָה!

המת

מתרומם ויושב על המטה.

אלישע

קַמְתָּ… לְחַיִּים קַמְתָּ


המת

קַמְתִּי – וְלֹא לְחַיִּים


אלישע

הוֹשֶׁט לִי יָדֶיךָ!


המת

מושיט לו את ידיו.


אלישע

נוגע בכפות ידיו.

הָהּ!


המת

קָרוֹת הַיָּדַיִם!


אלישע

שָׂא אֵלַי פָנֶיךָ,

וּצְחַק מִלֵּב וָקֶרֶב –


המת

הַנַּח לִי –


אלישע

צְחַק, צַחֲקָה,

אֶת צְחֹקְךָ אֶבְחַן…


המת

צוחק בלי קול.


אלישע

הֶרֶף…


המת

כֹּה יִצְחֲקוּ הַמֵּתִים.


אלישע

אָמְנָם –


המת

וַאֲנִי מַתִּי.


אלישע

פָּקַחְתִּי אֶת עֵינֶיךָ,

וְאֵשׁ בָּהֵן הִצַּתִּי.


המת

עֵינֵי מֵת פָּקַחְתָּ,

וְאֵשׁ הִצַּתָּ – קָרָה;


אלישע

הֲתִרְאֶה?


המת

אֶרְאֶה.


אלישע

הַגֵּד,

מַה תִּרְאֶה בְּנִי?


המת

מִשְׂתָּרְעָה

כָּל הָאָרֶץ לְפָנָי.


אלישע

כָּל הָאָרֶץ –?


המת

וּמְלוֹאָהּ.


אלישע

מַה יִקַּח בָּהּ לִבֶּךָ?


המת

לֹא דָבָר.


אלישע

אוֹיָה! אוֹיָה!


רָאִיתָ כָּל הָאָרֶץ,

וְכָל יְקָר בָּעוֹלָם,

גַּם חוֹזֶה לֹא יֶחֱזֶנּוּ,

לֹא יִרְאֶה אוֹתוֹ חוֹלֵם.


רָאִיתָ פֹּה כָל נֹעַם,

וְכָל חֲמוּדוֹת תֵּבֵל, –

פְּנֵי שֶׁמֶשׁ שְׂמָחוֹת תּוֹעָה

מִתּוֹךְ עֲנַן הָאֵבֶל.


כָּל גִּיל, כָּל חִיל רָאִיתָ,

כָּל נִשְׂגָּב בָּהּ בָּאָרֶץ, –

פֹּה אֶבֶן תָּקֵר מַיִם,

שָׁם אֵשׁ מִצּוּר תִּתְפָּרֵץ.


רָאִיתָ כֹּל. כָּל הָדָר,

כָּל צְבִי וְכָל תִּפְאָרֶת,

כָּל מַכְאוֹב אֲשֶׁר יִמְתָּק,

כָּל תַאֲוָה מְשַׁכָּרֶת.


כָּל מֵיטַב חֲלוֹם פֹּה תִרְאֶה,

כָּל תִּקְוָה לָהּ יְקַוּוּ –,

וְלֹא תִתְאַו דָבָר, דָּבָר?


המת

הָרְפָאִים לֹא יִתְאַוּוּ.


אלישע

גַם בִּרְאוֹתָם?


המת

יִרְאוּ –

וְלֹא יַחְפְּצוּ מְאוּמָה.


אלישע

לָמָּה זֶה תֵתַצַּב

בֵּין מֵתִים?


המת

מַתִּי.


אלישע

תְּקוּמָה

הָיְתָה לָךְ.


המת

לֹא הָיְתָה –

רַק נִדְמֶה לְךָ, נִדְמֶה…

יַד זֹה, וְזֹה הַקָּרָה –

מָה הֵן? וְזֶה הַסִּיד מָה?

מראה באצבע רזה על עור פניו הלבנים.


אלישע

שָׁכַבְתָּ וְהִתְרוֹמַמְתָּ –


המת

נִדְמֶה לָךְ.


אלישע

הֶחֱזַקְתָּ

בִּי, הוֹשַׁטְתָּ יָדֶיךָ –


המת

נִדְמֶה לָךְ.


אלישע

צָחָקְתָּ!


המת

נִדְמֶה לָךְ.


אלישע

הֵן תְּדַבֵּר!

זֹה לְשׁוֹנְךָ – אֶשְׁמָעֶנָּה…


המת

גַּם זֶה, גַּם זֶה לְךָ נִדְמֶה.


אלישע

אָזְנַי תְּצִלֶּינָה!


תָּפְשֵׂנִי בִכְנַף מְעִילִי –

המת

תופשו בכנף בגדו.


אלישע

תְּפָשׂ, תְּפָּשׂ, אַל תֶּרֶף מֶנִּי…

מחריש רגע, שח ומפנה אליו את פניו לחצי.

גַּם זֶה לִי נִדְמֶה?


המת

נִדְמֶה

אָנֹכִי פֹה אֵינֶנִּי


אלישע

אומר לנוס במבוכתו, אך כנף בגדו ביד המת מעכבתו.

מִי מוֹשֵׁךְ בִּי?


המת

לֹא חַי הוּא.


אלישע

וּמָה הַקּוֹל יִשָּׁמַע?


המת

הַקּוֹל מֵאַרְצוֹת מָוֶת.


אלישע

מִשָּׁם… מִשָּׁם… מַה שָּׁמָּה?


המת

הַנָּבִיא שׁוֹאֵל… שְׁאַל־נָא

עוֹד הַפַּעַם, הוֹאִילָה,

שְׁנֵה לִי שְׁאֵלָתְךָ

וּלְמַעֲנֶה הוֹחִילָה.


אלישע

מַה שָּׁם?.. מַה שָּׁם?.. גַם אֶשְׁאַל

וְגַם אֲחַכֶּה.


המת

צַו לִי,

צַו לַמֵּת וְיִצְחַק

עַתָּה שֵׁנִית –


אלישע

רַב לִי,

רָאִיתִי צְחֹקְךָ…


המת

עַתָּה

הַצְּחֹק לִי יָאֶה יוֹתֵר,

בִּשְׁאֹל הַנָּבִיא חִידָה –

וְהַמֵּת לוֹ פוֹתֵר…


אלישע

פְּתֹר לִי, פְּתָר… הַדָּבָר

אֲשֶׁר לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה,

בְּתוֹךְ זֹה הָעֲלִיָּה,

בֵּין קִירוֹת אֵלֶּה, נִהְיָה –:


שַׁבְתָּ, בְּנִי… הָלַכְתָּ

וְשַׁבְתָּ… מֵאָז וְעַד עַתָּה

רַק הוֹלְכִים הָיוּ, הוֹלְכִים,

הָעָם הַהוֹלְכִים… וְאַתָּה


שַׁבְתָּ –, וְאִם תִּתְנַכֵּר

אֵלֵינוּ, וְאִם תִּתְכַּחֵשׁ –

הוֹ, מֵת הַשָּׁב לְחַיִּים,

נַחֵשׁ לִי, הוֹ, נַחֵשׁ!


המת

אֶל הַמֵּתִים תִּדְרֹשׁ?


אלישע

הֶרֶף…


המת

מַתִּי.


אלישע

הֶרֶף!

גַם אֶל מֵת דָּרַשְׁתִּי

בְּעוֹדֶנִי נַעַר… עֶרֶב


הָיָה. בְּאָבֵל מְחוֹלָה,

שָׁם, בִּשְׂדֵה שָׁפָט אָבִי

חָרַשְׁתִּי אָז, וְטֶרֶם

נִמְשַׁחְתִּי עוֹד לְנָבִיא.


וַיְהִי בְחָרְשִׁי אַחֲרֵי

צִמְדֵי שְׁנֵים הֶעָשָׂר, –

גֻּלְגֹּלֶת אָדָם אֶרְאֶה,

לֹא עוֹר לָהּ וְלֹא בָשָׂר,


רַק אֵשׁ לָהּ בְּעֵינֶיהָ,

וּבְאִשָּׁהּ זֹה צָחָקָה –,

זֶה שֶׁמֶשׁ־יָם אֶל תּוֹכָן

אֶת הָאֵשׁ יָצָקָה.


וָאֵדַע: אִם אֶעֱמֹדָה,

וְאֶשְׁאֲלָה הַחִידָה, –

וְצָחֲקָה הַגֻּלְגֹּלֶת

בְּאֵשׁ מַעֲרָב, וְהִגִּידָה.


וָאֶעֱמֹד וָאֶשְׁאַל:

סוֹד הַמָּוֶת מָה הוֹא?

פֶּה פָתְחָה הַגֻּלְגֹּלֶת –

אָז יַעֲבֹר אֵלִיָּהוּ,


אָז יַשְׁלֵךְ לִי אַדַּרְתּוֹ –

וָאָקוּם וָאַבִּיט בְּעֵינָיו:

שׁוּר! גַּם עֵינָיו יוֹקְדוֹת

בְּאֵשׁ יָם וּבְדַם הָעֵנָב…


וָאֶעֱמֹד בֵּין שְׁנֵיהֶם,

בֵּין שְׁנַיִם, שְׁנַיִם אִשִּׁים,

אֵשׁ מֵת וְאֵשׁ אֵלִיָּה –

וּשְׁנֵיהֶם לֹא מַחֲרִישִׁים,


שְׁנֵיהֶם יַעֲנוּנִי

אֶת כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁאָלֵם,

הַמֵּת וְהוּא –, לְמִי אֶפְנֶה?

וּכְרֶגַע וָאִכָּלֵם…


מַה לִּי וְלַמָּוֶת?

לֹא אֶהְיֶה בִמְשַׁחֲרָיו,

אֵלִיָּה עָלַי עָבָר –

וָאָרוּץ אַחֲרָיו, אַחֲרָיו…


רַצְתִּי אַחֲרֵי חַיִּים,

כִּי לַחַיִּים יִתְרוֹן,

לְמַעֲנָם חֲזוֹנִי יִפְרֹץ,

כָּל חִידָה וְכָל פִּתְרוֹן.


