מובא בספר אחד:

"האגדה מספרת שבעלות משה למרום להוריד את התורה לבני האדם, ארצה, מחו שוכני המרומים: “היתכן”?… אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזר להם תשובה. ומשה קורא מן התורה: “כבד את אביך ואת אמך” ושואל: כלום אתם, אב ואם יש לכם כמונו? “זכור את יום השבת” – כלום אתם במלאכת עבודה אתם מתייגעים ולמנוחה אתם זקוקים? “לא תנאף, לא תגנוב” – כלום אתם תשוקת־בשרים יש לכם, חמדת קנין? והמלאכים שומעים, נענים ומודים.

ועמוד ותמה: האמנם לא ידעו בני עליון את הכתוב בתורת אלוהים? ומה גילוי גילה להם משה, ומה חידוש חידש להם?

והתשובה:

שוכני המרומים יודעים את העולמות העליונים־הרוחניים שלהם, שם… את “פרצוף האדם” דשם, את הקשרים והצירופים כשם שהם שם, אצלם… “אבא ואמא” – חכמה ובינה. “זכר ונקבה” – אצילות ובריאה – – – אלו וכיוצא באלו. וכך גם לומדים הם ותופסים ויודעים את התורה כולה: מן השמים על הענינים הרוחניים־האציליים־השמימיים.

ומשה עמד וגילה להם תגלית חדשה: תגלית מציאותו של האדם הממשי־הארצי, הבשרי־ודמי, תגלית מציאותם של איש ואשה, ושל אב ואם ארציים־גשמיים, מציאותם של יצרים וצרכים ויחסים ממשיים ארציים־גשמיים! תגלית חדשה זו גילה משה לשוכני המרומים!"

עד כאן הנאמר בספר.

ואנחנו, כלום נחטא אם נאמר, שגם לאחר תגליתו זו של משה, יודעים דרי הרום, וממשיכים לדעת עלינו, על ממשיותנו והוויתנו הארצית, הבשר־ודמית, לא יותר משאנחנו יודעים עליהם, הם – “הרוחניים”, “השכלים הנבדלים”?

מחניים, ולא קרב זה אל זה…

ואנא, תנו נא את זה ענין גם לאשר קרוב אלינו פה, על האדמה – קרוב הרבה מאד – – –