אוֹתָהּ הַגִּנָּה כְּמֵאָז,

אוֹתוֹ הַדֶּשֶׁא שֶׁזֹּרַק בּוֹ שֶׁמֶץ קָרַחַת?

אֲבָל הַשַּׁבָּת רֵיקָה

הַדְּמָמָה רַק אֶל תּוֹכָה בְּהִרְהוּר

וְהָאֹזֶן אֵינָהּ קוֹלֶטֶת

חֲתִירַת מֹחִלּוֹת

בֵּית־הַקְּבָרוֹת מָלֵא.

אוּלַי שָׁם?

בֵּין קֶבֶר לְקֶבֶר חֶלְקָה

מְצַפָּה לַוַּדַּאי שֶׁיָבוֹא,

פְּלַג־גּוּף

וּבִימֵי נְעוּרֵינוּ אָהַבְנוּ:

‘דּוּמָם נָעוּ הַאֵלוֹת, דּוּמָם שָׂחוּ אֵלַי’.

הֶעָפָר תָּחוּח