עֲדַיִן אוֹתוֹ הָרְאִי שֶׁבָּאֹפֶל

מְנַחֵשׁ אֶת מַרְאֵה הַפָּנִים,

פָּנִים אֲחֵרוֹת.

אַתָּה מְפַחֵד כְּמִלְּפָנִים

לְגַלּוֹת אֶת הַצֹּפֶן.

עוֹמֵד וְעוֹמֵד. עוֹד רֶגַע

לֹא לִנְגֹּעַ בְּמֶתֶג הָאוֹר.

יַקְרִישׁ הָרְאִי חֶלְקָתוֹ הַמְּתוּחָה כָּעוֹר –

הַדְּיוּקָן שֶׁבִּפְנִים

אֵינֶנּוּ מוּכָן לָסֶגֶת.

מִי יֵרָתַע הָרִאשׁוֹן,

הוּא אוֹ אַתָּה?

אַתָּה תִפְרֹשׁ לִישׁוֹן

בְּעֹמֶק הַבּוֹר שֶׁל הַחֶדֶר,

וְהוּא בַּקּוֹר הַמְלֻטָּשׁ

יֶאֱרֹב כְּמִקֶּדֶם.

אַל תִּגַּע בְּמֶתֶג הָאוֹר,

כִּי אָיֹם עַד מָתוֹק הָאֹפֶל.

הָרְאִי בְּקוֹרוֹ הַמְלֻטָּשׁ הַמָּתוּחַ כָּעוֹר

גּוֹנֵז אֶת הַצֹּפֶן

שָׁחוֹר תַּחַת שָׁחוֹר