אֶבֶן וְאֶבֶן,

קְרִישֵׁי הַדָּמִים שֶׁמֵּאֶבֶן לְאֶבֶן —

דַּלֶּקֶת וְרִידִים שֶׁבִּלְשׁוֹן הָרְפוּאָה הִיא מִיגְרַאנְס,

נוֹדֶדֶת לְכָאן וּלְכָאן וּמַתְמֶדֶת.

הַכִּפּוֹת מַשְׁקִיפוֹת בְּכַסְפָּן, בִּזְהָבָן,

עַל חוֹשְׂפֵי רְבָדִים בַּכְּתָב הַחַרְסִי.

אֲנִי חָשׁ בְּגַבִּי חִיּוּךְ לָבָן,

נַעֲרָה שֶׁעָלְתָה מַהֵר־מַהֵר בְּלוּלִים וְעַתָּה

הִיא עוֹמֶדֶת עַל גַּג.

גַּם הַבָּתִּים טִפְּסוּ עִמָּהּ. עָלוּ עַד הָרֹבַע הָאַרְמֶנִי,

אֲטוּם הַקִּירוֹת.

הֶעְפִּיל בְּמַדְרֵגוֹת סְמוּיוֹת גּוֹן הַמַּשְׁקוֹפִים הַמְקֻלָּף,

וְתֹם עֲזוּבָה דוֹמֵם כְּמוֹ בַּחֲלוֹם קָרוּשׁ.