תַּיָּר אֶחָד, שֶׁסָּבַב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, נִפְגַּשׁ בְּאַחַת הַמְּדִינוֹת בְּאִישׁ זָקֵן, כְּבֶן שִׁשִּׁים, שֶׁבָּכָה מָרָה. שָׁאַל אֶת הַבּוֹכֶה: “מַה קָּרָה לְךָ?” עָנָה הַזָּקֵן וְאָמַר: “אַבָּא הִפְלִיא אֶת מַכּוֹתַי וְסָטַר לִי עַל לֶחְיִי!”
תָּמַהּ הַתַּיָּר לְשֵׁמַע אָזְנָיו, כִּי אִישׁ בְּגִיל זֶה עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד תַּחַת שִׁבְטוֹ שֶׁל אָבִיו; לִוָּה אֶת הַזָּקֵן לְבֵיתוֹ, וְנִכְנַס אִתּוֹ לַדִּירָה. שָׁם מָצָא זָקֵן מֻפְלָג, שֶׁהִגִּיעַ זֶה עַתָּה לִגְבוּרוֹת, אֲבָל כֹּחוֹ עוֹד אִתּוֹ וְרָגְזוֹ עַל בְּנוֹ לֹא פָּסַק עֲדַיִן. שָׁאַל הָאוֹרֵחַ אֶת הָאָב: “מַדּוּעַ הִכִּיתָ אֶת בִּנְךָ הַמְבֻגָּר?” עָנָה הַיָּשִׁישׁ וְאָמַר: “הַפּוֹחֵחַ הַזֶּה לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּסָבָא שֶׁלּוֹ, וְהַלָּה נִכְשַׁל בְּלֶכְתּוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְנָפַל וְנִגְרַם לוֹ כְּאֵב!”
נָשָׂא הָאוֹרֵחַ אֶת עֵינָיו וְרָאָה בַּפִּנָּה, עַל יַד הַתַּנּוּר, אִישׁ סָב יוֹשֵׁב עַל כֻּרְסָה וּפָנָיו אֵינָם זוֹעֲפִים כְּלָל. וּבִרְאוֹת הַסָּב אֶת הַזָּר, קְרָאוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו, וּבְעוֹד חִיּוּךְ רַךְ עַל שְׂפָתָיו אָמַר לוֹ: “אוֹרֵחַ נִכְבָּד! צַר לִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתָ עֵד לְרִיב מִשְׁפַּחְתִּי. בְּנִי עוֹדֶנּוּ קַפְּדָן בְּיוֹתֵר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁצְּרִיכִים לְחַנֵּךְ אֶת הַדּוֹר הַצָּעִיר בְּחִבָּה וּבִמְתִינוּת!”
הַ“נֶּכֶד”, כָּאָמוּר, הָיָה לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה, הָאָב לְמַעְלָה מִשְּׁמוֹנִים, הַסָּב לְמַעְלַה מִמֵּאָה.