וְאִם חִידָה הוּא הַמָּוֶת –

פִּתְרוֹנוֹ לֹא אֲאַחֵר,

לֹא אֶשְׁאַל מַה מִּלָּיְלָה?

בִּזְרֹחַ לִי הַשַּׁחַר.


אַךְ עָלָה אֵלִיָּהוּ

בַּסֳעָרָה הַשָּׁמַיִם –

וָאֶזְכֹּר הַגֻּלְגֹּלֶת,

וְחוֹרֵי הָעֵינַיִם


בְּצַחֲקָם אָז לְרַגְלַי,

וְאֶת הַפֶּה פָעָרָה

לַעֲנוֹת לִי… וָאֶעֶזְבָה

וְלֹא שָׁמַעְתִּי דְבָרָהּ.

אֱמֹר לִי אַתָּה!


המת

רֶכֶב

יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו

עָלָה, לֹא תִרְאֵהוּ

עוֹד, וַתֵּט, וַתָּשָׁב


לַגֻּלְגֹּלֶת…


אלישע

שַׁבְתָּ!

הַמָּוֶת אוֹתְךָ הֵקִיא

אֶל חֵיק הַחַיִּים… שַׁבְתָּ!

שֵׁב וַחֲמָם בְּחֵיקִי.

הנביא יושב את המת על המטה וחובקו בזרועותיו.


המת

מֵת וְחַי אִם יֵשְׁבוּ

שְׁלוּבֵי יַד עֵת קְצָרָה –

בְּשַׂר הַמֵּת לֹא יֵחָם

בַּחַי רַק תִּדְבַּק קָרָה.


וְאִם הַשְּׁלִישִׁי יַעֲבֹר

עֲלֵיהֶם מִבְּלִי מֵשִׂים,

וְרָאָם – וְנָס מִפְּנֵיהֶם,

מִפְּנֵי שְׁנַיִם מֵתִים;


הַרְפֵּנִי.


אלישע

לֹא אַרְפֶּךָ,

אֶעֱצָרְךָ אִתִּי.


המת

לָמָּה?


אלישע

הַשֶּׁב, הַשֶּׁב, לִי הַגֵּד –


המת

מָה אַגִּיד לָךְ?


אלישע

מַה שָּׁמָּה?


המת

אַיֵה?


אלישע

שָׁם מֵעֵבֶר –?


המת

הַכֹּל כְּמוֹ פֹּה.


אלישע

עַל אָרֶץ?


המת

כְּמוֹ אִתְּכֶם, מִשְׁפָּט אֶחָד

גַּם פֹּה גַם שָׁם יֵחָרֵץ.


אלישע

תָּעוּפוּ שָׁם?


המת

לֹא נָעוּף.


אלישע

הַעוֹלִים שָׁם לִמְרוֹמִים?


המת

לֹא עוֹלִים.


אלישע

כְּאֵב תֵּדָעוּ?


המת

לֹא.


אלישע

תֶּהֱמוּ?


המת

שָׁם לֹא הוֹמִים.


אלישע

תִּנָּבְאוּ?


המת

שָׁם לֹא נִבְּאִים.


אלישע

תֵּתְעוּ שָׁם בִּדְרָכִים,

וְתֵאָנְחוּ חֶרֶשׁ –


המת

לֹא תוֹעִים וְלֹא נֶאֱנָחִים.


אלישע

תַּעַרְגוּ?


המת

שָׁם לֹא עוֹרְגִים.


אלישע

תֵּשְׁבוּ דֹם, בְּעָיִן

דִּמְעָה עוֹלָה וְזוֹלְגָה?


המת

אִתָּנוּ כָּל זֶה אָיִן.


אלישע

הַאֵין שָׁם רֶגֶל רָצָה,

רֹאשׁ הוֹגֶה, יַד עֲמֵלָה,

הֲתַעֲשׂוּ וְתָנוּחוּ –?


המת

לֹא אַחַת מִכָּל אֵלֶּה.

הַכֹּל כְּמוֹ פֹה… בַּקֶּבֶר

כְּמוֹ עַל פְּנֵי הַקָּבֶר;

אַךְ פֹּה דְבַר־מָה עוֹד נִדְמֶה

וְשָׁם לֹא נִדְמֶה דָבָר.


אלישע

נרתע מעט לאחור.

אֲהָהּ… כֹּה זָרָה שְׂפָתוֹ,

וּדְבָרָיו כֹה מַלְעִיגִים;

שָׁאַלְתִּי זְהַב פַּרְוָיִם –

וְהִנֵּה כַסְפִּי סִיגִים!


שָׁאַלְתִּי נְצָחִים – וְהִנֵּה

לֹא הָיָה עוֹד גַם יוֹם לִי;

שָׁאַלְתִּי מוֹסְדֵי עוֹלָם –

אֲהָהּ, כִּי אֵין הֲדֹם לִי!


שָׁאַלְתִּי לְלֹא אַחֲרִית –

וַתֹּאבַד גַם רֵאשִׁיתִי;

שָׁאַלְתִּי: אֲשֶׁר אֶהֱיֶה –

וְהִנֵּה לֹא הָיִיתִי.


הָהּ, שֹׁמוּ, קִירוֹת חֶדְרִי,

מִדְּבָרָיו שֹׁמוּ, שֹׁמוּ!

אַךְ אַל תּוֹצִיאוּם חוּצָה,

הֵאָנְקוּ דֹם וָדֹמוּ…

הוא קרב אל המת ומצוה עליו.

שְׁכַב שְׁכַב וּמוּת!


המת

שוכב כמו בראשית המערכה.


אלישע

יְבַלַּע

הַמָּוֶת אֲשֶׁר בִּלָּע…

וְחַי הָאָדָם חַיָּיו,

וְעָמְדָה אֶרֶץ עַל תִּלָּהּ.

דממת רגע, הנביא יושב על הכסא וראשו הכבד מורד.


השונמית

באה חרש, נצבת בפתח, בקול רועד.

מַה בְּנִי?


אלישע

הֲמִתִּיו.


השונמית

אוֹי לִי!


אלישע

הֶחֱיֵיתִיו וַהֲמִתִיו.


השונמית

לָמָּה מֵת פַּעֲמָיִם?

ממהרת אל המת מעבר השני, כורעת על יד המטה.

בְּנִי, הוֹי, בְּנִי!


אלישע

הוּא הִטִּיף


לֶקַח לִי… הוֹי לִקְחוֹ!

גְּשִׁי אֵלַי וָקֹדִי,

שְׁקִי אֶת כְּנַף אַדַּרְתִּי

וְהוֹדִי לִי, גַּם הוֹדִי


כִּי רְצַחְתִּיו נָפֶשׁ.


השונמית

הֶחֱיֵיתָ וְרָצַחְתָּ –

וְעַל אֵלֶּה אוֹדְךָ אָבִי?


אלישע

אֶת נַפְשִׁי זָמַם לְקַחְתָּהּ.


השונמית

נֶפֶשׁ הַנָּבִיא תִיקַר

בְּעֵינַי מְאֹד, אַךְ יָקָר

הַבֵּן לְאִמּוֹ יוֹתֵר…

אוֹדֶה כִּי אֶשְׂנָא שָׁקֶר.


אלישע

גַּם אוֹתֵךְ דִּמָּה לַהֲרֹג –


השונמית

יְחִי וְיַהַרְגֵנִי!


אלישע

לְעַמִים וּלְגוֹיִם דִּמָּה.


השונמית

לֹא נֶחְשְׁבוּ אֵלֶּה בְעֵינָי!


אלישע

קם בחמת רוחו מעל הכסא ומראה על המת.

זֶה בְּנֵךְ – שָׂמַנּוּ לְאַיִן,

הַצַּר וְהָאוֹיֵב פֹּה הוּא!

לְהַשְׁחִית קָם, וּלְהָשִׁיב

הָאָרֶץ לְתֹהוּ וָבֹהוּ.


השונמית

הוֹ אָדוֹן!


אלישע

מָה?


השונמית

בהתפעלות.

הַאֻמְנָם

אֶת כָּל אֵלֶּה חָשַׁב

וְזָמַם בְּנִי בְשָׁכְבוֹ –?


אלישע

לִפְנֵי רֶגַע יָשַׁב –


וְעֵינָיו – פְקוּחוֹת הָיוּ,

וְאָזְנַי שׁוֹמְעוֹת בְּדַבְּרוֹ, –

הוּא דִבֵּר, דִבֵּר… נְמַהֵר

נוֹרִידוֹ בוֹר וּנְקַבְּרוֹ,


פֶּן יִפְתַּח פִּיו עוֹד פַּעַם,

וְזָמַם לָנוּ וְדִמָּה

לָאָרֶץ כֻּלָּה, וְהָאָרֶץ –

הָהּ, הִיא תְלוּיָה עַל בְּלִימָה!


השונמית

בהתפעלות.

יָשַׁב! וְעֵינָיו פְּקוּחוֹת,

וּפִיו מְדַבֵּר –! לְבָבִי

לֹא יוַּכל יַאֲמִין… אוּלַי

יַשְׁלֶה אוֹתִי הַנָּבִיא


אוּלַי –? הוֹי אָדוֹן, אָדוֹן!

היא ממהרת אל אלישע ונופלת לרגליו.

דָּבָר מַר אִם יַעַל

עַל שְׂפָתַי – אַל תִּתְּנֵנִי

לִפְנֵי בַת בְּלִיַּעַל –


אוּלַי שָׁגִיתָ… אוּלַי –

רַק נִדְמֶה לָךְ


אלישע

הֵאָלְמִי,

כִּבְנֵךְ כֵּן תְּדַבֵּרִי –


השונמית

כִּבְנִי?


אלישע

וְלֹא תִכָּלְמִי!

שָׁמַרְתְּ הַפָּתַח!


השונמית

אָכֵן.


אלישע

וְאָזְנֵךְ עַל הַדֶּלֶת?


השונמית

אָכֵן.


