פְּלוֹנִי הַלֵּיצָן נִפְגַּשׁ בְּאַלְמוֹנִי הַתָּם וְאָמַר לוֹ: עָרֵב אֲנִי לְךָ מֵאָה כְּנֶגֶד אֶחָד, שֶׁאֵין בִּיכָלְתְּךָ לַחֲזֹר בְּדִיּוּק עַל שָׁלֹש מִלִּים שֶׁאַגִּיד לְךְ. הֱשִׁיבוֹ הַתָּם: “אַתָּה חוֹשֵׁב אוֹתִי טִפֵּשׁ? הָבָה, נַסֵּה אֶת כֹּחִי”.
פָּתַח הַלֵּץ וְאָמַר: “אַרְנָק”. חָזַר הַתָּם וְאָמַר: “אַרְנָק”. הִמְשִׁיךְ הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: “אַסְמַכְתָּא”. חָזַר הַשֵּׁנִי וְאָמַר “אַסְמַכְתָּא”. חִיֵּךְ הַלֵּץ וְהִכְרִיז בְּקוֹל רָם: “טָעוּת!” – נָפְלוּ פְּנֵי חֲבֵרוֹ, שָׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת, הִרְהֵר אִם טָעָה וּבַמֶּה טָעָה. וְלֹא יָדַע לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ דָבָר. לַסּוֹף נִכְנַע וְאָמַר: “נְנַסֶּה עוֹד פַּעַם!”
אָמַר הָרִאשׁוֹן: “כְּדָרְלָעֹמֶר”. חָזַר הַשֵּׁנִי עַל הַשֵּׁם בְּמִלּוּאוֹ וְאָמַר: “כְּדָרְלָעֹמֶר”. הִמְשִׁיךְ הָרִאשׁוֹן בַּמִּשְׂחָק וְאָמַר: “תִּגְלַת־פִּלְאֶסֶר”. אָמַר הַשֵּׁנִי אַף הוּא: “תִּגְלַת־פִּלְאֶסֶר”. שׁוּב חִיֵּךְ הָרִאשׁוֹן וְהִכְרִיז: “שְׁגָגָה!” נִשְתַּתֵּק הַשֵּׁנִי. אָמַר הַלֵּץ: “נֻצַּחְתָּ פַּעֲמַיִם”.
אָמַר הַתָּם: “נָכוֹן אֲנִי לְשַׁלֵּם לְךָ כֵּפֶל דְּמֵי הִתְעָרְבוּתִי, אִם תּוֹכִיחֵנִי בַּמֶּה טָעִיתִי”. עָנָהוּ הַלֵּיצָן: “לֹא טָעִיתָ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁלֹּא חָזַרְתָּ עַל הַמִּלָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִשְׁמַעְתִּי בְּאָזְנֶיךָ. בְּאָמְרִי לְךָ טָעוּת – הָיָה עָלֶיךָ לְהַגִּיד מִיָּד: טָעוּת! וּבְאָמְרִי לְךָ שְׁגָגָה – הָיָה עָלֶיךָ לְהַגִּיד: שְׁגָגָה! אֲבָל כֵּיוָן שֶׁלֹּא חָזַרְתָּ אֶלָּא עַל שְׁתַּיִם מִשָּׁלשׁ הַמִּלִּים שֶׁהִגַּדְתִּי, נִמְצֵאתָ מַפְסִיד וְכָזֹאת קָרָה לְךָ פַּעֲמַיִם!”
נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו. שִׁלְשֵׁל בִּידֵי יְרִיבוֹ אֶת הַכֶּסֶף וְנָדַר בְּלִבּוֹ – מֵעַתָּה וְאֵילָךְ יִהְיֶה פִּקֵּחַ.