רָצִיתִי לִשְׁמֹע אֶת קוֹל הַזְּמַן
וְשָׁמַעְתִּי אֶת רַעַשׁ הַזְּמַן.
בְּמִי הָאַשְׁמָה?
טַחֲנוֹת הָרוּחַ נָדַמּוּ.
כְּנָפַיִם רֻסְּקוּ בִּמְחִי הַזְּמַן.
דַּפִּים כְּנוֹצוֹת מִכָּרֵי פְּרָעוֹת.
מַמְגּוּרוֹת נִתְפָּרְקוּ מִזְּמַן.
הַאֻמְנָם הִגַּעְנוּ אֶל שַׁעַר הַתֹּהוּ
וְלֵיל טֵבֵת עַל רֹאשֵׁנוּ
גּוֹבֵר עַד אֵין־בֹּקֶר?
אֵיכָה נִתְהַדְּקוּ הַשְּׁפָתַיִם
וְאֵין עֹז לְהַשְׁמִיעַ קְלָלָה
תּוֹכַחְתִּית־מִכְלוֹלִית־עֲמֻקָּה־מִנִּי־שְׁחוֹר,
קִלְלַת פְּרִידָה מֵעוֹלָם הַשּׁוֹגֶה בְּקֵינוּת.
אוּלַי נָגִיף תְּרִיסִים,
לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת רַעַשׁ הַזְּמַן.
נַעֲלֶה נֵר קָטָן
וְנָשׁוּב אֶל לִמּוּד הַתּוֹרָה –