אלישע

נְטוּיָה אָזְנֵךְ,

וְשׁוֹמְעָה כָל אִוֶּלֶת

אֲשֶׁר אֵלַי יְדַבֵּר

בְּנֵךְ?


השונמית

לֹא אֶשְׁמַע מְאוּמָה.


אלישע

לֹא אִמְרָה?


השונמית

אַף לֹא אַחַת.


אלישע

נזכר חרד ושונה לנפשו.

אִמְרָה, אִמְרָה אֲיוּמָה…


לֹא תִשְׁמְעִי שָׁם אֶת קוֹלוֹ

בַּעֲנוֹתוֹ לִי וּבְקָרְאוֹ:

נִדְמֶה… נִדְמֶה… נִדְמֶה…?

וְאַתְּ פֹּה תִשְׁנִי דְבָרוֹ!


השונמית

לֹא שָׁמַעְתִּי מְאוּמָה,

זֶה לִבִּי, לִבִּי מוֹעֵל

הַמָּעַל… לִבִּי חָרֵד,

לֹא יַאֲמִין וְשׁוֹאֵל, שׁוֹאֵל…


אלישע

אִם תִּשְׁאֲלִי וּתְדַבְּרִי

דְּבָרַיִךְ אַתְּ, לֹא שְׁאוּלֵי

דְּבָרִים –, שַׁאֲלִי, שַׁאֲלִי,

לֹא תֶאֱשָׁמִי.


השונמית

אוּלַי


נִדְמֶה לְךָ כִּי חָיָה?

הַאִם לֹא יִקְרֶה לַבְּקָרִים,

וְאֶת צֵל הֶהָרִים

אָנוּ רוֹאִים כְּהָרִים.


אוּלַי גַם הַפַּעַם

נִדְמֶה לָךְ?


אלישע

שְׁמָעִינִי,

אִם יָקוּם בְּנֵךְ וְתִרְאִיהוּ

חַי – הֲתַאֲמִינִי?


השונמית

אִם אֶרְאֵהוּ – אַאֲמִין.


אלישע

וְלֹא תִּשְׁאֲלִי לְאֵין קֵצֶה:

“אוּלַי?”


השונמית

לֹא אֶשְׁאָלָה,

אֶשָׂא אֶת בְּנִי וְאֵצֵא.


אלישע

מוריד את ראשו. שוקע רגע בהרהוריו. הוא מטה אזן ומקשיב.

קוֹל בְּכִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ –

מִי יֵבְךְּ שָׁם?


השונמית

שְׁתֵּי עֲלָמוֹת;

עַל בְּנִי, עַל בְּנִי תִבְכֶּינָה,

עַל בְּנִי, עַל בְּנִי כִּי יָמוֹת.


אלישע

אָכֵן, שְׁתַּיִם הֵנָּה

אֲחוֹרֵי הָעֲלִיָּה.


השונמית

הָאַחַת – אֲהֵבַתְהוּ,

וְהוּא לִבּוֹ – אֶל הַשְּׁנִיָּה.


אלישע

תָּבֹאנָה, וְתַעֲמֹדְנָה

לְפָנַי שְׁתֵּיהֶן, וְהָבִי

מְנַגֵּן לִי, בְּנַגְּנוֹ,

אוּלַי –?


השונמית

שָׁמַעְתִּי, אָבִי!

ממהרת ויוצאת.


נערה

באה אחרי רגע ונצבת בפתח העליה, ידה על לבה וראשה נופל. היא בוכה חרש.


אלישע

לאחר אשר התבונן בה רגע ממקומו.

בּוֹאִי וְסִגְרִי הַדֶּלֶת,

וְחַיִּים בּוֹ הָפִיחִי.


הנערה

עוֹד אַחַת בָּאָה אַחֲרַי…


אלישע

תְּהִי שָׁם! אִם לֹא תַצְלִיחִי


אַתְּ, וּבָאָה רְעוּתֵךְ,

וּתְנַסֶּה הִיא אֶת כֹּחָהּ,

סִגְרִי הַדֶּלֶת וְאִמְרִי

עַל מִי וְעַל מָה אַתְּ בּוֹכָה?


הנערה

לַמֵּת אֶבְכָּיָה.


אלישע

רַבִּים

כָּמוֹהוּ מֵתִים.


הנערה

אוֹתוֹ

כֹּה אָהַבְתִּי, אָהָבְתִּי –

וְלָכֵן כֹּה אָרִיד בְּמוֹתוֹ.


אלישע

מַה שְּׁמֵךְ?


הנערה

חֲמוּטַל


אלישע

וְעִירֵךְ?


חמוטל

לִבְנָה.


אלישע

פְּתַיּוֹת הֵנָּה

בְּנוֹת לִבְנָה, לֹא תָשַׁרְנָה

בְּאָהֲבָן רַק תְּקוֹנֵנָה…


חמוטל

שַׁרְתִּי לוֹ בְאָהֳבִי…


אלישע

שִׁירִי לוֹ עוֹד!


חמוטל

לַהוֹלֵךְ?

אֵיךְ אָשִׁיר לוֹ, הָהּ…


אלישע

שִׁירִי,

אוּלַי יִתְעוֹרֵר לְקוֹלֵךְ.


חמוטל

לֹא אֲהָבַנִי, אָבִי,

וְקוֹלִי לוֹ לֹא יֶעֱרָב.


אלישע

אַהֲבָתֵךְ אַתְּ לוֹ שִׁירִי,

שִׁירִי מִלֵּב וָקֶרֶב!


אַהֲבָה! מַה־זֹאת אַהֲבָה?

וְכֹחַ אַהֲבָה מַה־זֶה?

עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה,

וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר עַזָּה.


הַמָּוֶת בַּחַלּוֹן יַעֲלֶה

אִם שַׁעַר לְפָנָיו סָגוּר,

וְאַהֲבָה תִּמְצָא דוֹדָהּ

וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים יָגוּר.


כְּפֶשַׂע בֵּינִי וְהַמָּוֶת –

וְכֹה לִי זָר הַמָּוֶת!

יַמִּים מַפְרִידִים מָה הֵם

לַנֶּפֶשׁ הָאוֹהָבֶת?


אַחַת אֵדַע: אַהֲבָה!

קָדְרָה שֶׁמֶשׁ בְּהִלֵּךְ,

בּוֹאִי, עֲשִׂי הַמּוֹפֵת,

וּלְעֵינֵי הַנָּבִיא פִלְאֵךְ.


שֶׁמֶשׁ יָצְאָה עַל אָרֶץ –

וְיָשֵׁן פָּקַח עָיִן;

אַהֲבָה – מֵאֶפֶס יוֹצְּרָה,

בּוֹרְאָהּ חַיִּים מֵאָיִן.


בְּזֶרֶם דָּם תְּלַהֵט

וּמְשִׂיחָה לֵב אֲבָנִים,

מֵרְעִיפָה טַל וּתְחִיָּה,

מוֹתַחַת צְחֹק עַל פָּנִים.


וְאַתְּ אָהַבְתְּ! וְאִם סָגוּר

הָיָה בְּבוֹאֵךְ הַשָּׁעַר –

מַה מַּסְגֵר וּבָרִיחַ

עִם לֶב הַבְּתוּלָה לַנָּעַר?


יְהִי כָרוּחַ הוֹלֵל

וּכְגַל הַמַּיִם פּוֹחֵז –,

יָבוֹא בִּנְקִיקֵי סֶלַע,

בְּקַרְנוֹת מִזְבֵּחַ יֹאחֵז –


גַּם שָׁמָּה תַשִׂיגִיהוּ

אִם אַהֲבָתֵךְ תִּגְדָּל,

יֵרֵד שְׁאוֹל – תַעֲלִיהוּ,

תּוֹרִידִיהוּ מִשֶּׁן מִגְדָּל,


וְאֶל בֵּיתֵךְ תִּמְשְׁכִיהוּ,

אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבֵךָ, –

צַוִּי – וְשָׁכַב לְצַלְעֵךְ,

שַׁאֲלִי – וְנִלְחַץ לִלְבָבֵךְ.


בַּבֹּקֶר תֵּצְאִי וְרַבִּים

יַרְאוּ לָךְ עָלָיו: הִנּוֹ!

צַחֲקִי לָהֶם: "לֹא שָׁם הוּא,

בְּלִבִּי יָשִׂים קִנּוֹ!"


וְאִם אֲנִי עָלָיו אַרְאֶה:

רְאִי, פֹּה יִישַׁן הַמָּוֶת!

קִרְאִי לַחַי מִקִּרְבֵּךְ,

מִנַּפְשֵׁךְ הָאוֹהָבֶת.


שִׁירִי לוֹ, שִׁירִי חַיִּים

וּתְקוּמָה לוֹ –


חמוטל

זֶה בְּחִירִי,

לֹא שָׁמַע שִׁירִי בְּחַיָּיו,

הַבְּמוֹתוֹ יִשְׁמַע שִׁירִי?


אלישע

בְּחַיָּיו אָהַב אַחֶרֶת,

עַתָּה הַכֹּל כְּבָר נִשְׁכָּח;

שִׁירִי לוֹ אַתְּ, חֲמוּטַל,

שִׁיר אַהֲבָתֵךְ וְחִשְׁקֵךְ.


חמוטל

שִׁיר אַהֲבָתִי וְחִשְׁקִי

כִּי שַׁרְתִּי לוֹ – וַיָּנֹס.


אלישע

עַתָּה לֹא יִבְרַח, עַתָּה

אֵין מֵחֲמוּטַל מָנוֹס…


חמוטל

מָנוֹס אֵין!

מָנוֹס אֵין!

תָּאֳמֵי שְׂפָתַי –

שָׁנִי חֵן; –

לֹבֶן זְרוֹעִי –

יִקְרַת שֵׁן;

וַאֲנִי כֻלִּי

אוֹמְרָה: הֵן!

כָּכָה אַצִּיג

פָּח לַבֵּן…

וּמִפָּנַי

מָנוֹס אֵין!


