“שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ…”

*

אֶת הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא הִמְצֵאתִי מִלְּבִּי אֶלָּא מָצָאתִי. מֵהֶם שֶׁשָׁמַעְתִּי בִּנְעוּרַי, וּמֵהֶם שֶׁקָּרָאתִי, וְהִנֵּה חָזַרְתִּי וְסִפַּרְתִּי אוֹתָם בְּמִלִּים שֶׁלִּי.

הַסִּפּוּרִים, שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה בְּמִסְפָּרָם (כְּמִסְפַּר־הַמִּשְׁבְצוֹת בְּלוּחַ הַשַּׁחְמָט), שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה לֹא לְבַד בַּתֹּכֶן, הַמְיֻחָד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֶלָּא גַם לְפִי מַהוּתָם וְכַוָּנָתָם. מֵהֶם דִּבְרֵי־צְחוֹק וּמֵהֶם דְּבָרִים שֶׁל כֹּבֶד־רֹאשׁ, שֶׁיֵּשׁ לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם; מֵהֶם מַעֲשֵׂי יוֹם־יוֹם, כִּבְיָכוֹל, רְגִילִים וּמְצוּיִים, וּמֵהֶם דְּבָרִים מְשֻׁנִּים מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא כָּל אֶחָד יִהְיֶה מוּכָן לְקַבֵּל אוֹתָם כִּלְשׁוֹנָם. אַךְ צַד שָׁוֶה, דּוֹמַנִי, לְכֻלָּם; סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה, כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ, וְהָ“עֹקֶץ” שֶׁלּוֹ, יִשָּׁאֵר תָּקוּעַ בַּזִּכָּרוֹן.

אייר תשל“ב עב”ג