הַזְּמַן אוֹבֵד וְהוֹלֵךְ.

וּמָה אִם הָלַךְ גַּם בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת הַהוּא לְאִבּוּד?

כָּךְ יֹאמַר מִן הַסְּתָם הַבֹּקֶר בְּרֹב חַקְרָנוּת –

הָאָפֹר נָמוֹג בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת בְּדִלְדּוּל עָיֵף

וֹבָא הַכְּחוֹל הֶעָמוּם הַמַּשְׁחִיר

אֵין־כּוֹכָב.

וְזֶרֶם שָׁחוֹר לֹא־גַלִּי אֶת הַכֹּל גּוֹרֵף

אֶל מְקוֹם אֵין־שִׁיבָה־וְאֵין־צֶמַח.

אַל תִּלְעַג לְגַעְגּוּעִים,

הֵם בּוֹרְאֵי עוֹלָמוֹת,

הֵם יֵשׁ מִמַּה שֶּׁהָיָה וְאוּלַי לֹא הָיָה וּוַדַּאי

לֹא יִהְיֶה.

רַפֵּה הַמּוֹשְׁכוֹת

יִשְׁתּוֹלְלוּ הַסּוּסִים בִּשְׁרִירוּת

עַד שֶׁתּוּטַל אֶל בֵּית־הַקְּבָרוֹת הַמְנֻתָּץ

(וְשֶׁמָּא מִשָּׁם לּא תָשׁוּב).

בֵּין בְּקִיעֵי מַצֵּבוֹת

יַשְׁתִּיקוּ עֲשָׂבִים שׁוֹטִים

קוֹלוֹת הַחֶנֶק,

וְדָם יֻתַּז מִתַּחַת לְכֹל מִדְרָךְ

בֵּין גּוֹלֵל לְגוֹלֵל –