אֲנִי חֲמוּטַל,

אֲנִי בַת לִבְנָה,

אֶל עִירִי נָבוֹא –

שָׁם בַּיִת נִבְנֶה…


בֵּית אָבִי קָטָן,

וְנָשָׁיו שְׁתַּיִם,

תֹּאהַבְנָה מָדוֹן

וְרִיב שְׂפָתַיִם;


לְאָבִי הָיְתָה

עוֹד אִשָּׁה אַחַת,

זֹאת הָיְתָה אִמִּי –

וְיָרְדָה שַׁחַת.


אֶל עִירִי אִתָּךְ,

הָהּ, בָּחִיר לְבָבִי,

אַךְ אַל נָא נָגוּר

בְּבֵית אָבִי.


בֵּית אָבִי קָטָן –

גַם בֵּיתֵנוּ

קָטָן יִהְיֶה,

קוֹרָתֵנוּ


לָאָרֶץ שַׁחָה

וּבְיַד לָקַחַת –,

אַךְ רַעְיָה, רַעְיָה

בּוֹ תִּהְיֶה אַחַת.


אלישע

שִׁירִי וְשִׁמְרִי נְחִירָיו –

אִם יִרְחֲבוּ וִיזוֹרֵר,

שִׁירִי לוֹ עוֹד חֲמוּטַל,

אוּלַי, אוּלַי יִתְעוֹרֵר.


חמוטל

אֲנִי חֲמוּטַל –

חַמָּה אֲנִי,

וְטַל יֵשׁ לִי…


בְּחִירִי יָבוֹא –

יִשְׁאַל חֻמִּי,

יָבוֹא, יִשְׁאַל

טַלִּי, תֻּמִּי.


יָבוֹא, יִשְׁאַל –

אֶקְרָא: בּוֹא!

חֻמִּי־תֻּמִּי

אֶתֵּן לוֹ…


חַמָּה אֲנִי,

וְטַל יֵשׁ לִי –

אֲנִי חֲמוּטַל!


עִם עֶרֶב יָבוֹא

מִשְּׂדֵה עֲמָלוֹ,

וַאֲנִי מְחַכָּה

בְּפֶתַח אָהֳלִי…


אֶרְחַץ רַגְלָיו

בְּמֵי הַנָּחַל,

עַד יִהְיוּ שַׁיִשׁ

וְקָם וְאָכַל.


כּוֹסוֹ מְלֵאָה –

וְשָׁתָה מֶנָּה,

וּפָנָה לְאִשְׁתּוֹ,

וְהִיא – אֵינֶנָּהּ!


אָנָה הָלְכָה

וְהִסְתַּתָּרָה?

וְהַדֶּלֶת סְגוּרָה

וּמְסֻגָּרָה.


סָבַב דּוֹדִי

וּבִקְּשַׁנִי,

סָבַב, סָבַב,

וּמְצָאַנִי…


צְחוֹקִי שָׁמַע,

בְּחִיר לְבָבִי,

וּמְצָאַנִי

עַל מִשְׁכָּבִי!


אלישע

שִׁירִי לוֹ עוֹד חֲמוּטַל,

עוֹרְרִי עָלָיו אֶת נִשְׁקֵךְ,

יִשְׁמַע הַמֵּת עַד תֻּמּוֹ

שִׁיר אַהֲבָתֵךְ וְחִשְׁקֵךְ.


חמוטל

רוּחַ עֶרֶב בַּעֲלֵי עֵץ

כִּי יִלְאָט,

שֶׁמֶשׁ־לְהָבִים בִּלְבַב עָב

כִּי יִלְהָט, –


וְסַעַר גָדוֹל בְּלֶב יָם

כִּי יוּטַל –

כֵּן הָאַהֲבָה בְלֵב

חֲמוּטַל.


“אֵי כֻּתָּנְתֵּךְ?”

פְּשַׁטְתִּיהָ.

“קְוֻצַּת רֹאשֵׁךְ?”

פִּזַּרְתִּיהָ.


“מִי יִלְאַט אֵשׁ לִי?”

זֶה לַחַשׁ דְבָרִי.

“וּמָה הָרֵיחַ?”

זֶה רֵיחַ בְּשָׂרִי.


“בַּמֶּה אֻסַּרְתִּי?”

בִּזְרוֹעוֹת יָדַי.

“לִי יֵצֶר כָּרֵךְ.”

לִין בֵּין שָׂדַי.


"יַד מִי דוֹפֶקֶת

בַּדֶּלֶת כָּכָה?"

זֶה עוֹבֵר דֶּרֶךְ,

אַל לוֹ תִפְתָּחָה;


פְּתַח הָאֶשְׁנָב

וּזְרֹק לַהֵלֶךְ,

זְרֹק לוֹ שֶׁקֶל,

וְיֵלֶךְ, יֵלֶךְ,


וְאשֶׁר דּוֹדִים

אַל נָא יָפְרָע,

וּמְנוּחָתֵנוּ

עָלֵינוּ שָׁפְרָה. –


אלישע

קִרְאִי לַשְּׁנִיָּה.


חמוטל

אוֹי לִי!


אלישע

לָמָּה תִּצְעֲקִי “אוֹי לִי”?


חמוטל

בְּחַיָּיו בָז לִי, גַּם עַתָּה

חֵרֵשֵׁ הִנֵּהוּ לְקוֹלִי.


אלישע

בְּחַיָּיו – עוֹדֶנּוּ יָלֶד,

וְעַתָּה – מֵת, וּדְבָרֵךְ –

לֹא יֶלֶד יְכַבְּדֶנּוּ,

לֹא מֵת אֶת שִׁירֵךְ יְבָרֵךְ.


אַל תַּשְׁחִיתִים, חֲמוּטַל

לִילָדִים וְיוֹרְדֵי קָבֶר.


חמוטל

שִׁירִי לְמִי אָשִׁירָה?


אלישע

שִׁירֵי חֲמוּטַל – לַגָּבֶר.


חמוטל

אוֹתוֹ אָהַבְתִּי…


אלישע

קְחִיהוּ!


חמוטל

הוֹי, כִּי לֹא יָנַע, אָבִי…


אלישע

קְחִי אֶת הַמֵּת אֶל חֵיקֵךְ,

קְחִיהוּ, אִם תֶּאֱהָבִי.


חמוטל

לוּ חָיָה…


אלישע

עֲלִי כָרֶגַע,

שִׁכְבִי עִמּוֹ וַעֲשִׂי לוֹ

כְּמִשְׁפַּט הַכַּלָּה לְדוֹדָהּ,

מִלְּשַׁדֵּךְ וְחֻמֵּךְ תְּנִי לוֹ.


חמוטל

מורידה ראשה ביגונה.


אלישע

לָמָּה תַּעַמְדִי?


חמוטל

אוֹי לִי,

אֲנִי לֹא רַק תֵּת חֲפֵצָה,

חֲפֵצָה אֲנִי גַם קַחַת,

קַחַת, קַחַת בְּלִי קֵצֶה…


לְאוֹנוֹ הַבָּא מִקִּרְבּוֹ,

וְלִלְּשַׁדּוֹ מֶה צָּמֵאתִי,

מַה יִתֵּן לִי וּמַה לִּי

יוֹסִיף מְאַהֲבִי־מֵתִי?


אלישע

אַחַת אָמַרְתִּי וְאוֹסִיף:

חֲמוּטַל כְּשִׁירָה – לַגָּבֶר!

זֹאת לָךְ עֲצָתִי יְעוּצָה,

שִׁמְרִי, חֲמוּטַל, הַדָּבָר…


קִרְאִי לַשְּׁנִיָּה!


חמוטל

קְרָא לָהּ

אַתָּה, אָבִי…


אלישע

לָמָּה

תְּמָאֲנִי, בִּתִּי?


חמוטל

מִיִּרְאָה

כִּי תִּפַּח בּוֹ נְשָׁמָה,

וִיחִי, וְקָם, וִיהִי לָהּ…

יְהִי לָהּ, חַי… אָנֹכִי

לֹא אוּכַל קְרֹא לַשְּׁנִיָּה

פֶּן יִגְדַּל כֹּחָהּ מִכֹּחִי.


אלישע

בְּבוֹאֵךְ חִכִּית לָהּ בַּפֶּתַח,

עַתָּה מַה כִּי תֶּחְרָדִי?


חמוטל

בְּבוֹאִי – וְטֶרֶם אֵדַע

כִּי אָזְלַת, אָזְלַת יָדִי…


לֹא אֶקְרָא לָהּ לַשְּׁנִיָּה,

וְאִם כִּי הַנָּבִיא צִוָּה!


אלישע

בשחק קל.

אֶת שְּׁמָהּ לִי רַק תַּגִּידִי,

מַה שְּׁמָהּ? מַה שְּׁמָהּ?


חמוטל

חֶפְצִי־בָהּ.

לשמע שמה מופיעה חפצי־בה בפתח העליה. כורעת לרגלי אלישע.


חפצי־בה

הִנֵּנִי!


אלישע

לֹא אָנֹכִי

קָרָאתִי לָךְ, לֹא קוֹלִי,

שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, חֲמוּטַל –

הִיא קָרָאָה…


חמוטל

אוֹי לִי!

ממהרה ויוצאת, ידיה על ראשה.


אלישע

אל חפצי־בה הקמה מכרע.

לִבָּהּ לֹא רַע וְאֵשׁ לָהּ –

אַךְ אֵשׁ בָּהּ תִּיקַד זָרָה;

וְאַהֲבָה לָהּ – הוֹי, אַהֲבָה!

הָאַהֲבָה לִבְשָׂרָהּ.


וּרְעֵבָה אַהֲבָתָהּ,

כִּשְׁאוֹל, כֵּן תִּפְתַּח פִּיהָ:

“מַלְּאוּנִי, הוֹי מַלְּאוּנִי!”

וְלָכֵן יִסַּרְתִּיהָ.


חפצי־בה

מַה לִּי וָלָהּ?


אלישע

לֹא דָּבָר,

אַתְּ שְׁנִיָּה, אַתְּ אַחֶרֶת,

אַךְ אַחַת, אַחַת בְּעֵינְכֶן

הַדִּמְעָה הַנִּגֶּרֶת,


וְאֶת אֶחָד תְּבַכֶּינָה.


