שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף. אָמְרוּ לִקְנוֹת בִּמְחִירוֹ אֵיזֶה מַאֲכָל טוֹב וְטָעִים וְקָנוּ לָהֶם עוּגַת דְּבַשׁ. וְהַדֻּבְשָׁן הָיָה נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, עַד שֶׁנִּתְמַלֵּא כָּל אֶחָד מֵהֶם תַּאֲוָה גְדוֹלָה לֶאֱכֹל אֶת הַמָּתוֹק כֻּלּוֹ בְּעַצְמוֹ. הִתְיָעֲצוּ יַחְדָּו וּבָאוּ לִידֵי פְּשָׁרָה: אָמְרוּ לִשְׁכַּב תַּחַת אִילָן אֶחָד, וּמִי שֶׁיַּחֲלֹם אֶת הַחֲלוֹם הַפִּלְאִי בְּיוֹתֵר, הָעוּגָה תִּהְיֶה לוֹ.

וַיַּעֲשׂוּ כֵּן וַיִּשְׁכְּבוּ שְׁלָשְׁתָּם, וּשְׁנַיִם מֵהֶם עָצְמוּ אֶת עֵינֵיהֶם וְנִרְדְּמוּ, בְּעוֹד שֶׁהַשְּׁלִישִׁי, הַפִּקֵּחַ שֶׁבַּחֲבוּרָה, לָקַח לוֹ בַּחֲשַׁאי אֶת הָעוּגָה וְאָכַל אוֹתָהּ בְּלִי לְהַשְׁאִיר מִמֶּנָה אַף פֵּרוּר. מִשֶּׁהֵקִיצוּ חֲבֵרָיו, אַף הוּא עָשָׂה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁמֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ.

פָּתַח הָרִאשׁוֹן בְּסִפּוּרוֹ וְאָמַר, שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ הֶעֱלוּהוּ הַשָּׁמַיְמָה, דֶּרֶךְ שַׁעַר גַּן־הָעֵדֶן, רָאָה אֶת מְעוֹנוֹת הַצַּדִּיקִים וְטָעַם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מִכָּל תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַבָּא – חֲלוֹם נִפְלָא וּבִלְתִּי־רָגִיל בֶּאֱמֶת.

פָּתַח הַשֵּׁנִי בְּסִפּוּרוֹ וְאָמַר, שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ הוֹרִידוּהוּ מַטָּה, לַגֵּיהִנֹּם, וְהִתְחִיל לְתָאֵר אֶת יִסּוּרֵי הָרְשָׁעִים שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו – חֲלוֹם נוֹרָא וּבִלְתִּי מָצוּי לְלֹא שׁוּם סָפֵק.

אָמַר הַשְּׁלִישִׁי: “אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה מַלְאָךְ נִצָּב לְפָנַי וַיֹּאמַר: אַל תְּחַכֶּה לְרֵעֶיךָ, אֶחָד מֵהֶם נִסְתַּלֵּק לְגַן־עֵדֶן, וְאָחִיו נָחַל אֶת הַגֵּיהִנֹּם. שְׁנֵיהֶם לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּבוּ לָאָרֶץ, וְעַל כֵּן קַח אֶת הָעוּגָה וֶאֱכֹל אוֹתָהּ, כִּי הִיא קִנְיָנְךָ. וְשָׁמַעְתִּי בְּקוֹל הַמַּלְאָךְ וְעָשִׂיתִי כִּדְבָרָיו”.