חפצי־בה

לֹא אָהַבְתִּי אוֹתוֹ.


אלישע

וְלָמָּה תִבְכִּי עָלָיו?


חפצי־בה

לֹא חָפַצְתִּי בְמוֹתוֹ, –


וְהוּא – מִי יֵדַע, אוּלַי

בַּעֲבוּרִי מֵת? לְבָבִי

כֹּה יַכֵּנִי…


אלישע

בַּעֲבוּרֵךְ?


חפצי־בה

הוּא אֲהָבַנִי, אָבִי.


מִבֹּקֶר יוֹם

עַד עֶרֶב לֵיל,

הוּא אַחֲרֵי נָע

וְנָד כַּצֵּל.


בַּגַּן, בַּגַּיְא

וְעַל הָהָר,

וְאִם בַּשְּׂבִיל –

גַּם הוּא שָׁם סָר.


בֵּית־אִמִּי זֶה,

אֶסָּתֵר פֹּה –.

לַחַלּוֹן יֵט

וְדָפַק בּוֹ:


"חֶפְצִי־בָהּ!

"חֶפְצִי־בָהּ!

"צְאִי אֵלַי,

“הִגָּלִי נָא!”


אָמַרְתִּי לוֹ:

הוֹי, לָמָּה כֹה

דָבַקְתָּ בִּי?

לֵךְ מִפֹּה!


לְיָמִין אֵט –

לִי יַצִּיג פָּח;

וְאִם אֵפֶן שְׂמֹאל –

וְדַרְכִּי סָךְ.


אֶתְחַנֵּן, אֵבְךְּ:

"הָהּ, סוּר מִנִּי,

שְׂטֵה מֵעָלַי,

תֵּן דֳּמִי לִי!"


הוּא אֵינוֹ נָע,

וְאֵינוֹ זָע, –

רַק "חֶפְצִי־בָהּ!

“חֶפְצִי־בָהּ!”


וַיְהִי הַיּוֹם,

עִם הַעֲרֵב־יוֹם,

וַאֲנִי בַכֶּרֶם

יוֹשְׁבָה דֹם.


וְנַעֲרֵי חָמֶד,

בַּחוּרֵי צְבִי,

בֶּהָמוֹן יוֹשְׁבִים

מִסָּבִיב לִי.


הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה

בְּפַאֲתֵי יָם;

כָּל פָּנִים לָהַב,

כָּל אֶשְׁכֹּל דָּם.


פִּתְאֹם יִפְנוּ

וְיֹאמְרוּ לִי:

"צְאִי, חֶפְצִי־בָהּ,

“בִּמְחוֹלוֹת צְאִי!”


אָז אָקוּם חִישׁ

בִּמְעוּף הָעוֹף,

וּכְרוּחַ קַלָּה

וְחוּל וָסֹב.


כַּף רַגְלִי תִּגַּע

וְלֹא תִּגַּע מְאוּם;

הֲלָאָרֶץ אֵלֵךְ,

אִם נִשֵּׂאת רוּם?


הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה

בְּפַאֲתֵי יָם,

כָּל פָּנִים לָהַב,

כָּל אֶשְׁכֹּל דָּם,


כָּל עַיִן יוֹקְדָה

וְצוֹפָה בִי:

"צְאִי, חֶפְצִי־בָהּ,

בִּמְחוֹלוֹת צְאִי!


אָז אָחֹל, אָחֹל

עַד אֲבֹד לֵב;

שִׂמְלָתִי רָחֲבָה,

וְנֶעֱלַם גֵּו.


אֲנִי גַל רוּחַ,

וְלַבַּת אֵשׁ –,

אַל תִּקְרַב עָדַי

הָלְאָה גֵשׁ!


הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה

בְּפַאֲתֵי־יָם;

כָּל פָּנִים לָהַב,

כָּל אֶשְׁכֹּל דָּם.


"רְאוּ: חֶפְצִי־בָהּ!

“רְאוּ, אַף רְאוּ!”

כֹּה אֶשְׁמַע קוֹלוֹת,

וְקוֹלוֹ הוּא.


עֲלֵי גֶפֶן

עָמַד שַׁח,

וְלַגֶּפֶן

אֶשְׁכֹּל רַךְ.


צִפֹּרֶת כְּרָמִים

שָׁם נָמָה לָהּ

הוּא שָׁלַח יָדוֹ

וְאָחַז בָּהּ,


אֶל פִּיו הִקְרִיבָהּ

בִּנְשִׁיקַת־חֹם,

וְאַל תַּחַת רַגְלִי

הִשְׁלִיכָהּ דֹּם,


וַיִקְרָא: "נַפְשִׁי

"הִשְׁלַכְתִּי לָהּ, –

"וַתִּרְמְסֶנָּה

“חֶפְצִי־בָהּ!”


אָז צָעַקְתִּי,

סָפַקְתִּי כָף,

וּמְחוֹלִי נִדְמָה

בּוֹ בִיעָף.


לָאָרֶץ אֶכְרַע

וְאָתוּר חִישׁ –

הָהּ, נַפְשׁוֹ, נַפְשׁוֹ,

נֶפֶשׁ אִישׁ!


הִיא נָחָה צְחוֹרָה

וָאֶגַּע בָּהּ –

אָז תֵּעוֹר פִּתְאֹם

וְתִפְרַח לָהּ.


“הִיא עָפָה! עָפָה!”

וְקוֹלִי עָז, –

הוּא הִבִּיט רֶגַע,

וּכְרֶגַע נָס.


הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה,

אֵינֶנָּה עוֹד;

כָּל פָּנִים – חִידָה,

כָּל אֶשְׁכֹּל – סוֹד.


נַעֲרֵי חָמֶד,

בַּחוּרֵי צְבִי,

בַּכֶּרֶם יוֹשְׁבִים

מִסָּבִיב לִי.


יַבִּיטוּ אַחֲרָיו,

יָנִיעוּ רֹאשׁ…

יְחַכּוּ דוּמָם

כֹּה עַד בּוֹשׁ.


אָז יָקוּם אֶחָד,

וְשֵׁנִי קָם…

קָדְרוּ, כָּהוּ

פַּאֲתֵי־יָם.


"אָנָה הָלַךְ?

"אָנָה בָא?

"חֶפְצִי־בָהּ?

“חֶפְצִי־בָהּ?”


רוּחַ עָבְרָה,

הֵנִיעָה בַד

וְאֶת צַמָּתִי

כְּמוֹ בְיַד.


פִּתְאֹם אֶרְאֶה

כְּבַחֲלוֹם:

צִפֹּרֶת־כְּרָמִים

עָפָה דֹם,


וַעֲלֵי כְתֵפִי

תֵּשֵׁב לָהּ:

"חֶפְצִי־בָהּ?

“חֶפְצִי־בָהּ?”


לְאַחַר יָמִים

שָׁמַעְתִּי אֵת

הַשְּׁמוּעָה עוֹבְרָה:

הַנַּעַר מֵת.


עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה

בְּעֶצֶם יוֹם,

כְּמוֹ צִפֹּרֶת

שָׁכַב דֹּם.


וָאָבוֹא הֵנָּה –

וּבְכָל הַשְּׁבִיל

לֹא שָׂשׂ לִקְרָאתִי

אֱלֵי גִיל.


רַק קוֹלוֹ אֶשְׁמַע

וְלֹא אֵדַע מָה –:

"חֶפְצִי־בָהּ,

“חֶפְצִי־בָהּ!”


אלישע

מְחִי דִּמְעָה מֵעֵינַיִךְ,

וְצַהֲלִי, צַהֲלִי קוֹלֵךְ,

לֹא אַתְּ הֵמַתְּ.


חפצי־בה

צוהלת.

לֹא אָנִי!


אלישע

לֹא אַתְּ, לֹא אַתְּ, לֹא מְחוֹלֵךְ.


חפצי־בה

גַּם לֹא הַמָּחוֹל!


אלישע

תַּמָּה

אַתְּ, גַם מְחוֹלֵךְ תָּמִים;

צַהֲלִי, צַהֲלִי קוֹלֵךְ

וְחוּלִי, חוּלִי בַּת־כְּרָמִים.


חפצי־בה

בָּרוּךְ! בָּרוּךְ, אֶקְרָא,

בָּרוּךְ אֵל שָׁמַיִם!

לֹא אֲנִי הֵמַתִּי,

הֶאָח!


אלישע

בִּמְחוֹלֵךְ חַיִּים!


לֹא נָמָה הַצִּפֹּרֶת

אָז עַל הָאֶשְׁכֹּל, הָיְתָה

הַצִּפֹּרֶת מֵתָה,

וְתַחַת רַגְלֵךְ חָיְתָה…


בִּמְחוֹלֵךְ חַיִּים, חוּלִי!

חוּלִי־נָא, חוּלִי לְפָנָיו,

אוּלַי עוֹד תְּחִי הַצִּפֹּרֶת,

אוּלַי עוֹד תָּנַע כָּנָף,


חוּלִי!


חפצי־בה

פֹּה?


אלישע

בָּעֲלִיָּה!


חפצי־בה

קַח אֶת הַמֵּת וְאָחֹל.


אלישע

לֹא כִּי לְפָנָיו תָחוּלִי!


חפצי־בה

מַה לַּמֵּת וְלַמָּחוֹל?


אלישע

הוֹי, הַנּוֹשְׂאִים בְּחֵיקָם

מַיִם לַיָּם וְלֶהָרִים

חוֹל וְלַחַיִּים – חַיִּים!…

קוּמִי, עֲלִי עַל קְבָרִים,


לְחַצְרוֹת הַמָּוֶת בּוֹאִי,

רְדִי לְעִמְקֵי רְפָאִים,

וּלְמַעֲרוֹת אַשְׁמַנִּים –

שָׁם חוּלִי מְחוֹל הַפְּלָאִים.


הָבִי מְחוֹלֵךְ לַמֵּתִים!

פֹּה אֶחָד… בִּדְמִי יָמָיו

מֵת, בְּעוֹדֶנּוּ נַעַר,

קוּמִי, אַל תַּעַמְדִי עַל דָּמָיו,


חוּלִי לוֹ חַיִּים.


חפצי־בה

אוֹי לִי,

שָׁכַחְתִּי בְקִרְבָתוֹ –

בְּקִרְבַת מֵת כָּל מָחוֹל.


אלישע

זִכְרִי אַהֲבָתוֹ.


חפצי־בה

הִיא הָיְתָה עָלַי לְמַשָּׂא.


אלישע

כִּי הָיְתָה גְדוֹלָה, גְּדוֹלָה…

רְאִי: הֵן לִבּוֹ חָלָל –

וְלַבַּת הָאַהֲבָה עוֹלָה.


יָפָה הַנַּעֲרָה וְנָאוָה,

וּמְאַהֲבִים רַבִּים לַנָּאוָה,

וְאֶחָד מֵאֶלֶף הוּא דוֹד לָהּ,

אוֹהֵב לָהּ אֶחָד מֵרְבָבָה.


אֶחָד לָהּ יִתֵּן זָהָב,

וְשֵׁנִי לָהּ יַרְבֶּה נְכָסִים,

וְאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֶלֶךְ –

כֶּתֶר לְרֹאשָׁהּ יָשִׂים.


זֶה יִלְכֹּד עִיר בַּעֲבוּרָה,

וְזֶה אֶת רֹאשׁ גָּלְיַת יָבִיא,

וְהוּא לָךְ אֶת נַפְשׁוֹ הִשְׁלִיךְ!


חפצי־בה

לָמָּה לִי נַפְשׁוֹ, אָבִי?


אלישע

נאלם רגע דומיה, ברוח כבדה.

לְכִי־לָךְ, גַּם אַתְּ. . כִּי אֵין לִי

עוֹד חֵפֶץ בָּךְ…


חפצי־בה

לֹא יָכֹל

לִבִּי הֵרָגַע… הִנְנִי

וְאֵצֵא לְפָנָיו בְמָחוֹל;


מִי־יִתֵּן וְקָם, וּבְקוּמוֹ

מִי־יִתֵּן וְחָדַל מֶנִּי; –

יִחְיֶה, לֹא יִחְיֶה – לִי אַחַת,

אָחל לוֹ פַּעַם וְאֵינֶנִי!


אלישע

פורש לקרן זוית, ליד שלחנו, שוקע שם במחשבותיו

ואינו רואה במחול, וכמו לא לו המחול.


חפצי־בה

מחוללת.

מָחוֹל לִי!

מָחוֹל לִי!

כִּיקוֹד אֵשׁ

כֵּן יִבְעַר בִּי

אֶשְׁלַח רֶגֶל.

אוֹשִׁיט יַד, –

הִנֵּה הוּקַל

לִי מְעַט…


גֵּוִי תֶבֶן,

בְּשָׂרִי קַשׁ,

כָּל עַצְמוֹתַי

הֵן חֲשַׁשׁ –


אִם הַמָּחוֹל

אֶעֱצֹר בִּי –

אָז יֹאכְלֵנִי

מָחוֹל־לִי.


עַתָּה יִפְרֹץ

וּבְלֹא קוֹל –,

וְחַיִּים נִדְמוּ,

נִדְמָה כֹּל.


הַס, לֹא הָגֹה!

ולֹא חֲשֹׁב!

אֲבַק רַעְיוֹן –

שְׁקַע וַחֲלֹף.


אֲשֶׁר הָיָה –

לֹא יִהְיֶה עוֹד…

עַתָּה יִתְגַּל

חָדָשׁ סוֹד –


עוֹלָם חָדָשׁ

יֶהֶמֶה בִי, –

עוֹלָם! עוֹלָם!

מָחוֹל־לִי!


תֹּהוּ! בֹּהוּ!

וְאֵין כֹּל,

לֹא שָׁמִיִם,

לֹא שְׁאוֹל…


תְּהֹם כִּבְרֵאשִׁית

יֻצַּע דֹּם,

וַאֲנִי הָרוּחַ

עַל־פְּנֵי תְהֹם.

יוצאת מתוך מחול את החדר.


השונמית

באה אחרי רגעי דממה, ונצבת בפתח.


אלישע

נעור לבואה, צופה לאחור.

מִי בָא?


השונמית

אָנֹכִי, אָבִי.


אלישע

וְהִיא, זֹאת הַמְּחוֹלֶלֶת?


השונמית

אֵינֶנָּה פֹה.


אלישע

אַיֶּהָ?


השונמית

יָצְאָה.


אלישע

בְּזֹה הַדֶּלֶת?


וְאָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי.


השונמית

אֵלֵךְ וְאָבִיא אוֹתָה

שֵׁנִית.


אלישע

לָמָּה? לֹא הָיְתָה

הַנַּעֲרָה פֹה גַם בִּהְיוֹתָהּ!

פֹּה רִחֲפָה רוּחַ

עַל־פְּנֵי תְהֹם רִחֵפָה,

אַךְ לַשָׁוְא! לֹא בָרְאָה

הָרוּחַ מְאוּם… עֲיֵפָה


יָצְאָה הָעֲלִיָּה –

מראה על המת, בקרבו אליו שנים־שלשה צעדים.

שְׁתַּיִם לוֹ הָיוּ אֶמֶשׁ:

אַחַת לוֹ – שֶׁמֶשׁ רְחֹקָה,

הַשְּׁנִיָּה לוֹ אוֹר – וְאֵין שָׁמֶשׁ.


אַהֲבָה וְאַהֲבָה – וְאַף אַחַת

לֹא תִתֵּן וְלֹא תְמַגֵּן

חַיִּים…

מתוך יאוש.

וְהָאֵם מְחַכָּה! –

לָמָּה תָבוֹאִי?


השונמית

הַמְּנַגֵּן


אלישע

יָבוֹא!

השונמית יוצאת.

יָבוֹא וִינַגֵּן,

אוּלַי יוֹשִיעַ הַכִּנּוֹר?

אוּלַי בְנַגְנוֹ – וְחָיָה,

יַךְ הַמֵיתָרִים – וְנִנְעָר.


המנגן

בא, בעמדו בפתח, יעביר יד על כנורו


אלישע

אַתָּה הוּא! זֶה אַתָּה,

וְזֹאת יַדְךָ הָרוֹעֶדֶת

עַל כִּנּוֹרְךָ… אוֹתְךָ

לָקְחוּ אָז לִי בְּרֶדֶת


אֵלַי יְהוֹרָם וִיהוֹשָׁפָט

וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, וְדָרְשׁוּ

אֶת אָדֹנָי מֵאוֹתִי –

וְאָזְנַי אָז חָרְשׁוּ, חָרְשׁוּ,


וְלִבִי הָשְׁמַן… קוֹלוֹ

לֹא אֶשְׁמַע – וְלֹא אֵדַע

גוֹרַל שְׁלֹשֶׁת מְלָכִים –,

אָז תָּבוֹא –, יַד רוֹעֵדָה


תַּעֲבִיר עַל הַכִּנּוֹר,

בְּהֶמְיָה נִימָיו תָעִיר –

וּקְרוּם מֵעֵינַי יוּסַר,

וּדְבַר אָדֹנַי לִי יָאִיר.


תְּנַגֵּן לִי – וְאָזְנַי

עִם הַנְּגִינוֹת בּוֹלְעוֹת

נְאוּם אֲדֹנָי לַמְּלָכִים,

וַעֲצָתוֹ עִם הַקּוֹלוֹת.


תְּנַגֵּן לִי – וְחַיִּים

תִּמְסֹךְ עִם הַשִּׁיר בִּי,

חַיִּים חֲדָשִׁים פּוֹרְצִים

לַלֵּב וְשׁוֹקְקִים קִרְבִּי.


עָיְפָה לַמָּוֶת נַפְשִׁי,

רָעַד כִּנּוֹרְךָ – וְחָיְתָה.

רָחַקְתִּי מֵאֵלִי, וַתְּנַגֵּן –

וּדְבַר אֲדֹנָי אֵלַי הָיְתָה:


מִדְבָּר וְעַם בּוֹ סוֹבֵב, –

לְשׁוֹנוֹ בַצָּמָא נָשָׁתָּה:

מִי יִבְקַע לִי בַמִּדְבָּר

מַעְיָן חַיִּים –?

אל המנגן

אָתָּה!


תְּנַגֵּן – וְעָשֹׂה הַנַּחַל.

גֵבִים־גֵבִים עֲמוּקִים;

בְּלֹא רוּחַ וָגָשֶׁם שׁוֹטְפִים

מַיִם חַיִּים וּמְתוּקִים;


נַגֵּן גַּם לוֹ. הִתְיַצֵּב,

בְּשָכְבּוֹ כֹה וּבְנוּחוֹ,

וְהַחֲרִידוֹ בְּמַנְגִּינָה,

וּבְשִׁירָה הָשֶׁב רוּחוֹ.


המנגן

עוֹד אָז בְּטֶרֶם בְּרֹא אֱלֹהִים

אֶרֶץ וְשָׁמָיִם

עוֹד טֶרֶם רִחֲפָה רוּחַ אֵל –

עָלְתָה הֶמְיַת שִׁיר וִילֵל

מַנְגִּינָה מִן הַמָּיִם.


מִתְּהֹם תֹּהוּ וָבֹהוּ וְסוֹד

עָלְתָה הַמַּנְגִּינָה,

מֵאַיִן לְאַיִן יָצָא קוֹל:

"אֲנִי יְצִירָה, אֲנִי אֵם כֹּל,

אֲנִי, אֲנִי רֹאשׁ־פִּנָּה".


דוּמָם יִבְּבָה: "רוּחַ אֵל,

אֵלַיִךְ יֶהֱמֶה שִׁירִי,

רְדִי אֵלַי עַל פְּנֵי הַתְּהֹם,

וְרַחֲפִי, רַחֲפִי עָלַי דֹם,

וּבִרְאִי! בִּרְאִי! בִּרְאִי!"


כֹּה נֵצַח, נֵצַח קָרְאָה לָהּ –

מֵאֵי־מִזֶּה תִתְפָּרֶץ

רוּח אֵל –, שׁוּט, שׁוֹב וַעֲבֹר

עַל פְּנֵי תְהֹם – אָז תִּבְרָא אוֹר,

שָׁמַיִם תֵּט וָאָרֶץ.


"אֲנִי קָרָאתִי לֵאלֹהִים,

קָרָאתִי מִמַּעֲמַקִּים;

וֵאלֹהִים לְקוֹלִי בָא –

וָאֵבְךְ לוֹ וָאֶתְחַנָּן: בְּרָא,

מִתְּהוֹמוֹת וּמַחְשַׁכִּים".


אֶת הַמְּאוֹרוֹת יַעַשׂ אָז,

שֶׁמֶשׁ חַם וּמָאֳדָם,

וְסַהַר חִוֵּר וְכוֹכְבֵי לֵיל;

אָז עוֹף וּבְהֵמָה יִבְרָא אֵל,

אָז יִיצֶר אֶת הָאָדָם.


רַק אוֹתִי דָלָה מִן הַתְּהֹם

וּבִכְנָפָיו אָצָר,

רַק בִּי, רַק בִּי אָז יִבְרָא כֹל,

בִּי מָתַח רוּם, הִצִיעַ שְׁאוֹל,

רַק בִּי, רַק בִּי אָז יָצָר.


רַק אֱהֱמֶה לוֹ: וְאֶרֶץ לְיָם,

וְיַם הָפַךְ לְיַבָּשָׁה,

רַק אֶהֱמֶה לוֹ – וְכוֹכָב יֵט,

וְרִחֵף עָלָיו, וְעָלָה אֵד,

וְתֵבֵל לוֹ חֲדָשָׁה.


אֲנִי מִכֹּל, אֶל כֹּל, בַּכֹּל,

בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל פִּנָּה;

יְצוּר וִיצוּר בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם –

אֲנִי, אֲנִי שׁוֹקֶקֶת בָּם,

אָנֹכִי הַמַּנְגִּינָה.


אֲנִי יְצִירָה, אֲנִי אֵם כֹּל,

אֵם אֲנִי מִבְּרֵאשִׁית;

אַךְ מַה שָּׁדַיִם וְרֶחֶם מָה,

אִם עֲלֵיהֶם אִישׁ לֹא בָא,

אִם אִישׁ לֹא בָא עַל אֵשֶת?


אֲנִי קָרָאתִי לֵאלֹהִים,

קָרָאתִי לְאִישׁ בְּרִיתִי;

וְהֲמִית נְכָאַי כְרִבְבוֹת קוֹל:

“בּוֹא עָלַי וְלֹא יֹאבַד כֹּל…”

וַיָּבֹא לַהֲמִיתִי.


אָז יִוָּלֵד בְּנִי הַיְּקוּם,

בְּהִיר־עַיִן וְזַךְ־נָפֶשׁ;

וּבִזְרוֹעוֹתַי חָבוּק אֵל

בְּעֵדֶן גַנּוֹ, בְּמִסְתּוֹר צֵל,

כִּי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.


דֳּמִי וְהַס – אַךְ פִּתְאֹם קָם,

וְאָזְנוֹ מַאֲזִינָה:

אֲנִי לוֹ פִתְאֹם אֵהוֹם: "קוּם,

וְחַדֵּשׁ, חַדֵּשׁ פְּנֵי הַיְּקוּם…"

אָנֹכִי, הַמַּנְגִּינָה.


אֶת חֲלַל כָּל עוֹלָם־יָהּ

אֲנִי, אֲנִי מְמַלְּאָה;

מְקוֹם רוּחַ אֵל שָׁם, שָׁם אֲנִי,

אֲנִי בְרוּחוֹ וְרוּחוֹ בִי,

כְרוּחוֹ – כְבֵדָה וְקַלָּה.


הוּא בַצּוּר – אָנֹכִי שָׁם

מִנְּקִיקוֹ קוֹל אָרִימָה,

בַּיָּם הוּא – גַל אֶל גַּל אָז אַךְ,

בָּאָדָם – אָז מִלִּבּוֹ רַךְ,

מִלִּבּוֹ לוֹ אָהִימָה.


אֲנִי לַסַּעַר שׁוֹרְקָה: חֲזָק!

עַל עָבִים אַרְעִים: גָּשֶׁם!

לְעוֹף: אֶל קַן דּוֹדָתְךָ עוּף!

וְלַצְּפַרְדֵעַ: רְבִי בַּסוּף

פְּרוּ וּרְבוּ, אֲנָשִים!


הָרוּחַ יוֹצְרָה; אָנֹכִי אֵם,

וְלִיצֹר לֹא אָבִינָה,

וְאִם רוּחַ בָּאָדָם – אֲנִי לוֹ אוֹר,

אֲנִי מִדַּבְּרָה לוֹ: יְצֹר!

אָנֹכִי, הַמַנְגִּינָה!


אלישע

בּוֹא, נַגֵּן לוֹ בַכִּנּוֹר,

וְיָקוּם.


המנגן

לֹא אאמִינָה, –

מַנְגִּינָה וְלֹא רוּחַ

כְּאַיִן הַמַּנְגִּינָה.


אֲנַגֵּן לִפְנֵי הַנָּבִיא,

לִפְנֵי אִישׁ־הָרוּחַ,

כִּי רוּחוֹ, הִיא תְחַיֵּהוּ

עוֹד טֶרֶם יוֹם יָפוּחַ.


אֶת עֵינַי רַק אֲכַסֶּה –

הוא שם על עיניו מסוה.

וְלֹא תִתְמוֹגַגְנָה,

וְלֹא תִכְלֶינָה עֵינַי

מְאוֹר פְּנֵי נָבִיא…


אלישע

נַגְּנָה!


המנגן

ינגן בכנור

אֶגַּע מֵיתָר –

יָצָא צְלִיל,

לְלֹא עֶצֶב,

לְלֹא גִּיל.


לֹא אֲנָחָה

וְלֹא קוֹל עָז, –

חִנָּם עָלָה,

וְחִנָּם גָּז.


לֹא בָא בְעָצְמָה

וְלֹא רְתֵת;

נָשַׂק אֹזֶן,

וְעַל סִפָּהּ מֵת.


לָמָּה נוֹלַד

וְגָוַע פֹּה?

הָהּ, לֹא הָיָה

שֵׁנִי לוֹ.


אַךְ מֵיתָרַי,

שְנַיִם אַךְ,

יָצְאוּ שְׁנַיִם –

אָח וְאָח.


צְלִילִים שְׁנַיִם,

צְלִיל וּצְלִיל –

רֵאשִׁית מַכְאוֹב

בָּם וְגִיל.


שְׁלִישִׁי נוֹסַף –

אֵגֶל כְּאֵב,

נֵטֶף שִׂמְחָה

אֶל הַלֵּב.


תָּעָה לֵב: מֶה

הָיָה לִי?

הַמַּנְגִּינָה

הִנֵּה הִיא!


אַךְ מֵיתָרַי –

יָצָא צְלִיל,

אַחֲרָיו חָרַד

אָחִיו בְּחִיל,


וְאַחֲרֵיהֶם

עוֹד וְעוֹד,

חֲרֵדִים כֻּלָּם,

צְלֹל וַחֲרֹד.


צְלֹל לַנֶּפֶשׁ,

חֲרֹד לַלֵּב,

עִם הַגִּיל

וְעִם הַכְּאֵב…


נַפְשִׁי רוֹגְעָה

וְנַעֲוָה –

נַפְשִׁי מְלֵאָה

אַהֲבָה.


זֶה הַכִּנּוֹר,

וְיָדִי זֹה, –

כֹּה בְיָדִי

אַכֶּה בוֹ!


בְּבַת אַחַת

יֵצְאוּ רָב,

מִטְרוֹת צְלִילִים –

וּפֻזְּרָה עָב,


טֹהַר שַׁחַק!

רֶגַע עוֹד –

וְיּבָּקַע,

וְנִגְלָה סוֹד…


אַךְ הַכִּנּוֹר,

יָצָא קוֹל,

שָׁמַי גְלוּיִם –

אַחַז כֹּל.


אֶתְפֹּשׂ כִּנּוֹר,

וְסֹב וָרֹן,

אַךְ מֵיתָרָיו,

אַךְ בְּאוֹן.


אֶקְרָא חַיִּים

בְּכָל חוּץ,

הוֹלֵךְ לְאַט־לוֹ –

יָחֵל רוּץ;


כָּל רָץ וּמְמַהֵר

יְנַסֶּה עוּף,

יִשְׁלַח יָדָיו

כְּכַנְפֵי כְרוּב.


צְלִילִים שׁוֹטְפִים,

שְׁטֹף וַעֲבֹר,

הוֹמִים חַיִּים,

קוֹרְאִים דְּרוֹר.


אַעֲבִיר יָדִי,

אַעֲבִיר אָט

עַל הַכִּנּוֹר –

לֹא, לֹא יָד!


לִבִּי יָצָא

מִנִּי גֵו,

וְעוֹבֵר עָלָיו

בַּהֲמוֹת לֵב.


לֹא, לֹא צְלִילִים

הוֹמִים כֵּן,

רַק שְׂפָתַיִם

נָעוֹת הֵן.


שְׂפָתַי נָעוֹת

אֶל אֵל חָי,

אֲנִי – תְפִלָּה

לַאדֹנָי.

מנגינת תפלה. פני אלישע יוקדות כל העת בחליפות

צבעי אור שמש שוקעת, הבא בעד חלון העליה.

המנגינה הולכת הלך ורפה.


אלישע

נוֹפְלִים עַל לִבִּי הַצְּלִילִים, צְלִילֵי מַנְגִּינָה,

נוֹגְעִים וְלֹא נוֹגְעִים;

כְּגַלִּים, בְּנֵי־גַלִּים נֻפָּצִים אֶל אֶבֶן בְּרִנָּה,

וְהוֹלְכִים וּנְמוֹגִים.


רַק פְּנִינֵי נְטָפִים בְּעָבְרָם בְּשֶׁטֶף בָּהּ דְבֵקִים,

זַכִּים וּטְהוֹרִים –,

עַל לִבִּי כְאֶבֶן צְלִילֵי מַנְגִּינָה שׁוֹקְקִים,

וְחוּשַׁי נֵעוֹרִים!


הוֹלְכִים הַקּוֹלוֹת וְרָפִים, הוֹלְכִים וְשׁוֹקְעִים,

כִּשְׁבִיבֵי לֶהָבָה דוֹעָכֶת,

נִדְמִים אַחֲרוֹנֵי הַצְּלִילִים וְאַחֵרִים לֹא בוֹקְעִים,

רַק הֵדִים, בְּנֵי־הֵדִים

עוֹד קִרְבִּי חֲרֵדִים,

תְּפִלָתִי – הִיא עוֹד מִשְׁתַּפָּכֶת,


תְּפִלָתִי, תְּפִלָתִי – דוּמִיָּה,

וְאֶת דְּבַר אֲדֹנָי לִי מְבִיאָה.

המנגן יוצא חרש עם כנורו.

הַכִּנּוֹר נֶאֱלַם, הַמְּנַגֵּן יָצָא

וְאֵינֶנּוּ;

הֲמִמֶּנּוּ לִי תַעֲלוּמָה?

הֲמִמֶּנּוּ?


וְסוֹד וּסְתָרִים הֲמִמֶּנּוּ

אֵלַי בָאִים?

הֲמִמֶּנּוּ רָזֵי עוֹלָם

לִי וּפְלָאִים?


לֹא הַמְּנַגֵּן, רַק הַמַּאֲזִין

לַמַּנְגִּינָה!

הוּא עָלֶיהָ חָרַד, חָרָד,

הוּא הֵבִינָהּ…


עֲנָנָה מַה אִם בִּטְנָהּ מָיִם,

כִּי תִשְׁפֹךְ גִּשְׁמָהּ –

לֹא תֵדַע מְאוּם… רַק צִיץ הַשָּׂדֶה

הָרִנָּה יִשְׁמַע!


לֹא אֱלֹהִים וְגַם לֹא קוֹלוֹ

אֲשֶׁר עָבַר

בְּכָל הָאָרֶץ חִנָּם, רַק הַנָּבִיא,

הַמַּצִּיל דָּבָר!

בהתעוררות גדולה.

תַּעֲלוּמָה לִי, וְסוֹד וּסְתָרִים לִי,

וְרָזֵי עוֹלָם,

וּפְלָאִים, פְּלָאִים לִי! עַל מִי וָמִי

אָנֹכִי תוֹלֵם?


עַל מִי וָמִי אֶת פְּלָאַי אֶתְלֶה?

קוטף פרח לבן קמל מעציץ־הפרחים.

הִנְנִי וְאֶתְלֵם בַּחֲבַצֶּלֶת

הַנּוֹבֶלֶת!

הִנְנִי לְהַחֲיוֹתָהּ, וְתֵת־לָהּ, תֶּת־לָהּ


עָלֶה רַעֲנָן וְרֵיחַ חָדָשׁ בְּאַחַת –

רַק אֶגַּע בָּהּ, בָּה אֶפַּח – הִיא פוֹרַחַת!

הפרח מעלה נצה בידו.

מִי עוֹד? מִי עוֹד פֹּה מֵת? עַכָּבִישׁ!

בְּקוּרָיו נֶאֱחָז וְיָבֵשׁ –,


הִנְנִי וְאַשִּׁיב עָלָיו בְהֶבְלִי – חַיִּים; –

הֶאָח, מְתַפֵּשׂ הַעַכָּבִישׁ בְּיָדַיִם!

השממית זעה בקוריה.

מִי עוֹד פֹּה מִן הַמֵּתִים חַיִּים חָפֵץ?

מִי עוֹד פֹּה? בּוֹא!

הָעֵת, עֵת־מְצֹא לַמֵּתִים, עֵת־מְצֹא!

כָּאֵל אֲפַזֵּר חַיִּים וְכֹחוֹת אָפִיץ…


הַיּוֹם הַזֶּה אֲנִי מִמָּוֶת מַצִּיל,

מִדָּמַי אַעֲנִיק וּמֵרוּחִי אַאֲצִיל.

נפנה פתאם לעבר הנער המת.

גַּם הוּא! גַּם הוּא! כֹּה אֱעֶלֶה –

עולה כסער על המת.

עָלִיתִי וְעוֹרַרְתִּיךָ!

אוֹר עֵינַי מְצֵה בְעֵינֶיךָ,

וְרוּחַ פִּי אֶל פִּיךָ.


קוֹל דָּמִי בְךָ יִצְעָק…

יורד אחרי רגע מעל המטה.

וּבְקִרְבִּי – יִמְעַט, יִמְעָט…

כֹּחוֹתַי יַעַזְבוּנִי,

וְרַגְלִי בְלֶכְתָּה – תִּמְעָד.


המת

רוחש על המטה ומזורר פעמים אחדות.


אלישע

צונח נדכא וחלש על הכסא מרחוק.

הוּא חַי… וְלֹא בְיַד פְּלָאַי!

מִקְסַם פְּלָאַי חָלָף;

בְּרִדְתִּי מֵעָלָיו עוֹד אֵינִי

אֲשֶר עָלִיתִי עָלָיו…


לֹא הוֹסַפְתִּי חַיִּים

וְדָם וְרוּחַ לְבָשָׂר;

לָקַחְתִּי מִבְּשָׂרִי אָנִי –

וְעָּתה אָנֹכִי חָסֵר…


הוּא חַי! הוּא חַי! אֲנִי לוֹ

לֵחַ וּלְשַׁד נָתַתִּי,

נָתַתִּי לוֹ חַיַּי אָנִי –

וְאָנֹכִי מַתִּי.


המת

מתרומם ויושב על המטה, מתעטש עוד פעם.


אלישע

הוּא חַי… וְאוּלַי אֶשְׁגֶּה?

הֵן פַּעַם אַחַת שָׁגִיתִי,

שָׁמַעְתִּי וְלֹא שָׁמַעְתִּי,

רָאִיתִי וְלֹא רָאִיתִי…


הנער

מעל המטה.

אִמִּי!


אלישע

מִי קוֹרֵא לְאִמּוֹ?


הנער

אֲנִי, אֲנִי הוּא, אָבִי.


אלישע

מִי אָתָּה?


הנער

בֶּן הָאִשָּׁה.


אלישע

וְאָנֹכִי מִי?


הנער

הַנָּבִיא.


אלישע

הַנָּבִיא מֵת וְאֵינֶנּוּ.


הנער

הוּא חַי וּמְדַבֵּר עִמִּי.


אלישע

חַי וּמְדֵבֵּר… אוּלַי

נִדְמֶה לָךְ?


הנער

הוֹי אִמִּי!


מִי הֶעֱלָה אוֹתִי הֵנָּה?

וּמִי זֶה הִשְׁכִּיבַנִי

עַל מִטָּה זֹה, וָאִישָׁן?

קוֹל מִי, קוֹל מִי הֱעִירַנִי?


הוֹי אִמִּי! אִמִּי!


אלישע

גֵיחֲזִי! –

יָבוֹא נַעֲרִי וְהִפְלָה

בֵּין חַי וּמֵת… גַּם לְאִמְךָ

יִקְרָא… גֵיחֲזִי!


גיחזי

בא, מביט משתומם, הנה והנה חליפות.

נִפְלָא!

רואה את פני אלישע הנופלים.

וְאוּלָם אַתָּה, אָדוֹן –

מָה אֶרְאֶה, מָה אַבִּיטָה!

יֵרֵד נָא עַתָּה הַנַּעַר

וְיַעַל אֲדוֹנִי לַמִּטָה…


אלישע

נאנח חרש אנחה עמוקה ושוקע בכסאו.

קְרָא אֶל הַשּׁוּנַמִּית.


גיחזי

הִנְנִי וּקְרָאתִיהָ.

יוצא.


אלישע

תָּבוֹא וְתִשָּׂא יַלְדָּהּ,

וְתִדֹּם הָעֲלִיָּה


עַל אַרְבַּעַת קִירוֹתֶיהָ

וְעַל הַמֵּת בְּתוֹכָה –,

וְהַס… בְּכִי אֵם לֹא יָבוֹא,

וְלאֹ קוֹל נַעֲרָה בוֹכָה…


השונמית

באה.


הנער

מושיט זרועותיו אל השונמית.

אִמִּי!


השונמית

הִנֵּה חָיִיתָ!

נופלת לרגלי הנביא.

בַּמֶּה, בַּמֶּה תְבָרֵךְ

אֵם בְּעַד בְּנָהּ?


אלישע

אַל תְּבָרְכִי,

שְׂאִי אֶת בְּנֵךְ, כִּדְבָרֵךְ.


השונמית

משתחוה לו עוד הפעם ארצה, קמה תומכת בבנה ויוצאת עמו.


אלישע

מַתִּי… וְאוּלַי עוֹד אָקוּם

שֵׁנִית לְחַיִּים וּשְׁלִישִׁית;

אֶתְנָעֵר בְּזֹה הָעֲלִיָּה

מִדִּמְמַת מָוֶת חֲרִישִית.


הַמֵּת לִבְשָׂרוֹ יָמוּת

אַךְ פַּעַם, פַּעַם יִגְוָע, –

וְהַמֵּת בְּעַד אַחֵרִים

עוֹד לוֹ לְחַיִּים תִּקְוָה.


יָקוּם וְיַצִּיל חֲלִיפוֹת,

יִחְיֶה וְיָשּׁוּב וְיָמֹת, –

זֹאת הִיא תְעוּדַת הַנָּבִיא,

וְאִישׁ־הָאֱלֹהִים עַל אֲדָמוֹת.


המסך